"מה?!?ממש לא איפה אתה חיי תחזיר אותי לבית שלי עכשיו בריאן אני לא צוחקת איתך" אמרתי עצבנית איפה הוא חיי ולמה לעזעזל הוא חושב שאני יגור איתו בשום פנים ואופן לא.
"גם אני לא צוחק איתך אז תתחילי לצאת אין לי את כל הזמן שבעולם" אמר שמבטו הפך לכועס
"אני לא יוצאת עד שאתה מחזיר אותי לבית שלי" אמרתי בהחלטיות "טוב אני סופר עד שלוש אם את לא תיצאי אני יצטרך לעשות את זה בדרך הרעה" איים,
"אחד.." החל ליספור אך לא היתייחסתי "שתיים.." המשיך
"ו..שלוש, אוקיי אני רואה קיבלת הרבה אומץ" אמר כאשר פותח את הדלת של הצד שישבתי בו תופס בידיי בחוזקה ומושך אותי לבחוץ מרוב משיכתו החזקה הרגשתי את עצמי עוד שניה עפה כאילו ידי יצאה מהמקום וחזרה.
"אייהה" צעקתי "תיסתמי את הפה שלך ואל תצעקי פעם הבאה תקשיבי לי שאני אומר לך לצאת ואל תעשי לי פוזות של ילדה מפונקת" אמר שפניו עצבניות ואני שתקתי ובכיתי.
אני לא יודעת מה קורה לו הוא ניהיה יותר ויותר אכזרי מיום ליום.
הוא המשיך לתפוס את ידיי בחוזקה והכניס אותי לתוך הבית "תכירי את הבית החדש שלך מהיום את גרה כאן, בלה תעשה לך סיור בבית ותראה לך את החדר שלך ואני צריך ללכת, את תתנהגי יפה ואל תעשי בעיות! יותר טוב בשבילך את יודעת מה יקרה לך אם תעשי משהו שאת לא צריכה לעשות ואם לא תצייתי, על החוקים נדבר בערב כשאני יחזור" אמר באיום ובקולניות ויצא מפתח ביתו.
איזה חוקים?!? על מה לעזאזל הוא מדבר?!?
איפה אמא שלי? אני לא מבינה כלום,
מה קורה פה?!? מישהו מוכן להסביר לי?!?
לפתע יצאה מהסלון גברת מבוגרת עם שיער בהיר, יפיפיה למראה,
"היי אני בלה ואני העוזרת של הבית" הציגה את עצמה בפניי,
"היי אני אמילי" הצגתי את עצמי בחזרה כשאני ממהרת לנגב את הדמעות האחרונות מעיניי.
אני חייבת להיות חזקה.
היא עשתה לי סיור באחוזה הענקית, למרות שזאת לא הפעם הראשונה שלי כאן.
הדבר היחיד שראיתי מכל האחוזה הזאת זה את החדר של בריאן והתפלאתי מכל דבר שראיתי.
בחיים לא חשבתי שאגור בתוך דבר כזה ענק, בחיים.
ולבסוף החדר האחרון שהראתה לי זה החדר שלי,
"אז זה החדר שלך, זה גם מול החדר של בריאן" אמרה ופתחה את הדלת ואני רק חשבתי על הקירבה שלנו שתיהיה כרגע וזה הדבר האחרון שרציתי.
למולי ניגלה חדר גדול בצבעי ורוד ביביי ולבן.
"וואו" אמרתי ישר כשנכנסנו לחדר.
החדר היה כל כך יפה התפלאתי למראו הגדול והנסיכותי.
"טוב אני אשאיר אותך לבד, יש לך הכל בתוך החדר! הארוחת ערב היא ב19:30 אז תרדי לחדר אוכל, בריאן לא אוהב שמאחרים" אמרה,
הינהתי לדבריה, שהיה לי ברור שאני לא הולכת לרדת למטה.
היא יצאה מהחדר שכרגע שלי, וסגרה את הדלת.
החלטתי להכנס להתקלח הרגשתי נורא רע אחרי מה שבריאן עשה לי והייתה לי הרגשה שאני הולכת לחוות את זה עוד הרבה...
YOU ARE READING
את שייכת לי
Romance-סיפור גמור- "די תעזוב אותי" צעקתי וניסיתי להוציא את ידי מאחיזתו ללא הצלחה "לאן את רוצה ללכת?" שאל "רחוק מימך" אמרתי והתחילו ליזלוג לי דמעות מהכאב שהרגשתי בידי מאחיזתו "את בחיים לא תצליחי להיות רחוקה ממני כי את שייכת לי" ענה ועזב את החדר בטריקת דלת...
