"היי יפה שלי מה קורה?!?" ראיין שאל כשנכנס לבית וכשאני עומדת מחכה לו ליד הדלת הוא היתקרב אליי מקרב את שפתיו לשפתיי אך מהר מאוד הזזתי את ראשי לצד בעצבנות וייצא שנשק אותי בלחי "מה יש לך?!?" שאל "אני רוצה שתספר לי את האמת" אמרתי "איזה אמת?!?" שאל לא מבין "בריאן יירה בך או לא?!?" שאלתי עצבנית "מאיפה זה בא אלייך אחרי כל כך הרבה זמן?!? תעזבי את זה עכשיו באוי נהנה מהערב שלנו" אמר מיתקרב אליי ותופס במותניי אך מיהרתי לזוז מימנו "זה לא משנה תענה לי ראיין תפסיק להיתחמק" אמרתי כועסת ומבטו הפך לרציני "לא הוא לא יירה בי את שמחה?!?" שאל צועק ואני הרגשתי כאילו אבן נופלת מליבי למרות שבריאן אמר לי כבר שהוא לא יירה בו הייתי חייבת להיות בטוחה. "אז למה שיקרת לי כל הזמן הזה?!?" שאלתי צועקת "את באמת שואלת?!?" שאל שעל פניו הבאה קרה "כן" עניתי במהירות "אם הייתי אומר לך את זה את ממיזמן היית רצה אליו נכון?!?" שאל בעצבנות ואני שתקתי חושבת "את רואה את שותקת אם הייתי אומר לך את זה שום דבר ממה שקרה עד היום בינינו לא היה קורה" צעק שוב אבל הפעם לא שתקתי "לא נכון ראיין אני פה איתך כי אני אוהבת אותך, כי אני בחרתי בך לא ביגלל שום דבר אחר. אני פשוט לא ציפיתי ממך שתשקר לי. עד עכשיו חשבתי שהוא זה שיירה בך" אמרתי בכעס "אוקיי אז אני מיצטער סליחה אני פשוט מפחד לאבד אותך. אמילי את הדבר הכי חשוב לי בעולם אני לא מוכן לאבד אותך" אמר מיתקרב אליי ומושיט את ידו לפניי ומסיט מימנו כמה קצוות שיער למאחורי אוזניי "ראיין אתה לא תאבד אותי פשוט תבטיח לי שלא תשקר יותר" אמרתי מניחה את ידיי על ידו שהייתה על הלחיי שלי "אני מבטיח" אמר ונישק אותי נשיקה ארוכה בשפתיי והרגשתי רגשות אשם על מה שקרה היום אם בריאן.
אחרי 5 חודשים יום החתונה:
"סופיה תיסגרי לי את השימלה תפסיקי כבר להיות בטלפון" צעקתי עלייה בלחץ.
הזמן עבר כל כך מהר שכבר יום החתונה הגיע אני זוכרת את היום שראיין הציע לי נישואים כאילו זה היה רק אתמול.
"טוב אני באה ילחץ" צעקה בחזרה "אם מי את מדברת כל היום?!?" שאלתי מסתקרנת והיא חייכה וישר הבנתי מי זה "טיילור?!?" שאלתי וחייוכה התרחב עוד יותר "נו מה אתכם?!? איך מיתקדם?!?" שאלתי. הם כבר 4 וחצי חודשים ביחד.
"אתמול הוא הציע לי נישואים" צעקה בהיתרגשות כשמראה לי את הטבעת שעל יידה "אוו מיי גוד" צעקתי מחבקת אותה "מזל טוב, את לא מבינה איך אני שמחה בשבילך" הוספתי בהתרגשות "תודה" אמרה "טוב יאללה נסיים לסדר אותך וניצא לאולם" אמרה.
אני וסופיה נימצאות בבית מלון יוקרתי כבר מהבוקר שנימצא בסביבת האולם.
אנו מהבוקר כבר היינו בטיפוליי פנים ומכונות שיזוף
בישביל להיות מושלמות לערב וכמובן שהגיעו מעצביי שיער והתופרות של השמילה שלי ושל סופיה כדי ליראות שהכל בסדר ומסודר.
