נכנסנו למטוס ואני התיישבתי בכיסא רחוק מבריאן.
הוא ממש הגזים במה שאמר קודם, ואני ממש לא מתכוונת לדבר איתו בזמן הקרוב הוא ממש הרגיז אותי. איך הוא יכל להגיד לי שאני לא ברמה שלו למרות שזה דיי נכון אבל זה ממש מעליב.
"את מתכוונת להמשיך להיות עצבנית?" אמר מסתכל עליי ביזמן שאני מסתכלת בחלון של המטוס מתעלמת ממנו לחלוטין.
"אוקיי" אמר שראה שלא יקבל תשובה, מימני והמשיך להתעסק בטלפון שלו.
"תתכוננו להמראה" נישמע ברמקול המטוס, ואני נכנסתי ללחץ יש לי פחד גבהים רציני ואני ממש מפחדת מה אני יעשה?!? אני לא רוצה שבריאן ידע.
שילבתי את ידיי בחוזקה כשהמטוס החל לזוז ועיני נעצרו במקומן בפחד, רעדתי מעט.
"היי אמילי את בסדר?" שאל בריאן כנראה שם לב למתרחש איתי, הנהנתי לו כי לא יכולתי לענות, שום הגה לא ייצא מפי.
"את בטוחה את נראית לחוצה?" שאל שוב אך הפעם עניתי, "טוב נו זה הרי טיסה ראשונה שלי ויש לי פחד גבהים רציני" אמרתי נכנעת,
והוא קם מכיסאו ובא לכיסא שלידי כאשר הוא שולח את זרועותיו לגופי כדי לחבק אותי "היי הכל בסדר זה לא מפחיד" אמר כאשר ידיו מלטפות את שיערי ואני קוברת את ראשי בחזה שלו, ואני עצמתי את עיניי בחוזקה, זה היה רגע מביך, ממש מביך.
"זהו אנחנו בשמיים" אמר כעבור כמה דקות ואני הרמתי את ראשי מביטה בחלון שהשקיף אך ורק עננים אפורים ומעט מצבע השמיים הכחולים.
הבטתי בגובה הרב, ופתאום פחד תקף אותי אבל ישר נעלם "אוו הנוף יפה מלמעלה" אמרתי בהתלהבות "כן" אמר וצחקק "אל תחשוב ששכחתי מה אמרת, אני עדיין כועסת עליך" אמרתי "אוקיי, זה יעבור לך"
אמר וחזר למקום שישב קודם.
אויי אני כל כך שונאת אותו עד כמה מעצבן בן אדם יכול להיות?
לאחר כמה דקות, עייפות השתלטה עליי מכיוון שכמעט ולא ישנתי בלילה מהתרגשות, ונרדמתי.
התעוררתי למרגש דבר רך שפשפתי את עיניי ובוחנת את המקום בו אני נמצאת.
אני שוכבת על מיטה גדולה שלצידה יש חלון קטן שמראה מראה של שמים ועננים בטח בריאן העביר אותי לכאן.
קמתי מהמיטה מחפשת את השירותים פותחת דלת אחת שהייתה בתוך החדר וזה היה חדר ארונות פתחתי עוד דלת שהייתה ממש לידה, ונבהלתי במהירות שאני רואה את בריאן כאשר הוא יוצא מהמקלחת, ערום וישר צרחתי וטרקתי את הדלת בחזרה "אתה לא יכול לסגור את הדלת עם מפתח?"
"מה נבהלת" הוא ייצא מדלת השירותים, שעכשיו כרוכה מסביב גופו התחתון מגבת לבנה,
"תתלבש כבר מפגר" צרחתי שוב עוצמת את עיניי "זהו" אמר ואני פקחתי את עיניי ומגלה שעבד עליי והוא שם רק בוקסר "שקרן תשים בגדים" אמרתי בעצבנות וסגרתי שוב את עיניי ופתאום הרגשתי שניי ידיים גדולות תופסות את ידיי שסגרו את עיניי ומזיזות אותן למעל ראשי והצמידו אותי לקיר המטוס כך שעכשיו אין מה שיכסה את עיניי.
עיניי נפתחו במהרה, וראיתי את בריאן מסתכל ישירות בתוך עיניי עם עיניו הירוקות "בריאן" צעקתי עליו שהרגשתי שניצמד אליי יותר ויותר עם גופו התחתון.
