לואי וויליאם טומלינסון:
אני מתמתח במיטה ומסב את מבטי כשאני מרגיש פרווה על הלחי שלי, מבחין בקליפ שככל הנראה, שוב, התגנב למיטה שלי ושל הארי, אני מלטף את פרוותו ומבחין בחלק הריק במיטה, מניח שהארי יצא לריצת בוקר כנראה בלי קליפורד. אני יורד במדרגות לאחר כמה התארגנויות אחרונות, מבחין בסיימון שבדיוק ירד במדרגות לכיוון הסטודיו
"בוקר- טוב? " אני אומר לחלל הריק, אלוהים לא רק שוב
זה לא היום הראשון שסיימון מתעלם ממני, בכל הזדמנות שיש לו הוא לא מדבר איתי או יוצר איתי קשר עין, להגיד שזה לא פוגע? שקר. אני מנסה שוב ושוב להיזכר בימים האחרונים, אולי עשיתי משהו לא במקום, אבל שום דבר לא עלה לי.
אוליי זה בגלל שהוא עסוק מידי. אלוהים על מה אני מדבר? עם שאר הבנים הוא מדבר יפה מאוד, לעזאזל. אני פותח את האייפון שוב, מביט במספר הלא מוכר, אני לא מבין מי זה. למה? אלוהים, למה זה חייב להיות אני?! ג׳יזס!
אני מכין לי תה, מפהק-
" אה אה מה קרה שאתה כל כך עייף? " ליאם שהיה רק עם בוקסר עליו שאל, לוקח ספל ומכין לו קפה
"כלום" אני אומר ומושך בכתפיי, לוגם מהתה-
"שוב סקס בשעות המאוחרות של הלילה-" אני יורק את התה עליו, משתעל מהתה שהחליק בגרוני
"לואי! " ליאם קרא כשכל התה היה על החזה שלו, זו אשמתו!
"תפסיק זה לא עניינך! אלוהים פאק הראש שלי" אני אומר ומניח את הספל על השיש, מחזיק את ראשי בשתי ידיי
"לואי הכל טוב?" שאל ואני נאנח, לא, אני לא פאקינג בסדר
"לא, הראש שלי כואב" אני עונה ולוקח לגימה נוספת מהתה
"כמה שתיתם אתמול?" אני נאנח בזמן שאני לוקח את הלגימה הנוספת מהתה, משתעל שוב ומרחיק את התה מהאף שלי, למה היום הזה כל כך חרא?! הוא רק פאקינג התחיל! האף שלי נוזל תה עכשיו
"ליאם אני אצלוב אותך! "
"תרגע" ורוניקה אמרה מאחוריי, אז עכשיו אני אחד נגד שתיים? נהדר, כמה נפלא
אני הולך משם, עולה לחדר בזמן שהספל בידי, היום הזה נוראי.
"בוקר טוב גם לך קליפ" אני אומר כשאני פותח את דלת החדר, מוצא את קליפ שעמד בכניסה, מתיישב ליידי בזמן שאני מתיישב במיטה ושוקע לכרית
"לואי הכל טוב?! " הארי התפרץ לחדר, מזיע כרגיל. נראה סוער
"כן, למה? " אני שואל, בבקשה שליאם-
"ליאם אמר שאתה חולה או משהו" אמר והתקרב אליי, דאמט.
"נא זה כלום" אני אומר
"זה לא פאקינג כלום, אני מבין בדברים האלו האני, מה קרה?" אני נאנח בעצב ומלטף את פרוותו של קליפ
"כלום פשוט כואב לי הראש"
"אתה רוצה שאני אביא לך כדור? מים? "
"לא לא הכל טוב" אני קוטע אותו וקם מהמיטה וצועד אליו ומחבק אותו, זה לא כיף כל העניין עם סיימון
"ואוו אז אתה מחבק אותי למרות הסירחון שלי? " שאל ואני מצחקק, לא חשבתי על זה
"כן" אני עונה, מנשק את פיו, אני לא צריך את סיימון, הארי איתי, ואוהב אותי... נכון?
