את שייכת לי

☆פרק 10☆

נקודת מבט בריאן:

שנינו עומדים מסתכלים אחד על השני בשקט, אני עדיין בהלם ממה שהיא אמרה. 

זה פשוט לא אפשרי שהיא תאהב אותי, זה לא טוב, אני חייב לעשות משהו כדי להרחיק אותה מימני, זה תיהיה רק בדרך שתפגע בה, אני צריך שתשנא אותי.

אני לא יכול לעשות את זה לאחי הקטן הוא אוהב אותה ואני גם ככה מסוכן בשבילה, היא יותר מידי טובה בשבילי.

"את לא יכולה לאהוב אותי, את לא הבנת את זה עד עכשיו" אמרתי בקול קר "מה?" שאלה לא מבינה "את לא הבנת שהכל היה סתם עד עכשיו, היית פשוט סתם עוד אחת" אמרתי בקושי רב אליה.

קללתי את עצמי כל כך הרבה ברגע הזה. אני יודע שאני מפגר, אבל אני חייב לעשות את זה עכשיו, כי אחר כך כבר יהיה לי קשה יותר. 

"אני פשוט הייתי עוד סטוץ שלך עד עכשיו, אתה רוצה להגיד לי שרק אני מרגישה משהו כלפיך?" שאלה בכאב "כן" עניתי עם ראש מושפל "תסתכל לי בעיניים ותגיד את זה" אמרה כאשר עוד דמעות יורדות מעיינה.

כל גופי אוכל את עצמו מבפנים, כל זה קרה רק בגללי, כל דמעה שלה בגללי. אבל אני לא יכול להסתכל לה בעיניים אני אפול בגדול, אבל אני חייב, זה אך ורק בשבילה בסופו של דבר.

 למרות שזה היה לי כל כך קשה הסתכלתי לה בעיניים "את היית עוד סטוץ שלי, ואין לי רגשות כלפייך" אמרתי בקול קר, שהיה נשמע אמין יותר מתמיד.

ישר הורדתי את עיניי מעיניה הירוקות המזכירות את הטבע, ויצאתי מהשירותים משאיר אותה שם המומה, כשהיא שוב מתחילה לפרוץ בבכי.

נקודת מבט אמילי:

"את היית עוד סטוץ שלי ואין לי רגשות כלפייך" אמר מוריד את עיניו מעייני ויוצא מהשירותים ואני פשוט נשארתי לעמוד במקומי בוכה. 

אני כל כך שונאת אותו עכשיו, אבל באותה מידה אוהבת אותו. אני פשוט לא מאמינה שהוא עושה לי את זה, אני נפלתי בפח שלו כמו כל שאר הבנות שהוא היה איתן 'את לא ראשונה ולא אחרונה אצלו' אומר לי תת המודע, מה שכבר ידעתי, אבל בכל זאת לקחתי סיכון.

ניגבתי את הדמעות שלי, הוצאתי מהתיק שלי איפור שאני תמיד שמה ליתר ביטחון בתיק, והתאפרתי שוב בגלל שהכל נימרח לי מהדמעות, סידרתי את עצמי ויצאתי מהשירותים.

אני חייבת לשכוח אותו ופשוט לעבור עלה, 'ראיין הוא האחד בשבילך, בריאן לא שווה אותך!' צעק תת המודע.

נכנסתי למעלית, לוחצת על קומה 0, ולאחר כמה דקות המעלית נפתחה ויצאתי ממנה הולכת לכיוון דלת הכניסה.

"היי כבר הולכת?" אמר קול מוכר הסתובבתי וראיתי את דניאל רונסון "כן פשוט צץ לי עניין חשוב ואני חייבת ללכת" שיקרתי "אהה אוקיי, והכל בסדר העיניים שלך אדומות?" שאל במעיין דאגה,