"אני שונאת אותך" אמרתי בכעס מנסה להגיע לידו שוב ושוב "מוזר כי ליפני כמה זמן אמרת שאת אוהבת אותי לא?!?" שאל מתגרה בי
"טוב דיי אתה מוכן להפסיק" אמרתי מורידה את ידיי בכניעה מטה, בכעס והתעייפות.
"לא אני לא מוכן להפסיק" אמר בהתגרות "טוב אני הלכתי לישון אין לי כוח אליך" אמרתי ונשכבתי על המיטה.
"מה זה?" שאל כשהתכופף והרים משהו מהרצפה עיניי עקבו אחרי ידיו וזה היה הפתק שמצאתי קודם, אוי שיטטט.
"לא זה שלי" אמרתי קמה ישר מהמיטה ובאה לחטוף לו את הפתק מהיד בלחץ "יאוו מה את בלחץ כולה דף" אמר והחל לפתוח אותו "לא נו בריאן תביא לי את זה" התעקשתי, אך הוא כבר פתח בסקרנות את הדף המקופל הלבן, ופניו ישירות הפכו לחיוורות וכעס נשקף מהן.
"מה לעזאזל זה עשה אצלך?" שאל בעצבנות וכאב ועיניו החלו לנצוץ.
"מצאתי את זה במטוס" אמרתי משפילה את ראשי מפחדת מתגובתו, פחדת כל כך שיעשה לי משהו.
"ולמה לקחת את זה בכלל, זה לא שלך?!?" צעק בעצבנות כך שכל שרירי ידיו בלטו והוא נהיה אדום.
"לא יודעת" עניתי בפחד לא מסוגלת להסתכל בעיניו האדומות, שרק רצו להרוג אותי עם מבטו.
הוא דפק את ידו בקיר מעצבנות ואני מהרעש וההיבהלות קפצתי והוא הסתובב ויצאה לכיוון מרפסת החדר הגדולה, שהפתק עדיין בידו.
התיישבתי על המיטה מסדירה את נשימותיי מההיבהלות קודם, ומביטה בבריאן דרך החלון הגדול המשקיף למרפסת, בריאן נשם נשימות עמוקות, מנסה להרגיע את עצביו.
'הכל בגללך מטומטמת' צעק לי תת המודע.
בטח העניין עם יוליה הוא ממש נושא רגיש אצלו שהוא ככה מגיב.
לאחר כמה דקות שאני מביטה בו שמתי לב שאינו מצליח להירגע, החלטתי ללכת אליו למרות הפחד שהיה בי שיצעק עליי או יעשה משהו גרוע אחר.
"אני מצטערת" אמרתי בעוד אני מניחה את ידי על כתפו ושריריו התרפו בשניה שנגעתי בו. אני באמת משפיעה עליו כפי שאמר.
אני לא יודעת למה אבל בתוך תוכי, ליבי שמח שזה מה שאני גורמת לו.
התקרבתי אליו עוד קצת ונשענתי על מעקה המרפסת לידו "היא הייתה כל כך מיוחדת" אמר
ושמעתי בקולו את הכאב "אחח לפעמים החיים כאלה לא הוגנים" אמר שעדיין מביט על נוף הים מהמרפסת.
כל כך רציתי לשאול אותו מי היא, ושיספר לי עליה עוד קצת, אבל ראיתי שכואב לו לדבר עליה, אז החלטתי להניח בצד את הסקרנות שלי, פעם אחת בחיי.
"עוד שעה יש לנו ארוחת עסקים תתכונני" אמר מכניס את הפתק לכיסו וניכנס לחדר ברוגע, כאילו דבר לא קרה כאן הרגע, כאילו לא התחוללה בליבו סערת רגשות.
YOU ARE READING
את שייכת לי
Romance-סיפור גמור- "די תעזוב אותי" צעקתי וניסיתי להוציא את ידי מאחיזתו ללא הצלחה "לאן את רוצה ללכת?" שאל "רחוק מימך" אמרתי והתחילו ליזלוג לי דמעות מהכאב שהרגשתי בידי מאחיזתו "את בחיים לא תצליחי להיות רחוקה ממני כי את שייכת לי" ענה ועזב את החדר בטריקת דלת...