"בכל מקרה סיימון קורא לכולם לישיבה הזו שרצה לעשות" אני מהנהן ויורד יחד איתו לסלון, מבחין בג׳יג׳י שיושבת בספה ורואה משהו בטלוויזיה
"ג׳י איפה כל הבנים? " הארי שאל, גורם לה להסב את מבטה אלינו
"סיימון דחה את זה לשעות הערב" אני מהנהן
"אוקיי" הארי אומר ואנחנו עולים חזרה לחדר
"אז מה נעשה? "
"אני עדין מנסה לעכל שיש לנו כמה ימים חופש אני מתרגש." הארי אומר ואני מושך בכתפיי "לא להרבה זמן דארלינג" אני עונה
"אל תהרוס את הרגע! " הוא נאנק ואני מצחקק
"אוקיי אוקיי מצטער, אתה רוצה אולי ללכת לים לבנתיים? "
"לבד? " שאל ואני מהנהן
"לבד לבד? " שאל ואני מצחקק, הוא מתכוון לזה אם נהיה ללא הבטחה?
"ובכן... אני לא יודע אם סיימון יאשר לנו ללכת לבד לבד אבל למה לא? " אני עונה, מתיישב על המיטה
"אוקיי, אז נלך לבד. "
"חכה לי! " אני אומר בזמן שהארי יצא מהרכב ורץ לאבר החוף שלצערנו די מלא
"תנסה להשיג אותי! " צעק בזמן שהוא ממשיך לרוץ ואני אחריו, אני מחפש עם עיניי מקום מבודד בחוף אך הכל היה חסום מפני הגלים הגדולים
"לואי! "
או מיי פאקינג גאד! "
"האריייייייי"
מעריצות צרחו וכשאני אומר צרחו... הן צרחו.
"אלוהים הארי חכה לי" אני מתחיל להאט, אני מתקרב אליו והוא מסתובב אליי וצוחק
"זה לא בסדר" אני אומר והוא מהנהן
" ברור שלא" ענה בציניות, הוא צוחק איתי?
"לואי והארי אני יכולה תמונה? "
"לא אני! " לא רק זה---
"היי בנות אנחנו רוצים לשחות" הארי שלמד להתנהג יפה מאוד למעריצים שלנו אמר להן, וזה השיג מדהים, במיוחד עבורו
"א-אוקיי אתם בסדר בכל מקרה? " אחת מהן שאלה, שיער חום ועיניים שחורות
"כן, תודה בנות" אני אומר ולאחר כמה מלמולים של להתראות, אני והארי מתמקמים. אני שמח לדעת שמעריצות מכבדות אותי ואותו, את הזוגיות שלנו בכל אופן... למרות שהן תמיד ינסו להיות קרובות או קרובים אליך, וממבט אחד זה מעייף, אבל ממבט שני אני שמח לראות את זה, הן מנסות לפחות. ולא יכולתי לבקש יותר טוב מהן או מהם.
אנחנו נכנסים עמוק יותר למים, קופצים או מפנים את הגב כשגל גדול מגיע, צוחקים לאחר מכן
"התגעגעתי לזה" הארי אמר ואני מהנהן, גם אני, רק שלפעמים אני מתגעגע לתחושת הבדידות, יותר נכון לתחושת האנונימיות, כי אני לא יכול באמת להינות אם כל כמה שניות עוצרים אותך לתמונה, אבל כן, ללא ספק התגעגעתי לים.
אני ממש מצטערת שאני לא מעלה לעיתים קרובות אני פשוט במחסום כתיבה מעצבן:(
YOU ARE READING
New year new thing,2 - larry Stylinson
Short Storyגמור. עונה שניה ל New year new thing "אני לא חשבתי שזה מי שהוא לו... "
