New year new thing,2 - larry Stylinson

Part 31

הארי אדוארד סטיילס:

אני מכה את ידי שוב ושוב בקיר, דם מופיע על ידי ואני לא מפסיק לבכות לשניה אחת בלבד.
למה כל זה עכשיו?! למה?! למה החיים שלי בזבל?! למה כל זה מכה אותי שוב ושוב?!
השעה הייתה 7 בבוקר, וזה קרה ב4 לפנות בוקר כשאוליבר נכנס לחדר ולא וויתר לי הפעם, ואני וויתרתי לו. לא היו בי מספיק כוחות בשביל להציל את עצמי מאונס, אז נתתי לו מה שרצה. אני עוצא את עצמי מלהמשיך להכות את ידיי מלאות הדם כשאני מבחין שאבי מתקשר, מבקש שניקח את און חזרה אלינו בגלל ענייני עבודה דחופים.
אני לא טורח אפילו לשטוף את ידיי ואני לוקח את המפתחות, עם כל הסירחון נכנס לרכב ומתניע את הרכב, מתחיל לנסוע להולמס צ'אפל, נסיעה של שעה וחצי עם כל הפקקים שקיימים. וכל הדרך אני שומע מידי פעם את משיכות אפי מידי פעם, וזהו. לא נותן למשוך את צומת ליבי יותר מידי לפאפרצי שלא מפסיק לצלם את הארי הפצוע.
וכשאני מגיע לבית הוריי אני מבחין שהרכב של דודי מייק בחניה, ואני מקלל מתחת לאפי. הוא אחיה של אימי, והדבר שהכי יהיה לו קשה זה לראות אותי ככה, להחזיר אותו 15 שנה אחורה לזמן התאונה עם המראה שלי עכשיו. אני מחפש מגבונים ברכב ומנקה את ידיי, אפילו לא נאנק כשאני מנקה כי אני מבין שהכאבים בראש ובישבני מסיחים דעת מכל כאב אחר.
אני מסתכל על פניי הרטובות ומלאות הנזלת במראת הרכב ומתחיל לנקות גם אותן, וזה לוקח לי לפחות רבע שעה עד שאני מסיים, עוד 10 דקות של שהייה ברכב בשביל להבין שאני אמור להראות שמח עכשיו.
כי מייק זה לא אבי, זה לא מישהי שאני יכול להיות חשוף כל כך מולו.
אני דופק בדלת פעמיים לפני שאני פותח אותה, מבחין בתינוק שלי מנסה להגיע לצעצוע שלו, הזחילות הראשונות. ובצד המטבח מייק עם מאטי ובן, בני דודים שלי. פאק.
"הארי! הגעת" אלה, אחות של מאטי ובן, בת דודתי קופצת עליי בחיבוק לפתע, ואני שוקע לשם, לצווארה, ולמרות שיכולתי להשאר שם ולהירדם אני מרים את ראשי להגיד שלום לכולם.
מאטי ובן זוגו התארסו לא מזמן, וזה עושה ניצוץ של שמחה בליבי.
אני לוקח את און לידיי ומחבק אותו, מנשק את הלחי שלו בזמן שאלה מצלמת אותי ואותו "אתם כל כך חמודים ודומים! זה פשוט מהמם! רק חסר חליפה תואמת בחתונה של מאט וזהו המוות שלי מגיע" אלה אמרה, גורמת לי לצחוק קצת
"הארי, אנחנו צריכים לחזור הביתה כבר, אתה מסתדר נכון?" מייק שואל ואני מהנהן, מנשק את הלחי שלו וכל שאר בני דודיי "תתקשר אליי בבקשה" לפתע מייק ביקש באוזני לפני שמתנתק, יוצא יחד עם כולם ואני נשאר עם און לבד בבית הגדול.
אני מחליט להשאר פה עוד כמה זמן, כי הבית שלי ב3 שנים האחרונות זה הגיהנום הכי גדול שלי עכשיו.
אני עולה לחדר של אבי שפעם היה גם של אימי ונשכב שם עם הבן שלי, שמחייך מידי פעם עם שני הגומות החמודות שלו שאני די בטוח שיהיו עמוקות יותר ככל שיגדל. "אוני... אוח האבות שלך עם בלבול מוחי" אני מצחקק כשאני נזכר בביטוי הישן של לואי... לואי... פאק.
