New year new thing,2 - larry Stylinson

Part 27

לואי וויליאם טומלינסון:

"לואי אתה יכול לעצור פה?" אמה שאלה בזמן שנסענו באזור "למה? אנחנו אמורים להגיע למשפחה של הארי-"
"כן כן כן אני יודעת, אני רק רוצה לקנות לי נשנוש לדרך" אמרה ואני מהנהן. אני צריך לעשים את און אצל אבא של הארי, כמובן שאמה לא נכנסת איתי אבל אנחנו אמורים לצאת בכל מקרה היום.
אני עושה סיבוב בכיכר ומגיע לתחנת דלק ששם יש קיוסק קטן, אני יוצא יחד עם אמה ומחזיק את היד שלה. מוודא שדן, המאבטח, שומר על און בתוך הרכב. אנחנו נכנסים לתוך הקיוסק הזה ששם הייתה משהי, שכנראה זיהתה אותי
"לואי-" צעקה אך קטעה את עצמה וסגרה את פיה
"מצטערת" אמרה, מובכת. אני מחייך אליה ומנופף, בזמן שאמה בוחרת לה משהו ממזנון החטיפים
"אני יכולה תמונה? בבקשה? אלוהים רזית! אתה בסדר?! שמעתי שאתה והארי נפרדתם, זה קשור לזה? אמאלה אתה חמוד יותר איכשהו זה אפשרי במציאות! סליחה אני מדברת יותר מידי" אמרה וסתמה את פיה שוב.
איך אני אמור לענות לה? בעצב? באי אכפתיות על זה שהזכירה את הארי? רגע- רזיתי?
"אה... אני בסדר, אוכל, הכל טוב. וכן בואי נעשה תמונה" אני אומר, הולך לצידה ועושה איתה תמונה בזמן שאמה הביאה חטיף שוקולד "היי" הילדה אמרה ונופפה לאמה, והיא חזרה בנחמדות
"רק את זה?" שאלה ואני מניד בראשי, לוקח בקבוק מים ושם את זה על הדלפק. אני משלם עליי ועל אמה ואחרי חיבוק קטן מנערה הצעירה אנחנו יוצאים. ואני מרוצה שהיא שמחה לפחות.
"אז לאן נוסעים אחרי הולמס צ'אפל? יכולים להישאר שם, אני גרה שם למען האמת- לפחות גרתי." אמרה ואני מושך בכתפיי "אפשרי" אני אומר, מתחיל לנסוע לכיוון הולמס צ'אפל.
"כמה זמן נסיעה זה בערך?" לפתע דן שאל ואני מסתכל לאחור, אליו ואל און שער בסרקל
"א... בדרך כלל זה שעה, שעה וחצי אפילו. וזה תלוי אם יש פקקים או לא, למה?" אני שואל
"כי אני לא חושב שלבן שלך יש כל כך הרבה סבלנות" אמר ואני מסתכל על און דרך המראה
"אנחנו נוכל להחליף מקומות באמצע נסיעה, שאתה תסע ואני אשב לידו" אני מציע והוא מהנהן
"לאן אוליבר והארי נסעו?" אני שואל
"הוא אמר לי שהוא נוסע איתו לעיר, לא משהו מיוחד" אמרה ואני מהנהן, אוקיי, לפחות לא יקרה לו כלום.

