את שייכת לי

☆פרק 27☆

"תעני לי" צעק "כן" אמרתי מתאפקת לא לבכות לידו והוא עזב את ידיי מעיף אותה ואני היתקפלתי מכאב רק שהוא לא הספיק ליראות את זה כי הוא ניכנס למישרדו תורק את הדלת בעצבנות.
לפתע ראותיי ניסתמו הרגשתי שאני לא יכולה לינשום.
לאא זה חזר אליי שוב,ההתקפי חרדה.
היתיישבתי על הריצפה נישענת על הקיר שליד דלת מישרדו של בריאן מנסה לינשום ללא הצלחה מרגישה שאני ניחנקת. פיתאום פלאשבקים תקפו אותי איך שקרטר היה מרביץ לי ומיתעלל בי דמעות שאגרתי כבר קודם נפלו במורד לחיי "היי אמילי הכל בסדר" שמעתי לפתע אבל הרגשתי שאני תקוע בתוך עצמי "אמילי מה יש לך?!? שמעתי שוב בקושי וראיתי את דניאל (מי שדיבר איתה במעלית עוד בהתחלה שרק הגיעה לעבוד) רץ לעברי שעיניי מטושטשות מהדמעות "אמילי תעני לי" אמר מיתקרב אליי "אני לא...יכולה...לינשום" אמרתי בקושי מוציאה את המילים מפי וביגלל זה יצאו עצירות בין מילה למילה
"בריאן תיפתח" צעק דניאל דופק בדלת מישרדו בחוזקה "בריאןן" צעק שוב "נו מה עכש.." שמעתי את בריאן שפתח את הדלת וכאשר הוריד את עינייו למטה ראה אותי "מה יש לה?!?" שאל בריאן ולחץ נישמע בקולו הוא היתכופף אליי "היא לא יכולה לינשום" אמר דניאל בזריזות "אמילי תיסתכלי עליי תינשמי לאט לאט" היסתכל לי בעיניי "אני לא יכולה" אמרתי בקושי רב "היי אמילי תיסתכלי עליי את יכולה קחי נשימה אחת" אמר לא מוריד את מבטו מעיניי ולפתע הרגשתי איך ראותיי ניפתחות שוב והוצאתי נשימה אחת עינייו הירוקות הביאו לי שלווה "יופי עוד אחת" אמר והוצאתי עוד נשימה ועוד נשימה ואז נשימותיי ניסדרו והתחלתי לינשום סדיר.
דמעות עדיין זלגו על לחיי ללא הפסקה "מה קרה לה?!? שאל דניאל "התקף חרדה" ענה לו איך הוא יודע ביכלל?!? הוא בא להניח את ידו על פרצופי ולנגב את דמעותיי אך אני מיהרתי להעיף אותה "אל תיגע בי" אמרתי בלחש חזק "פשוט אל" חזרתי שוב "לך דניאל אני יטפל בה" ציווה עליו בריאן ודניאל היה ניראה מהוסס לכמה רגעים אך בכל זאת מיהר להנהן לדבריו של בריאן העיף בי מבט אחרון היסתובב והלך אני קמתי במהירות מהריצפה מסדרת את בגדיי שהיתקמתו כשהיתיישבתי על הריצפה והוא קם אחריי "אפשר לדעת למה זה קרה לך?!?' שאל.
הוא אשקרה שואל הוא דפוק או מה?!?
"הכל ביגללך הכל ביגללך" צעקתי עליו ורצתי לכיוון המעלית ניכנסת לתוכה.

הלכתי לכיוון התחנת אוטובוס לא היה איכפת לי מכל המבטים של כולם עליי בשל עיניי האדומות הדבר היחיד שרציתי הוא לחזור הבייתה למיטה שלי ופשוט להיתפרק.
ניכנסתי ישר לאוטובוס שהגיעה שילמתי לנהג את כמה השקלים האחרונים שהיו בכיסי והיתיישבתי.

