את שייכת לי

☆פרק 31☆

ידיו היתכווצו לאגרופים משני צידי גופו וחזהו החשוף עלה וירד מנשיפותיו העצבניות "אני לא מאמין לך את פשוט כלבה" אמר והיסתובב בא לצאת "לא בריאן חכה בבקשה" אמרתי מיתחננת אך הוא המשיך ובאתי לרוץ אחריו אך ראיין תפס בידיי והחזיר אותי שוב "מה אתה עושה ראיין?!? תעזוב אותי" צעקתי בוכה מנסה להישתחרר מאחיזתו "נוו תעזוב אותי,הכל ביגללך למה נישקת אותי ביכלל?!?" שאלתי עצבנית עם דמעות שלא מפסיקות ליזלוג מעיניי "את זרמת איתי ולא עצרת את זה אז על תאשימי רק אותי כאילו את לא רצית את זה כמוני" אמר עוזב אותי ויוצא גם הוא.
אוףף גם כן אם שני האחים האלה.
אחרי שעה שאני יושבת על המיטה ובוכה מרוב כל הסלטים שיש לי בראש ומהבילבול שיש לי מראיין ובריאן אם הרגשות שלי כלפיי כל אחד ועל כך שאיבדתי את בריאן החלטתי שאני לא מוותרת אני חייבת ללכת לדבר אם בריאן לא משנה מה.
יצאתי מחדרי ניכנסת לחדרו שהיה ריק הדבר היחיד שנישמע זה הדוש של המים במיקלחת שלו הוא בטח מיתקלח היתיישבתי על מיטתו נישכבת על הכרית ומסניפה את הריח של בריאן מימנה שכל כך עשה לי טוב מהעייפות עוד שנייה לא נירדמתי אך צעקתו של בריאן ישר הקפיצה אותי והעירה אותי "מה את עושה פה?!? שאל והיסתובבתי אליו וראיתי שיצא מהמיקלחת אם מגבת שכרוכה סביב גופו התחתון
"בריאן בבקשה תקשיב לי" אמרתי מיתקרב אליו מנסה לא להיטפנט מגופו "תעופי לי מהחדר" אמר ניכנס לחדר ארונות ויוצא שהוא לבוש רק בוקסר שחור "בריאן בבקשה זה הוא נישק אותי אני מבטיחה לך" אמרתי מיתחננת "אז למה נישקת אותו גם?!?" שאל שעל פניו הבעה ניפגעת ואני הישפלתי את מבטי "אמילי תעופי לי מהחדר עכשיו" צעק. אבל אני ממש לא הולכת לוותר עליו.
"בריאן אני אוהבת אותך" אמרתי והוא בא לענות מהסס בתשובתו "לא מעניין אותי תילכי מפה" חזר שנית "לא רוצה" אמרתי "אמילי" צעק ואני בלי לחשוב פעמיים קפצתי עליו תופסת אם שניי ידיי את לחייו ומנשקת אותו שרגליי תפוסות בין  שני צידיי גופו השרירי הוא בהתחלה היתנגד אך אחרי כמה שניות הוא נישבר ונישק אותי בחוזקה מצמיד אותי אם ידיו שמאחורי גופי לגופו ואני עם יד אחת התחלתי להעביר במורד גבו ואז עברה לראשו וקברי את ידיי בתוך שערו "מה את עושה לי?!?" שאל מושפע ממגעי "בבקשה תיסלח לי" אמרתי והוא רק הינהן בראשו כי לא רצה להפסיק את הנשיקה. אולי אני יוצאת נצלנית ביגלל שאני יודעת שאני משפיעה עליו אבל אני לא יכולה להיות בילעדיו.הוא הכל בישבילי.
אבל לפתע תת המודע שלי שאל
אבל מה אם ראיין?!?
הדחקתי את השאלה הזו בראשי והמשכתי לנשק את בריאן שהוביל אותנו לאט לאט למיטה משכיב אותי עלייה כך שהוא מעליי וממשיך לנשק אותי וידייו החלו להיכנס תחת חולצתי ולגעת בחזייתי אך שהבין מה עשה הוציא את ידו "סליחה" אמר והביט בעיניי "בריאן אני רוצה אותך" אמרתי בטוחה בעצמי אבל רק דבר אחד היה חסר לי "אבל אני צריכה לדעת מה אתה מרגיש אליי" אמרתי ממהרת להוסיף "אני..אני עדיין לא יודע" אמר קם מהמיטה חושש ממילותיו "אני לא ילחץ עליך להגיד לי אבל שתיהיה בטוח במה שאתה מרגיש תגיד לי" אמרתי מנשקת אותו נשיקה ארוכה בפה ועוזבת את חדרו.

נקודת מבט בריאן:
עוד יום עבר שבראשי עוברות אלף מחשבות על אתמול אני יודע מה אני מרגיש כלפייה.אני יודע.
אני פשוט מפחד להוציא את המילים האלו מפי. כי בפעם האחרונה שהוצאתי אותם שברו לי את הלב לאלף חתיכות. בחיים לא חשבתי שמאז יחזרו לי שוב הרגש הזה שקוראים לו אהבה לא האמנתי בזה יותר אבל כרגע הכל הישתנה. אז כן אני אוהב אותה.
אבל קשה לי להגיד את זה, זה פשוט לא יוצא מפי.
אני אפילו לא יודע איך סלחתי לה אני פשוט הייתי מושפע מהמגע שלה בי אם היא לא הייתה מנשקת ונוגעת בי בצורה הזו באותו הרגע אני הייתי פוגע בה על כך שלא הקשיבה לי שאמרתי לה לצאת מהחדר.
אני כל כך מחכה לרגע הזה שהיא כבר תיהיה בתוכה כל כך קשה לי בלי זה. אני כבר שבוע וחצי לא עשיתי את זה ואני רגיל לעשות את זה כל יום.אני לא יודע עוד כמה זמן אוכל להחזיק את עצמי כי כשהיא נוגעת בי כל היצרים שלי מיתעוררים ורק מחשבות מלוכלכות עולות בראשי לעשות לה. אך אני יודע שהיא לא כמו כולן שהיא בחיים לא תביא לי את מה שאני רוצה מהר כל כך.
"בריאן" נישמע לפתע קול בדלת מישרדי הרמתי את ראשי וראיתי את רונית הפקידה שעובדת אצלי בביניין של העבודה שלי "מה את עושה פה?!?" שאלתי מופתע ואז היא הגישה לי דף "מה זה?!?" שאלתי "בריאן אני בהריון מימך" אמרה וליבי החל לידפוק איך בהריון אני עקר?!?
"מה איך את יודעת שזה מימני?!?" שאלתי "כי עשיתי בדיקה אפילו כתוב בדף שאתה האבא" אמרה והתחלתי ליקרוא את הדף ושמי היתנוסס עליו הרגשתי שאני מיתמוטט.

פרק מותחח מקווה שאהבתן♡♡
על תישכחו להצביע ולהגיב אוהבת אתכם מאודדד♡♡