חבורת הקונדסאים

פרק 1

"גריפינדור!" הכריזה מצנפת המיון עוד לפני שנגעה בשיערות ראשו של ג'יימס פוטר. ג'יימס המחויך רץ לשולחן גריפינדור והתיישב ליד אחד מהמדריכים, שהיה בעל שיער ג'ינג'י ועיניים חמימות. הוא עבר לבהות בחבריו שהכיר ברכבת בעיניים נוצצות, בתקווה שהם יישארו ביחד איתו ולא יעברו לבתים אחרים.
מספר אנשים שהוא מעולם לא פגש או שמע הניחו את מצנפת המיון על ראשם. חלקם עברו להפלפאף, חלקם האחר לרייבנקלו, הרוב המוחלט הלך לסלית'רין. כמעט אף אחד לא הגיע לגריפינדור.
"בלק סיריוס," קראה פרופסור מקגונגל. עיניו של ג'יימס עקבו אחרי הנער בעל השיער השחור המבולגן שהתהלך מעט רועד לעבר הכיסא. הוא פגש את סיריוס ברכבת וישר התחבר אליו, הוא הרגיש שהוא הנפש התאומה שלו.
ברגע שסיריוס התיישב על הכיסא, ג'יימס נזכר שסיריוס סיפר לו שכל בני משפחתו התקבלו לסלית'רין, אך הוא תמיד חלם להיות בגריפינדור.
המצנפת נחה על ראשו למשך דקות ארוכות. ג'יימס חשד למה אינה אומרת דבר. אולי סיריוס לא נותן לה לקרוא את מחשבותיו? הוא מתווכח איתה? למה לוקח לה כל כך הרבה זמן?
"גריפינדור!" המצנפת צעקה, וג'יימס הרגיש את ריאותיו נמלאים אוויר בחזרה. סיריוס איתו.
סיריוס רץ לשולחן גריפינדור עם חיוך מרוח על פניו. היה קשה להתעלם מצעקות השולחן שהתלהבו לבואו, אך היה עוד יותר קשה להתעלם מהמבטים שנעצו בו משולחן סלית'רין.
למרות המרחק בין השולחנות, הלחשושים של: "בלק בגריפינדור? אין סיכוי", "זאת בטח תחבולה" נשמעו. אבל לפי התלהבותו של סיריוס, נראה שהוא הצליח להתעלם מכל הרחש שיצר.
"אנחנו ביחד!" הוא הכריז לג'יימס, וג'יימס הנהן בהתלהבות. "עכשיו רק צריך לקוות שהילד הפחדן והחיוור השני הגבוה יהיו איתנו."
ג'יימס גיחך לשמע הכינויים שלהם. "פיטר ורמוס," הוא הזכיר.
"כן! כן, הם."
"ולילי," ג'יימס מיהר להוסיף, והעביר את מבטו לעבר הילדה אדומת השיער, שעמדה מחוייכת לצד הילד האפל עם השיער השחור השמנוני. מהמפגש הראשון שלהם- שקרה בדיוק לפני שעה- הוא חיבב אותה. הוא אהב את צורת הדיבור שלה, את זה שלא התביישה להגיד את דעותיה ואף להתנגד לחברה האפל. היא מצאה חן בעיניו.
"אני מקווה שהיא לא תבוא ביחד עם סבר מאוס, הסלית'ריני המלוכלך הזה," סיריוס אמר בגועל, וזרק מבט נגעל לילד שעמד לצידה.
ג'יימס גלגל עיניים למראו. סבר מאוס. הם אמנם מכירים רק שעה אבל זה הספיק בשביל להבין שהוא בלתי נסבל.
וכמו קסם, מיד אחרי שסיריוס הזכיר את שמו- פרופסור מקגונגל הקריאה את שמו של סוורוס.
סוורוס הכניס ידיים לכיסיו והתיישב על הכיסא במבט לחוץ. לא לקח למצנפת הרבה זמן לפני שצעקה: "סלית'רין!"
סוורוס קם מהכיסא. הוא הלך בצעדים רועדים לשולחן לסילת'רין שקיבל אותו בצעקות רועמות ועידודים, אבל מבטו נותר רק על לילי, על הילדה הנחמדה שהכיר לפני מספר שנים והצליחה לשנות את חייו. הוא לא הצליח לדמיין איך הוא יהיה בלעדיה.
