את שייכת לי

☆פרק 15☆

"לא" אמרתי והזזתי את ראשי שבא לנשק אותי כך שיצא שנישק אותי בלחי "אני לא יכולה" אמרתי בעצב
"למה?" שאל במבט ניפגע "אתה באמת שואל, אני עם אח שלך אני לא יכולה" נאנחתי בשיגעון רב, למה הוא מתנהג ככה? לעזאזל איתו.

"תסתכלי לי בעיניים ותגידי לי שאת אוהבת אותו ואני נשבע לך שאני עוזב אותך" אמר מסתכל בעיניי ואני רק ניסיתי להתחמק ממבטו, שהרגיש חד כמו סכין.

"תסתכלי עליי" חזר על אמירתו שוב.

הסתכלתי לו בעיניים, הייתי חייבת לעמוד מול הרגשות של עצמי ולדעת מה אני מרגישה כלפי ראיין, 
"אני אוהבת את ראיין" אמרתי וישר הורדתי את מבטי, כאב לי, כאב לי על בריאן.

והוא הנהן וראיתי שדמעה זלגה מעייניו והוא ישר מחק אותה מעייניו כדי שאני לא ישים לב.
בחיים לא חשבתי שהוא יבכה ועוד מה בגללי.

לא ידעתי שיש לבן אדם הזה לב, הוא משקיף את עצמו כבן אדם הכי קר בעולם, ובסוף מתגלה שהוא כזה רגיש.

הוא הלך לכיוון הדלת ואמר "הנהג שלי יחזיר אותך הביתה, הוא מחכה למטה"

 אמר ויצאה מהדלת משאיר אותי לבד בחדרו.

אחרי הכל רציתי שהוא יחזיר אותי, אני לא יודעת למה, אבל אני יודעת שזה מה שהלב שלי רצה כאשר למוח יש פקודות אחרות לחלוטין, שמפוצצות בהזהרות כמו 'את חייבת להתרחק מבריאן אחת ולתמיד' אבל ידעתי שאני לא אוכל.

אני לא מבינה את עצמי יש לי בן זוג שאני אוהבת אחרי שהכחשתי את זה כל הזמן ואני כל הזמן חושבת על אח שלו הגדול אני לא יודעת מה לעשות, מה לעזאזל לא בסדר איתי? מה אני צריכה לעשות כדי לשכוח ממנו?

יצאתי מהחדר שומעת רעשים של דברים שנופלים על הרצפה אחד אחרי שני.
ניסיתי ללכת אחרי הרעש המגיעה מסוף המסדרון.

הגעתי לדלת שממנה בא הרעש, פתחתי אותה אט אט, באה להיכנס לפתע התנפץ ממש כמה סנטימטרים ממני כוס זכוכית, ומהבהלה יצאה מפי צעקת בהלה,

 הרמתי את ראשי וראיתי את בריאן עצבני, ממש עצבני.

כולו אדום, כל וריד ושריר בגופו בלט, ובעיניו השתקפו הפסים האדומים אשר העידו על דמעות שהוסתרו.

"מה לעזאזל את עושה כאן אמרתי לך שהנהג ייקח אותך" כעס רב לווה בקולו.

 "אני שמעתי רעשים ובאתי,מה קורה לך?" שאלתי בדאגה, מתבוננת באותו החדר שניראה חדר נשי, הוא היה בצבעי ורוד חלש ולבן והיה בו שידת איפור, למי שייך החדר? 

הורדתי את פניי מטה והבחנתי בשיברי זכוכית על הרצפה "תעופי מכאן" אמר בקרות וכעס, לא מסתכל עליי אלא לכיוון החלון של החדר.

לא הקשבתי והתקרבתי אליו, אני חייבת לדעת מה עובר אליו.
נגעתי בכתפו מאחורי גבו וראיתי שנרגע יותר שריריו התרפו "אתה מוכן להסביר לי מה עובר עליך?" ליבי צעק את התשובה, אך מוחי דחק אותם.

 הוא הסתובב מביט בתוך עיניי כאילו חושש לומר לי, "את" אמר, והמשיך "את זה מה שעובר עליי" ובלעתי את רוקי, כי ליבי צדק, ולא רציתי בכך.

"מה?" שאלתי, עושה את עצמי לא מבינה דבר, "כלום עזבי, עכשיו תרדי למטה הנהג שלי ייקח אותך" אמר ביותר רכות ממקודם, עם הקול שכה אהבתי לשמוע, אי אפשר להבין אותו פעם הוא כזה קר ועצבני ופעם הוא חם ומדבר ברכות.

יצאתי מהחדר יורדת למטה ורואה את הנהג "בואי אחרי" אמר והלכתי אחריו נכנסת למכונית שלו.

אחרי חצי שעה הגעתי הביתה נכנסתי לחדרי מורידה את בגדיי ונכנסת למקלחת מנסה לחשוב על כל מה שבריאן אמר לי היום.

הוא אמר שיש לו רגשות כלפי, אני לא מאמינה לו. הבן אדם הזה בחיים לא ירגיש משהו למישהי.

יצאתי מהמקלחת מתלבשת מהר בפיג'מה ונכנסת מתחת לשמיכה עם הטלפון שלי וישר נזכרת בראיין.
התקשרתי אליו

"היי אמילי מה קורה?", שאל "בסדר, מה איתך? וסליחה שהגעת היום סתם ו.." 

באתי להמשיך אך הוא עצר אותי "זה בסדר, בריאן סיפר לי שאת הלכת איתו לפגישה חשובה הכל טוב" אמר "אהה אוקיי, יופי" אמרתי. מזל שזה מה שבריאן סיפר לו.

"טוב אז לילה טוב" אמרתי "לילה טוב אוהב אותך" אמר "גם אני" אמרתי דיי בשקט "מה אמרת עכשיו?" שאל בהלם "שגם אני אוהבת אותך" אמרתי בחיוך "עשית לי את הלילה" אמר, ולפי קולו היה נשמע שיש חיוך על פניו, ואני צחקתי.

"מחר אני יבוא לאסוף אותך מהבית ב 8 וחצי נצא לאן שהוא, חבל שהים בסוף התבטל בגלל בריאן, הוא אמר שיש לו לסגור עסקה חשובה" אמר והזכיר לי פעם נוספת את הדאבל דייט שהיה אמרו להיות לנו, מזל שזה התבטל אני לא רוצה לראות את בריאן, במיוחד לא שהוא עם אודליה.

 "כן חבל" אמרתי "טוב כבר מאוחר נדבר מחר, לילה טוב עכשיו באמת" אמר וצחק "לילה טוב" אמרתי וצחקתי גם אני, וניתקתי. 

דיברתי עוד קצת בטלפון עם סופיה וסיפרתי לה הכל, כמו תמיד היא הייתה בשוק ואמרה לי שעדיף לי להיות עם ראיין, כי הוא יותר חמוד מבריאן, מתייחס אלי פי אלף יותר יפה, ואוהב אותי שזה מה שהכי חשוב.

ואני כמו תמיד לא יודעת מה לעשות עם עצמי,כל המצב הזה ממש מבלבל אותי.
אחרי שיחה של שעה וחצי הלכתי לישון מחכה ליום עבודה הבא עם בריאן.