תוך רבע שעה הגעתי לתחנה שלי ירדתי במהירות רצה לביתי פותחת את הדלת ופשוט מיתפרקת.
הדבר היחיד שרציתי זה שיפתח לי את הדלת ומה הוא עשה רק הכאיב לי יותר ויותר. בפעם השנייה.
הוא אמר לי שלא יעשה את זה יותר וסמכתיי עליו אבל הוא פגע בי שוב. זה כל כך כואב אבל כל כך כואב שאני צריכה להיתמודד אם הפגיעות שלו בי כשאני עדיין מרגישה את האהבה שלי כליו.
סופיה הזהירה אותי מהתחלה ולא הקשבתי לה כמו מטומטמת(למי שרוצה להיזכר פרק 3 בסוף) ואז ניזכרתי במישפט הזה שקראתי ליפני כמה ימים בטלפון "מאחורי כל אישה שבורה נימצאת החברה שהזהירה אותה לא להיתאהב בו"
רק עכשיו הבנתי כמה המישפט הזה נכון וכמה הוא נוגע לי.
אני יושבת כבר כימעט שעה על ריצפת החדר ובוכה לפתע סופיה ניכנסה לחדרי "אמיל.."באה ליגמור את מישפטה אך נעצרה שראתה אותי יושבת על הריצפה מחבקת את רגלי ובוכה "מה קרה אמילי?!?" שאלה דואגת "הכל באשמתי את אמרת לי להיתרחק מימנו אמרת ואני כמו סתומה לא הקשבתי לך והלכתי אחרי הלב ולא אחרי המוח" אמרתי עדיין בוכה "מה הוא עשה לך?!?" שאלה בהיתעניינות ודאגה כלפיי והתחלתי לספר לה "בן זונה זה מה שהוא רק ביגללו ההתקף חרדה חזר אלייך" אמרה לי מחבקת אותי שאני סיימתי לספר לה "הוא שקרן הוא פשוט שקרן" אמרתי מייבת בקול "טוב דיי מספיק אם הבכיות רק ביגלל בריאן את בוכה כבר יומיים ברצף יאללה קומי הגיעה הזמן לישכוח גם מראיין וגם מבריאן" אמרה מושיטה לי את יידיה כדי שאקום "לא אין לי כח" אמרתי מסרבת "נו יאללה אמילי את צריכה לצאת קצת לנקות את הראש" אמרה ושחשבתי על זה שוב היא באמת צדקה "טוב" אמרתי וקמתי נעזרת בידייה "יאללה תיכנסי להיתקלח" אמרה ואני ניכנסתי.

יצאנו מהמונית צועדות לכיוון המועדון שכבר מבחוץ רעש חזק של שירים תקפו את אוזנינו. סופיה פתחה את דלת המועדון וריחות של הלכוהול וסיגריות תקף אותנו "יאללה אמילי להישתחרר" צעקה סופיה ורצה לרחוות הריקודים שכולם שם רקדו צמודים אחד לשני שיש בקושי מקום לינשום. רצתי אחריה נידחפת בין כולם רוקדת כמו משוגעת ושוכחת מכולם מהכל "סופיה באוי נביא משהו לישתות" צעקתי לה ביגלל הרעש החזק של השירים "יאללה בואי" אמרה ורצנו לכיוון הבר "2 כוסות של ואן גוך" ביקשה סופיה את הברמנית ואני לבינתיים סרקתי את המועדון עיניי נעצרו על גבו של מישהו עם שיער בלונדיני הוא היסתובב וישר זיהיתי את פניו טיילר הקראש שלי מהתיכון או מי גוד מה הוא עושה פה?!? הוא חזר?!? "קחי" סופיה אמרה מגישה לי את השתייה ושתיתי אותה ישר בשלוק אחד איתה ביחד ואז ביקשנו עוד אחד מהברמנית וגם אותה שתינו בשלוק וכבר הרגשתי את ראשי בעננים זה מרגיש כל כך טוב לישכוח כמה רגעים את כל הצרות שלך.
סופיה הלכה לירקוד אם מישהו ואני הרגשתי את הצורך ללכת לטיילר הוא ישב לבד באחד הכורסאות של המועדון והיתקרבתי אליו "אמילי?" חצי שאל חצי אמר "טיילר" אמרתי "היי מה קורה?" שאל וקם מחבק ומנשק אותי בלחי "הכל טוב" עניתי כמה זמן לא ניפגשנו" אמר ואני הינהנתי אם ראשי "מתי חזרת?!?" שאלתי מנסה לישמור על עמידה יציבה כשראשי החל להיסתובב "אתמול בלילה אבל הפעם אני נישאר פה דיי היתגעגעתי למקום" אמר וישר חיוך עלה על פניי.הוא ניהיה ממש חתיך שריריו היתנפחו הוא גבהה ולרגע קטן הרגשתי איזשהוא רגש שחוזר אליי מתקופת התיכון היתיישבנו שנינו בכורסא "אויי ניהיית ממש כוסית" אמר מפלרטט בוחן אותי ללא הפסקה .הייתי לבושה בשימלה אדומה ונעל עקב גבוהה לבנה. "תודה גם אתה ממש חתיך" אמרתי
והוא החל להיתקרב אם ראשו אליי ואני אם ראשי אליו "טיילר אחי קח נתחיל לחגוג קצת" אמר קול מוכר.מוכר מאוד. סובבתי את ראשי לפני ששפתיו של טיילור ניפגשו בשלי. עיניי נעצרו במבטו של בריאן בי ובטיילר וישר לסטו היתקשחה וידיו ניסגרו לאגרופים מישני צידי גופו סובבתי את ראשי בחזרה לטיילר תפסתי אם שניי ידיי את פניו ונישקתי אותו באגרסיביות עולה עליו לאט לאט עם רגליי וניכרכת סביב גופו השרירי והיפה.
הוא בהתחלה לא הבין ואז הוא פשוט זרם ידיו עברו לישבני והחלו לזוז עליהם.