את שייכת לי

☆פרק 45☆

"מה אמרת עכשיו?!" צעק שוב בשאלה "כלום בריאן פשוט תלך, אתה לא שם לב שאתה לוחץ עליי" צעקתי עליו בכל כוחי.
הוא השפיל את ראשו והרגשתי איך הלב שלי נישבר לרסיסים בפעם האלף היום.
הדבר היחיד שהוא מנסה זה להיתקרב אליי ואני כל פעם רק פוגעת בו יותר ויותר.
"בסדר סליחה,את צודקת" אמר קם מהמיטה וזורק כל הריצפה את החולצה של הפיג'מה שלי זאת שהפשיט אותה מגופי לפני כמה רגעים ויוצא מדלת החדר שפניו היו ניראות פגועות לגמריי.
אני כל כך שונאת את עצמי עכשיו אבל כל כך. אני מרגישה כמו זנזונת. למה כמו את פשוט זונה תת המודע שלי אומר לי.
אני משחקת בשניהם וביגללי בריאן ניפגע כל פעם מחדש.
בזמן האחרון בריאן נהפך לטיפוס עדין יותר ומבין מאשר מה שהיה פעם שהיה מכריח אותי לעשות דברים ועכשיו הוא יודע מתי לשחרר.
וזה דבר שהכביד עוד יותר על המצב הוא ניהיה כזה חמוד.
אבל כואב לי לדעת שאני משקרת לו ביזמן שהוא מחכה לי הוא לא יודע מה קורה ביני לבין ראיין, הוא לא יודע שאני היסכמתי לבקשה של ראיין להיות חברה שלו של אחיו ולא שלו. והגרוע מכל זה שהוא לא יודע שאני כבר לא בתולה.
ריחו הטוב של בריאן הגיח לאפי מחולצתו השחורה שהייתה מונחת על גופי.
זה הביא לי הרגשה כל כך טובה כאילו הוא איתי כל הזמן מחבק אותי ושומר עליי מכל הדברים הרעים.
אבל ידעתי שכל זה סתם מחשבות עכשיו אני אם ראיין ואני יודעת שהדבר היחיד שבטוח זה שאין אף אחד שיכול להוציא אותי מהבור שאני תקוע בו.
נישכבתי על המיטה מביטה בצד השני שלה שבה הכרית הייתה מונחת ללא אדם עלייה ודימיינתי את בריאן עכשיו לידיי אבל מהר מאוד העפתי את המחשבות הללו מראשי והכרחתי את עצמי להיתמקד אך ורק בראיין.
עצמתי את עיניי ואט אט שקעתי לשינה עמוקה.