לילי חייכה אליו בעידוד, על אף שזה לא היה סוד שהיא לא רוצה להיות בסלית'רין.
פרופסור מקגונגל קראה בשמם של רמוס לופין ופיטר פטיגרו אחד אחרי השני, וג'יימס הופתע לראות ששניהם שובצו ביחד איתו לגריפינדור. עכשיו נותר לראות רק לאן לילי תשובץ.
"אני רעב," סיריוס רטן לעבר המדריך הג'ינג'י. "למה לוקח כל כך הרבה זמן לבחור? אותי המצנפת פשוט שאלה מה אני מעדיף בלי יותר מידי מחשבה."
"תירגע," המדריך ענה, קולו נשמע שליו. "נשארו רק עוד 10 אנשים, לאחר מכן פרופסור דמבלדור ידבר, ושהוא יסיים נוכל לאכול."
"איך אתה רעב?" רמוס שאל את סיריוס בתהייה. "לפני רגע אכלת עשרות ממתקים. אפילו הראת לנו איך אתה מצליח להכניס 30 סוכריות ברטי בוטס לפה בלי להקיא."
"הצפרדע שוקולד שלי ברחה, אני בטוח שאם הייתי אוכל אותה אז הייתי שבע יותר." סיריוס ענה ברטינה, משלב את ידיו.
"אפילו צפרדע לא רוצה להיות לידך," ג'יימס אמר, וגרם לפיטר לצחוק בקול ולרמוס להסתיר את חיוכו.
"חתיכת-"
"אוונס לילי!" קולה של מקגונגל קטע את השיחה.
כל החלל השתתק, וכולם הסתכלו על הנערה האדמונית מתיישבת על הכיסא ומחכה לשיבוצה.
לדאגתו של ג'יימס- לילי מתאימה לכל הבתים. למרות ההיכרות הקצרה איתה, יצא לו לראות את הצד האמיץ שלה, את הצד האכפתי והדואג, את החוכמה שלה ואוסף הספרים שסחבה בתיק, וגם את טיפת הערמומיות שהייתה בה.
הוא הסיט מבט קצר לעבר סוורוס, ושמח לראות שגם הוא לחוץ. הוא ראה את כל גופו רועד, את רגלו דופקת על הרצפה בלי נחת.
ליל הסתכלה עליו, וניסתה לחייך אליו חיוך מרגיע. היא רוצה להיות איתו, הוא חבר שלה כבר כמה שנים והיא לא רצתה לדמיין את השנים שלה בהוגוורטס בלעדיו, ובכל זאת, סלית'רין? היא לא חיבבה את הרושם שיצא לבית, את כל התככים והמזימות, ההתנשאות הערמומית- היא לא רוצה לקחת חלק מבית כזה.
"גריפינדור!" המצנפת הכריזה, ובניגוד לשאר הילדים, היא לא רצה בהתלהבות לביתן גריפינדור שמחא לה כפיים, אלא המשיכה לנעוץ את עיניה הירוקות בעיניו השחורות של סוורוס.
"למה היא לא באה?" פיטר שאל.
"אני חושב שהבת מוגלגים הזאת לא הבינה שהיא צריכה לבוא לכאן," סיריוס ענה, וקיבל מבטים זועפים מאלה שישבו סביבו.
"אל תקרא לה ככה," ג'יימס אמר בזעף מתון והחזיר את מבטו לילדה שסוף סוף קמה מכיסאה. היא התקדמה בצעדים קטנים ורועדים לשולחן גריפינדור, ולא נראתה מרוצה במיוחד.
"בואי תשבי לידינו!" ג'יימס אמר וסימן שהשאיר לה כיסא פנוי לצידו, אך היא התעלמה וישבה לצד ילדה עם שיער שחור והבעת פנים מרוצה, והשתיים החלו לדבר.
"היא לא שמה עליך," רמוס אמר לג'יימס.
ג'יימס העביר את מבטו לרמוס אשר נעץ מבט מורעב בסוכריות מנטה. "חכה ותראה, רק התחלנו את הלימודים. בסוף היא תשים עליי, רק עליי."