אני ממש לחוצה ומחכה כבר לרגע הזה שאוכל ליקרוא לראיין בעלי.
"יאללה אמילי האוטו למטה באוי נירד" צעקה לי סופיה שעמדתי מול המראה מביטה בעצמי פעם אחרונה ומתאפקת לא להזהיל דמעות מעיניי מההיתרגשות.
"האם אתה ראיין פרקר מוכן להתחייב להיות בעלה של אמילי ווסט ולאוהב אותה באושר ובעוני
בצער ובשמחה עד סוף ימייה...?!?( אני לא טובה בדברים האלה ה.כ)"
שאל הכומר "כן" ענה ראיין "האם את אמילי ווסט מוכנה להתחייב להיות אישתו של ראיין פרקר ולאהוב אותו באושר ובעוני בצער ובשמחה עד סוף ימיו...?!?
הישתתקתי לכמה דקות כשראיתי בין כל האנשים בקהל את פניו של בריאן מיסתכל עליי בחיוך לרגע חשבתי שאני חולמת אך עוד ליפניי שהספקתי לענות המקום החל להיתמלא בעשן ותוך כמה שניות כבר הייתי בתוך זרועותי של מישהו שרירי וחזק שהצמיד מטלית לאפי והדבר האחרון ששמעתי זה את הצעקות של כל האנשים סביבי ובום עיניי נעצמו.
עיניי ניפקחו אט אט אחת אחריי השנייה למול עיניי ניגלה חדר ממש זר קמתי בחוזקה מהמיטה והבטתי סביבי לא מבינה היכן אני הייתי לבושה בכותונת לילה לבנה חלקה.
לפתע כל מה שקרה הכה בראשי וכל כך כעסתי על בריאן שהרס לי את החלום שלי. את החתונה שלי.
"בוס היא פה" נישמע קול מחוץ לדלת וישר אחריי זה ידית הדלת זזה אז החזרתי את ראשי לכרית ועצמתי את עיניי.
רעש פתיחת הדלת נישמע ואז ישר לאחר מיכן רעש סגירתה "אמילי קומי אני יודע שאת ערה" אמר קולו של בריאן אך המשכתיי להעמיד פנים "אמלי קומי" צעק וישר פקחתי את עיניי בכעס "מה אתה רוצה מימני?!? לא מספיק הרסת לי את החתונה?!?" שאלתי בעצבנות "את יודעת טוב מאוד מה אני רוצה" אמר "לא אני לא יודעת מה אתה רוצה" צעקתי והמשכתי "אני ביקשתי ממך שתשחרר מימני מה כל כך קשה?!?" צעקתי בשאלה "אוקיי אמילי הבנתי את היתגברת עליי והמשכת הלאה לי קשה את מבינה?!?" צעק עליי "אני אהבתי אותך באמת" צעק וכאב נישמע בקולו והרגשתי כמו דקירה קטנה בלב שאמר אהבתי "ואני לא יודע למה אני לא מצליח להיתגבר עלייך לא משנה כמה פגעת בי אני לא מפסיק לחשוב עלייך את פאקינג לא יוצאת לי מהראש" צעק "בריאן תעזוב אותי תביא לי לחזור לראיין" אמרתי בהיתחננות "את אף פעם יותר לא תיראי איתו כי אם לא הבנת עד עכשיו אז אני יסביר לך שוב את שייכת לי" אמר מדגיש כל מילה ומילה.
אז זה הפרק של היום מקווה שאהבתן♡♡
על תישכחו להגיב ולהצביע♡
(הפרק לא עלה בחמישי ביגלל שהיו לי בעיות בפירסום)
YOU ARE READING
את שייכת לי
Romance-סיפור גמור- "די תעזוב אותי" צעקתי וניסיתי להוציא את ידי מאחיזתו ללא הצלחה "לאן את רוצה ללכת?" שאל "רחוק מימך" אמרתי והתחילו ליזלוג לי דמעות מהכאב שהרגשתי בידי מאחיזתו "את בחיים לא תצליחי להיות רחוקה ממני כי את שייכת לי" ענה ועזב את החדר בטריקת דלת...