"און...קדימה אנחנו עוד מגיעים, תרגע" אני מבקש בזמן שאני מנענע את און שלא נרגע
"תבדוק את החיטול שלו" אמה ביקשה
"בדקתי, הוא נקי" אני אומר "אוכל?" שאלה "הוא לא צריך לאכול עכשיו, הוא אכל ממש כמה דקות לפני שיצאנו." אני אומר
"תנסה להביא לו לאכול בכל מקרה, אני לא יכולה לסבול עוד בכי אחד שלו! אלוהים" אני מגלגל את עיניי
אני מנזה לעשים את און מתחת לחולצה שלי כשראשו מציץ מפתח הצוואר
"מה לעאזאזל אתה עושה?" שאלה
"שיעור ראשון בהורות. הילד אוהב מגע עור לעור. במיוחד את החזה, אז תסתדרי או שלא תסתכלי." אני אומר, ועם זה מנענע את און שלאט לאט נרגע
"ואוו, איפה החזה שלך היה בכל הרבע שעה האחרונה?" שאלה
"הגענו" דן הודיע, ולבקשתה של אמה לא נכנסו לרחוב, בשביל לא לקחת סיכון להיתקל בחברים מהתיכון שהיא שונאת
אני יוצא מהרכב (כמובן אחרי שהוצאתי את און מהחזה שלי) בזמן שדן מוציא את העגלה ופותח אותה
אני לוקח את התיק של און ושם על גבי, מתחיל ללכת לכיוון משפחת סטיילס.
"לואי!" דן צעק ואני מסתובב אליו "תזהר מפאפרצי" ביקש ואני מהנהן, ממשיך ללכת.
כמובן שיודעים שלואי טומלינסון יוצא עם עגלה של תינוק לאחרונה, כולם חושבים והספיקו להמציא סיפור שלואי טומלינסון נפרד מהארי סטיילס בגלל שבגד בו עם אישה והכניס אותה להיריון.
למעשה, אני רק רוצה שהילד שלי ושל הארי יצא מידי פעם לבחוץ, לראות אור יום. אז הוסכם עם סיימון שרק אני אצא עם און ושג'מה או מי שלא יצא עם און ממשפחת סטיילס לא יהיו בסביבת פאפרצי.
ככה שזה מסתדר מצויין, שכביכול אמה היא האמא.
אני מגיע לרחוב, מבחין בג'יפ הלבן של דס. אני נכנס לבית בלי דפיקה מראש ומבחין בדס במטבח
"שלום!" קרא בשמחה ואני מחייך, הולך אליו
"היי מה קורה?" אני שואל, מחבק אותו "מצויין" אמר, הולך כמובן, לאון.
" שלום לך נכד של סבא" דס אמר לאחר שהרים את און מהעגלה. אני מוריד את התיק של און לריצפה
"סיקרט עדיין בלימודים?" אני שואל, נואש לראות את גיסתי היפה
"אני פה לבד, ג'מה ומייקל יצאו לסידורים וסקר בלימודים, אה וקליפורד בחצר" אמר ואני לא חושב פעמיים לפני שאני רץ לקליפ
"שלום לך!" אני אומר בזמן שהוא קופץ עליי ומלקק אותי, ואני מחבק אותו חזרה "אני התגעגתי גם! קליפ שלי" אני ממשיך לחבק אותו. גם לקליפורד אין לי מספיק זמן להביא לו בשביל יחס, אז הוא רוב הזמן אצל משפחת סטיילס.
"היי זו תמונה חדשה?" אני שואל כשאני נכנס לסלון עם קליפורד, לא מרפה.
"לא וכן, זו תמונה מיום הולדת של ג'מה ה-10, שנתיים לפני התאונה." אמר, ואני מביט באן עם צביטה בלב, לא הספקתי להכיר אותה, ואני מרגיש פספוס ענק. לא שהיה לי כל כך אפשרות, לא ידעתי על קיומה בכלל, וחוץ מזה הייתי בן 6 כשקרתה להארי התאונה, ככה שהסיכויים להיתקל בה ברחוב כל כך קטנים.
"התמונה מדהימה, רק איפה הארי?" אני שואל, מחפש ילד קטן בתמונה של משפחה אחת גדולה ומגובשת
"הנה הוא" אמר והצביע על ילד שישב על הריצפה לצד עוד מישהו שנראה ממש דומה לבן, הבן דוד של הארי.
"הוו" אני אומר ונוגע בקצה האף הקטן שלו בתמונה, מלטף אותו "זה לא בסדר, אתה גורם לי להתגעגע אליו" אני אומר והוא מגחך, "יש לך אותו רוב הזמן, מה איתי?" שאל ואני מרים את כתפיי
"תאמין לי שאם לא היינו צריכים לגור יחד הייתי עובר לפה איתו, זה נראה שג'מה ומייקל מקבלים מספיק פרטיות" אני אומר בצחוק
"הו כמובן." אמר, ואז הטלפון שלי קטע אותי, וזה היה דן.
"הו שיט" אני ממלמל, שכחתי מהם לגמריי.
"דס אני חייב ללכת, אני אדבר איתך כבר בערב כן?" אני שואל ומתקדם להביא לו חיבוק, לנשק את און בלחי, ואז במצח, ושוב בלחי. "מספיק!" דס צחק, לקח אותו אליו
"אוקיי אוקיי, ביי קליפורד" אני מנשק את ראשו ויוצא מהר מהבית, מנפנף מהר פעם אחרונה לדס ורץ לרכב, ואז קפאתי.
ג'מה, מייקל ואמה כנראה מדברים, בעוקצניות לאחד השני. לא... זה לא טוב בכלל.
התגובה של דסמונד ג'מה ומייקל כשהם שמעו שאוליבר ואמה נכנסו שוב לחייו של הארי הייתה מאוד כועסת וזועמת. ופעם ראשונה מאז שנים שהארי קיבל שיחת נזיפה מאביו שלא סיפר לו כלום והיה צריך לגלות את זה מהמדיה.
אני מתקדם אליהם "ג'מה" אני קורא וכולם הסבו את מבטם אליי, "הו הנה הקורבן, אני מקווה מאוד שחבר שלך לא יאנוס גם אותו אחרת חבל, את יודעת את ההשכלות"
"תרגעי כבר!" אמה צעקה, וזה היה נראה שהיא מתאפקת מאוד לא לסטור לג'מה.
"ג'מ מספיק, הכל טוב. האחיין שלך מחכה לך בבית" אני אומר, והיא לקחה נשימה ארוכה.
"תזהרי לך." אמרה לאמה לפני שחיבקה אותי וכך גם מייקל, והם הלכו משם.
אני נכנס למושב הנהג ואמה ליידי
"היה פה פאפארצי" דן אמר, נפלא. עוד קצת דרמה לפרשת הפרידה של הארי ולואי.
אני מתחיל לנסוע לכיוון כלשהו, אל בתוך הולמס צ'אפל.
"לאן נוסעים?" אני שואל את אמה ששתקה
"לא אכפת לי. רק אל תדבר איתי, אין לי כח לעשות כלום עכשיו" אמרה ביובש.
אני מהנהן, נוסע לכיוון יציאה מהולמס צ'אפל.
לפתע נכנס לי שיחה מהארי, וכשרציתי לענות דן ניתק
"מה-"
"אתה לא מדבר באמצע נסיעה לואי, ותכבד את ההחלטה של אמה כשהיא לא רוצה לשמוע אף אחד" ביקש ואני נאנח. אבל אני רוצה לדבר עם הארי שלי...