אחרי שבוע וחצי:
ירדתי במדרגות הולכת לכיוון המיטבח לאכול ארוחת בוקר אך לפתע עיניי ניתפסו על בריאן שעמד בסלון ללא חולצה שהתינוק בידייו "איי נסיך של אבא" קרא לו בריאן מלטף אותו בפניו "ליאון" קראה לו שנית ועשה לו תנועות אם ידיו כדי שיסתכל עליו. אוו ליאון איזה שם יפה. עד עכשיו לא ידעתי איך קרא לתינוק רק ביגלל שהייתי עסוקה יותר מידיי בבעיות של עצמי.
לא יכולתי להחזיק יותר מעמד והלכתי לכיוונם לסלון "בוקר טוב " אמרתי לו. מדברת איתו כאילו דיברנו כל השבוע רגיל אחד אם השנייה אבל לא דיברנו ביכלל רק היו כמה מבטים וזהו.
"בוקר טוב" החזיר מביט בי אך מהר מאוד מחזיר את מבטו לליאון "אז קראת לו ליאון?" אמרתי חצי שאלתי "כן" ענה "למה?!?" שאלתי סקרנית "מלשון אריה שיגדל חזק" אמר ואני הינהנתי את ראשי בהבנה "אהה...אפשר להחזיק אותו?!?" שאלתי קצת חוששת "כן בטח" ענה והעביר אותו לידיי "אתם ממש דומים" אמרתי שהיבטתי בעינייו של ליאון שהיו בצבע ירוק אם ריסים ארוכות. אפשר פשוט לישקוע בעיניים האלה כמו שאפשר אם בריאן וראיין אמרתי לעצמי "איפה רונית?!?" שאלתי ניזכרת לאחר כמה דקות של שקט שבו עשיתי פרצופים מצחיקים לתינוק שהעלה כמה פעמיים חיוך "יצאה אם חברות שלה" אמר "אהה" עניתי "טוב אני הולכת לאכול" אמרתי והעברתי לידיו את ליאון.
היסתובבתי והלכתי למיטבח.
אכלתי את החביתה שהכנתי לי ואספתי את כל הכלים המלוכלכים ושמה בכיור.
בידיוק שבאתי ליפתוח את הברז זוג ידיים תפסו לי במותניי ומשכו אותי אחורה "למה את שותפת כלים?!?" שאל קולו הצרוד וגברי של בריאן שגרם לצמרמורות לעבור במורד גבי "כי...סתם" אמרתי מגמגמת ביגלל קירבתו הקרובה מידיי.
הוא סיבב אותי כך שהיינו פנים מול פנים ובשניות הוא הצמיד את שפתי לשלי ושפתיי קפאו במקום. זה לא טוב אני אם ראיין. דחפתי מהר את גופו מימני "בריאן מה אתה עושה?!?" שאלתי צועקת עליו ומנגבת את שפתיי אם ידיי "מה הבעיות שלך לעזעזל?!?" צעק "את עד כדי כך ניגעלת מימני שאת מנגבת את השפתיים שלך?!?" שאל בכעס והרגשתי את הגוש שעומד בגרוני "אני לא מבין אותך אמילי" צעק עצבני "אני נישבע לך שאני מנסה את הכי טוב שלי, תגידי לי, מה אני עושה לא טוב?!?" שאל שעינייו אדומות ודמעות מתחילות ליזלוג על פניו.
תהרגו אותי עכשיו היתחננתי בתוך ליבי.
הוא כזה טוב אליי ואני פשוט מיתייחסת אליו חרא.
"אמילי בבקשה תעני לי אני רוצה לדעת מה לעשות?!? אני לא יכול יותר להיות בילעדייך את לא מבינה שקשה לי" צעק "קשה לי בלי הנשיקות שלך קשה לי בלי הריח שלך קשה לי בלי המגע שלך" אמר שדמעות מטפטפות מעינייו "אם את לא רוצה תגידי לי עכשיו שאני יידע עם לשחרר או לא רק תגידי משהו כי לי נימאס אני כבר תקופה לא עושה יחסי מין ביגללך כי את לא יוצאת לי מהראש אני מחכה לך לתשובה שלך אבל כניראה שאני דפוק כי התשובה אף פעם לא תבוא" אמר שאני נישברת יותר ויותר מכל דמעה שנופלת מעינייו היפות זה לא מגיע לו הוא כל כך טוב אליי.
אני יודעת שאני לא רוצה שהוא ישחרר אני יודעת שאני אוהבת את זה שהוא רודף אחריי אבל אני לא יכולה לשחק בו הוא לא צעצוע או חפץ הוא בסה"כ בן אדם אם רגשות.
אבל אני לא יכולה להגיד לו לשחרר אני פשוט לא יכולה.
"בריאן אני חייבת לספר לך משהו" אמרתי לא יכולה להסתיר מימנו יותר.
הוא הזיז את ראשו בשאלה נשמתי עמוק ואמרתי את זה במכה "אני חברה של ראיין" דמעות המשיכו לרדת מעיניי כמו ברז הוא היסתכל עליי פגוע יותר מכל הפעמיים שהיה "את מה?!?" שאל בצעקה שדמעותיו לא מפסיקות לינזול מפניו אחת אחרי שניה "בריאן על תעשה את זה יותר קשה" היתחננתי בוכה "אבל למה אמילי ידעת שאני מחכה לך, למה את עושה לי את זה?!?" שאל כועס "אוף אני לא יודעת בריאן אני נישבעת לך שאני לא יודעת" צעקתי בוכה "אני לא יודעת מה לעשות אני כל כך מבולבלת בריאן" צעקתי בוכה "ואני יודעת שאני סתומה ומפגרת וחסרת לב שביזמן שאתה חיכיתה לי אני הסכמתי להיות חברה של ראיין וכל הזמן ניסיתי להיתרחק ממך" בכיתי בכיתי כמו שלא בכיתי אף פעם "כמה זמן כבר?!?" שאל "שבועיים"
עניתי לו אך אם כמה שזה קצת הוא לא יודע מה קרה שם.
"אמילי את עדיין בתולה נכון?!?" שאל שעל פניו הבעה בוחנת ואני ישר סיבבתי את פניי לכיור שוב.
אני לא יכולה לענות לו פשוט לא יכולה שה ישבור אותו.
"אמילי" צעק חזק ממש וקפצתי בבהלה "אני לא מאמין לך אמילי את פאקינג הבאת לו את הבתולים שלך את פשוט זונה" צעק עליי וסובב אותי חזרה בכח. אני לא מסוגלת אם כל הכאב הזה יותר "תיסתכלי עליי שאני מדבר איתך" צעק הבטתי בעיניו שחזרו להיות קרות.בריאן הישן חזר. והכל ביגללי. הבטנו אחד בשנייה שלשנינו דמעות לא מפסיקות לינזול על הפרצוף
"אני יהרוג אותו בן זונה" צעק שכל ורידיו בגופו בלטו ופרצופו ניהיה אדום יותר מתמיד הוא לקח מהשיש במיטבח את המפתח של האוטו שלו וייצא במהירות
מהדלת לאא הלך על ראיין לקחתי במהירות מפתחות לאותו השני של בריאן ויצאתי בריצה אחריו רואה שהאוטו שלו כבר לא שם ניכנסתי במהירות לאוטו מתניע ונוסעת הכי מהר שאני יכולה.
אחרי עשרים דקות הגעתי יצאתי במהירות מהרכב
רואה את בריאן יוצא מהבית שלו שכולו רועד ודמעות עדיין בעיניו "אמילי" אמר שקולו שבור ולפתע הבחנתי באקדח שנופל מידיו על הריצפה והיתחננתי שזה לא מה שאני חושבת שהוא עשה ניכנסתי לבית בריצה מחפשת בעיניי את ראיין הורדתי את עיניי מטה ועיניי ניחרדו לגלות את ראיין שכוב על הריצפה שדם מטפטף מימנו ללא הפסקה הוא ירה לו בלב.

פרק מותח ביותרר
מקווה שאהבתן על תישכחו להגיב ולהצביע♡♡