אני יודע שזה לא היה הזמן המתאים להגיד שאולי לא היינו צריכים להביא את המלאך שלנו, אבל הייתי מצפה ממנו להבין שאני לא חושב בהיגיון כשאני בסערת רגשות, עצבני, פגוע, עייף, ויחד עם זה כאבי ראש לא פוסקים.
אני בטוח שהוא רוצה לטובתי, אבל להכות אותי זו לא הדרך להסביר לי שטעיתי.
אני מביט קצת באון עד שנמאס לו והוא מתחיל לבכות, ואני מקרב אותו אליי ושם אותו על חזי שמתחת לשכבות הבגדים מלאי זיעה מסריחה יחד עם צלקת ענקית.
"און... אתה רעב? מה אתה רוצה חומד?" אני מתחיל לדבר עם הבן שלי, אולי זה יעזור קצת, אבל זה לא. הילד משתגע. זה כל כך רע שהוא בתוך כל הבלאגן הזה.
"אוני... דיי. בבקשה. אבא שלך עם כאבי ראש למרות שלושה כדורים... קדימה" אננ נאנח בעייפות. לא ישנתי בכלל בלילה, הודות ללואי כמובן. לקח לי זמן להבין ששנינו הבעייתים ולא רק אני. ובגלל זה אני רגוע לגבי הסיפור עם לואי. אבל און לא תורם למצב.
"קדימה, בוא אני יראה לך את סבתא שלך" אני אומר, מרים אותו אל כתפי שיהיה לו תצפית למה שאני רואה
"זה דוד בן, וזה דודה אלה, ודוד מאט עם בעלו העתידי... הו וזו דודה ג'מה, הדודה שמבחינה מוכחת היא דודה שלך, וזה מייקל, שלא רוצה לספר לי שהבת זוג שלו בהריון למרות שזה שקוף מידי, ו... זה סבא. אתה מכיר אותו טוב מאוד. וזו אישתו של מייק, האח של סבתא. וזו סבתא המושלמת שלך שאלוואי הייתי מכיר אותה יותר ממה שאני צריך. ואתה... לא מכיר. אבל תכיר עכשיו, היא הסבתא הכי מושלמת שיש." אני אומר בזמן שאון בשקט, מקשיב לקולי
אני מתיישב בספא ומשחק עם שיערו שבקושי יש ומתחיל לשיר
"Wise men say...only fools rush in. But I can't help falling in love with you... Shall I stay? would it be a sin. If I can't help falling in love with you?" אני שר בזמן שאון מקשיב לקולי, נרגע לחלוטין.
"Like a river flows...Surely to the sea, darling, so it goes, some things are meant to be..." דמעות עולות לעיניי כשאני שר את החלק המשמעותי ביותר אצלי בשיר
"Take my hand...take my whole life too...for I can't help falling in love with you." אני מתייפח בשקט בזמן שהבן שלי נרדם על ידי.
"קח את ידי, קח את כל חיי גם. פשוט קח הכל" אני אומר לאון, ואני מבין שהוא זה הכל.
אני מחליט לנסוע הביתה חזרה, לוקח את ההזדמנות שאון ישן ויהיה נסיעה שקטה.
אני נכנס לרכב אחרי שאני לוקח את התיק של און, משיב אותו על כיסא הבוסטר לצידי ומתיידב בתא הנהג.
אני מתחיל לנסוע, ובדיוק כמו שרציתי זה עבר בשקט.
אבל אז כאב חד תקף את ראשי, וישבני הרגיש לחוץ יותר ויותר ככל שהתקרבנו לבית. מה לעאזאזל הוא חשב שהוא אפילו לא עושה הכנה לפני שהוא נכנס אליי?! הוא רוצה שאני ימות פיזית ולא רק נפשית?!
דמעות עולות לעיניי, שוב, ואני נושם עמוק ועוצם את עיניי, מה שהיה הרעיון הגרוע ביותר.
כי אחרי שעשיתי את זה, ראיתי זוג פלאש של פנסים מול עיניי, רכב שנוסע בכיוון הנגדי של הנתיב.
אני מכסה את הבוסטר של און וצועק את שמו לפני שאני רואה שחור בעיניי.