את שייכת לי

☆פרק 40☆

ירדתי במדרגות צועדת לכיוון חדר האוכל.
אתמול כל היום לא יצאתי מהחדר.פשוט ישבתי וסידרתי לי דברים בראש שהיה כל כך מבולגן חיברתי לי דברים שהיו מפוזרים לי בראש.
וחשבתי מה לעשות לגביי ראיין.
מה אני אספר לבריאן?!?
שראיין סיפר לי את הסיפור האישי שלו?!?שאח שלו שלח לו מיכתב שהוא פשוט שקר אחד גדול והוא חושב שזה אמת?!?
אני יודעת שבריאן יהרוג אותו אם הוא ישמע שהוא סיפר לי דבר כזה אישי ועוד יותרשאח שלו הקטן שלח לו מיכתב מזויף, הבן אדם שאף פעם הוא לא היה חושד בו. אבל אני גם לא יכולה להסתיר מימנו את זה.
זה דבר ממש חשוב אם הוא ידע שידעתי ולא סיפרתי הוא בחיים לא אסלח לי.
אבל למה ראיין עשה את זה?!? מה בריאן עשה לו?!?
כל כך הרבה שאלות שעלו בראשי ששיגעו אותו ללא תשובות.

לגבי הקשר עם בריאן החלטתי לקחת הפסקה קטנה אני פשוט צריכה זמן.
אבל יש לי הרגשה טובה לגביו כאילו הוא הישתנה הוא מיתנהג אחרת. טוב יותר. רך יותר.
אני צריכה עוד זמן ליראות עם זה באמת כמו שאני חושבת עם כדאי לתת לו צ'אנס נוסף.