הרגשתי כל כך הרבה פרפרים בבטן כך שבטני התהפכה מכל נגיעה והתקרבות שלו .
הרגשתי שנהיתי אדומה, ממש אדומה.
"את רואה איך אני משפיעה עלייך אל תגידי שלא" אמר מעביר יד אחת ומלטף לחיי אחת שלי ואני עצמתי את עיניי ממרגש ידו ומהתענגות, בשניות שפתייו הונחו על שלי, ללא מחשבות רבות הוא החל לנשק אותי בעדינות ואט אט נשיקותיו החלו להיות יותר ויותר אגרסיביות.
לא יכולתי להתאפק יותר רציתי אותו, כל כך.
"אני רוצה אותך, שלי" הדגיש, בין נשיקה לנשיקה ובדרך הוביל אותי למיטה שוב, כך שהוא מעליי ואני מתחתיו ידו החלו להחליק לתחת לחולצתי ואני נתתי לו אישור להוריד את בגדיי כך שנשארתי רק בהלבשה תחתונה ברגעים האלה לא חשבתי על אף אחד חוץ מבריאן והמשיכה שלי אליו.
ידו החלה להוריד את תחתוניי ורק עכשיו התעוררתי על עצמי. אני עם ראיין איך אני יכולה לבגוד בו ככה, עוד אם אח שלו.
"לא בריאן,אני לא יכולה אני עם ראיין " אמרתי מתנשפת מהתענוג שגרם לי בכך שנישק אותי בבטני. אף אחד בחיים לא נגע בי ככה או נישק אותי בצורה הזו.
כשאמרתי זאת הוא קם מימני עצבני "את מוכנה להפסיק להזכיר אותו בכל פעם, בכל רגע שלנו"
מבטו היה עצבני עליי וכעס רב היה בקולו.
"מה אתה לא מבין בריאן, אני עם אח שלך, למה כל כך קשה לך לקבל את זה?"
צעקתי "כי יש לי פאקינג רגשות אלייך, מה את לא מבינה" צעק בחזרה.
ברגעים אלה זה הרגיש כל כך אמיתי. עד עכשיו לא האמנתי לו כלל שאמר זאת אבל כרגע הוא אמר זאת עם כל הרבה רגש וראיתי שזאת אמת, עיניו נצצו.
"לעזאזל איתך את לא יודעת מה את גורמת לי להרגיש, שנים לא הרגשתי ככה עם אף אחת שהייתי, אף אחת לא גרמה לי לפרפרים בבטן חוץ ממך את לא יודעת כמה את משגעת אותי כל יום שאני רואה אותך, אני חושב עלייך כל שנייה בפאקינג חיים שלי, ואת מה? כל שנייה שאני מתקרב אלייך את מזכירה לי שאת עם אחי הקטן. את חושבת שאני לא יודע את זה? ברור שכן אבל מה איתי גם לי יש רגשות אני לא יכול להסתיר אותם, כל הזמן הוא, כל הזמן בוחרים בו, למה לעזאזל, למה? במה אנחנו שונים?!?"
צעק שופך את ליבו בפניי ואני הייתי בשוק לא מבינה על מה דיבר בסוף, אבל אני יהיה חייבת לגלות על מה דיבר.
אני עמדתי במקומי לא זזה ופניי מביטות מטה על הרצפה. לא היה לי מה להגיד כי הוא צדק.
הרמתי טיפה את ראשי להביט בפניו וראיתי כמה דמעות על פניו היפות הוא כל כך עצבני עכשיו שאני מפחדת להתקרב אליו.
"אז אין לך מה להגיד" אמר פגוע והמשכתי בשתיקתי הוא הנהן בראשו בעצבנות, בולע את רוקו ויוצא מהחדר של המטוס.
YOU ARE READING
את שייכת לי
Romansa-סיפור גמור- "די תעזוב אותי" צעקתי וניסיתי להוציא את ידי מאחיזתו ללא הצלחה "לאן את רוצה ללכת?" שאל "רחוק מימך" אמרתי והתחילו ליזלוג לי דמעות מהכאב שהרגשתי בידי מאחיזתו "את בחיים לא תצליחי להיות רחוקה ממני כי את שייכת לי" ענה ועזב את החדר בטריקת דלת...