ניכנסתי לחדר אוכל מיתיישבת על יד בריאן שעינייו היסתכלו עליי והיה אפשר ליראות שיש בהן כאב וחרטה האוכל כבר היה בצלחתו היה אפשר ליראות שהוא התחיל לאכול.
הוא היה לבוש בגינס שחור וחולצה מכופתרת לבנה ארוכה שכמה מכפתוריה בחלק העליון היו פתוחות כך שאפשר ליראות את חזהו השרירי ובשני צידי ידיו השרוולים היו מכופלים. שערו היה פרוע ושפתיו היו נפוחות כולו נטף סקס אפיל.
זה היה מראה שממש היה קשה לעמוד בפניו.
אך בכל כוחי היסתכלתי על כל דבר אחר בחדר חוץ מימנו.
התחלתי לאכול בלי לייחס לבריאן חשיבות מנסה כמה שיותר חזק לא ליפזול את עיניי אליו.
"אמילי אני צריך לספר לך משהו" אמר שמניח את ידו על רגלי מיתחת לשולחן וצמרמורות עברו בגופי ממגעו בעורי. "בריאן לא עכשיו אני פשוט צריכה קצת זמן" אמרתי עדיין לא מיסתכלת עליו ומזיזה עם ידיי את ידו שהייתה על רגלי "זה באמת חשוב אני חייב שתקשיבי אני לא יכול להסתיר את זה מימך לא עוד" אמר ולפי מבטו היה אפשר ליראות שזה חשוב "מה יש?!?" שאלתי ניכנעת עם כמה שהיתיי צריכה להראות שיש לי מילה הסקרנות הרגה אותי.כמו תמיד."טוב אז יש לי.." החל וקולו נישמע חוששני "יש לי תינוק מאישה אחרת" אמר ואני היסתכלתי עליו במבט מופתע.
רק זה היה חסר לי עכשיו.
יש לו ילד מאישה אחרת. מה לעזעל אני אמורה לעשות עכשיו?!?
"כמה זמן זה?!?" שאלתי "היא בחודש השישי שלה" אמר ואני נידהמתי "שש חודשים ורק עכשיו אתה מספר לי?!?" שאלתי מיתעצבנת "רק אתמול ניזכרת בהכל.מה היה עוזר לך אם הייתי אומר לך ליפניי?!?" שאל ועכשיו שחשבתי על זה הוא צדק.
"מה אתה תעשה?!?" שאלתי מיתעניינת עוזבת את הנושא הקודם "אני יקח אותו ויטפל בו שיגדל כמו שצריך אני לא הולך להזניח אותו" אמר נחוש בהחלטתו ואני הינהנתי בראשי "אז מה תעשה עם האמא של הילד?!?" שאלתי "אני החלטתי שהיא..." החל ועצר לכמה שניות והמשיך "שהיא תעבור לגור כאן היא צריכה להיות קרוב לילד שלי ,הילד צריך לגור עם אמא שלו" אמר ואני הרגשתי שאני מקבלת התקף לב "לגור פה?!? אתה צוחק עליי?!?" שאלתי שעצביי עולים "אני ממש לא אסבול פה עוד זונה שלך.ממש לא" אמרתי בהחלטיות וקמתי מכיסאי בעצבנות "היי תפסיקי ליקרוא לה ככה היא האמא של הבן שלי אני לא ייתן לך לזלזל בה ככה" אמר קם גם הוא "אהה אז עכשיו את מגן עליה...אוו" אמרתי עם פרצוף נעלב "אז אני מיצטערת להגיד לך עם הזונה הזאת תגור פה אני ממש לא עומדת להישאר פה אז תיצטרך ליבחור" אמרתי פגועה מדבריו.
איך הוא יכול לחשוב על זה ביכלל?!?
אני לא עומדת ליסבול פה וליראות את הזונה שלו נימרחת עליו כל יום רק ביגלל שיש להם ילד.
למרות שמבפנים קינאתי בה כל כך.
רציתי שהילד שיש לה יהיה שלי ושלו, תמיד חלמתי על בית גדול וכמה ילדים רצים בבית משחקים בו מבלגנים ומלכלכים אותו.קוראים לי "אמא"  ועל בעל אוהב שמפנק ועוזר, זה תמיד היה החלום שלי.
יצאתי מהחדר אוכל משאירה אותו לבד שם חושב מה לעשות.
עליתי לחדר עצבנית ותרקתי את הדלת לפתע מול עיניי ניגלתה דמותו של ראיין "מה אתה עושה פה?!?" שאלתי בעצבנות ובקול והוא שתק
"תענה לי" צעקתי והוא ישר היתקרב וסגר לי את הפה אם ידו "תפסיקי ליצעוק בריאן יבוא" אמר בשקט
"אני יודעת מה עשית לו אתה פשוט חרה של בן אדם" אמרתי מעיפה לו את היד שסגרה את פי.
"את ניזכרת?!?" שאל מופתע ואני הינהנתי את ראשי "אם תדעי למה עשיתי את זה את תביני" אמר "נו אז למה?!?" שאלתי סקרנית "בריאן... בריאן אנס את חברה שלי" אמר ובקולו היה כאב "מה?!?" שאלתי מזועזעת ממה שאני שומעת.הוא פאקינג אנס מישהי "היא הייתה רק בת 14 הוא היה בן 17 היא באה לבית שלנו היא חיכתה לי בסלון ובריאן היה שיכור ופשוט לקח אותה בכח לחדר שלו ואנס אותה בצורה אכזרית ואני ישר באתע לחדר שלו ששמעתי שהיא צועקת אבל זה היה מאוחר מידיי הוא הרס לה את החיים היא הייתה כמה שנים בטיפולים פסיכולוגיים בישביל לעבור את הטראומה שהיא חוותה. את יודעת איזה קשה זה?!? את יודעת כמה אהבתי אותה?!?" שאל בכאב והמשיך "אחרי מה שהוא עשה לה היא לא העזה להיתקרב אליי היא היתרחקה מימני אני פשוט איבדתי אותה הייתי חייב להחזיר לו על זה" אמר "בהתחלה שיחקתי אותה שהכל בסדר בינינו ושסלחתי לו על מה שהוא עשה ואז עשיתי מה שעשיתי את חייבת להאמין לי הוא לא הטוב תפסיקי לחשוב ככה את לא מבינה שהוא רע הוא הורס חיים של אנשים" אמר בכעס שאגר כבר כמה זמן.
הדמעות לא איחרו לבוא.פשוט זרם של דמעות יצאו מעיניי ללא הפסקה.בריאן אנס ילדה בת 14 וואט דה פאק. היה כל כך קשה לעכל את זה. ראיין ישר בא אליי וחיבק אותי. וניזכרתי בזה שראיין תמיד נימצא פה שאני בוכה על בריאן הוא תמיד לידיי הפעם הקודמת הייתה ליפני שניסיתי להיתאבד.
ריחו הטוב והגברי ישר חדר לאפי ושוב הרגשתי את הבלבול ברגשותיי.אם כל מה שבריאן עשה הרגשות לא כבו עם כמה שאני כועסת עליו הרגשות תמיד שם. אהבה תמיד תיהיה.
וראיין כל כך טוב אליי הוא תמיד פה אני אוהבת אותו כל כך.
אבל אני חייבת לוותר על אחד אני לא יכולה לשחק בשניים והבחירה חייבת להיות בזמן הקרוב ואני צריכה לחשוב ממש טוב כי לא ניראה לי שלבריאן אני אוכל ליסלוח אחריי כל מה שהוא עשה.

מקווה שאהבתן את הפרק♡♡
אשמח מאוד אם תצביעו ותגיבו אוהבת מלא♡♡