New year new thing,2 - larry Stylinson

Part 14

לואי וויליאם טומלינסון:

אני נרגע לשמע הנהר הזורם, שואף את הריח החורפי שבאוויר, ריח הגשם הטרי. אני נאנח בקול, מודע שזה מקום כמעט היחיד שאני יכול להירגע, ולחוות שלווה בו. מלא מחשבות התרוצצו סביבי ואחד במיוחד, הבן שלי מגיע, בקרוב מאוד. לא ידעתי איך להקל את החדשתו האלו, ועוד ביום הולדת שלי. אז הנה אני, בשעה 4 לפנות בוקר עוזב את המיטה שלי ושל הארי והולך לנהר המוכר שליד האוניברסיטה. הייתי צריך שקט, אני לעצמי לפני שהכל יהרס בקרוב. למרות שהוא נהרס כבר, אבל אני מבין שזה עוד נקרא תקופה שלווה. מלא שאלות הציפו את ראשי לגבי הילד שובכן, עדיין לא נחשף לעולם האכזר, אבל מה יהיה תגובתו שיראה את כל הבלבול שקורה אצל שני האבות שלו? 
הטלפון שלי צלצל, שמו של הארי התנוסס על המסך וליבי השתתק לרגע, הרגשתי צביטה בלב כשנזכרתי על מה שעובר על הארי לאחרונה. אני עונה לשיחה ושומע מהצד השני את הארי המתנשף. "הארי... תרגע מותק, תנשום"
"למה אתה לא פה?" התייפח, לעאזאל. 
"הלכתי לנהר, לא רציתי להעיר אותך שתהיה איתי, רציתי שתישן כמו שצריך" שיקרתי, מבין שאם אני יגיד את האמת זה עלול לפגוע בו. 
"אתה יכול לבוא?" שאל, אני לוקח נשימה ארוכה לפני שאני עונה בחיוב. ותוך כדי שאני מדבר איתו על דברים רנדומלים בשביל שישכח מהחלום שנכנס לחייו שנית, אני חוזר ללונדון, לבית הגדול והידוע ששם גרים חמישה אדיוטים ומטומטם אחד, אני הוספתי את המטומטם אחד, למרות שזה בלשון המעטה. 
"בכל מקרה, הוא מת לבסוף, אתה הפסדת לו" אמר ואני מצחקק, הוא חושב שהסרטים הרומנטים שלו יותר חשובים משעות השינה שלי? 
"לא נורא" אני אומר וחונה מחוץ לבית, מבחין בהארי יושב בחוץ. אני מקווץ את גבותיי בבלבול, למה הוא בחוץ?
"יא אתה פה" אמר בטלפון ואני מגלגל את עיניי ומנתק
"למה אתה בחוץ?" אני שואל כשאני יוצא מהרכב "אני רוצה שנצא יחד לנהר" אני פוער את עיניי, שוב? אז- אלוהים
"אוקיי, תעלה לרכב"
"אני נוהג! "
"תהיה בשקט! " אני אומר ונכנס לתא הנהג, אבל הוא מתיישב מעליי
"הארי! קדימה קום, אתה מוחץ את האבא של הילד שלך אז תקום! " אני מבקש והוא צוחק
"בתנאי אחד, אני קם ואתה עובר למושב לידי" ביקש והסתובב להסתכל עליי
"אוקיי אוקיי פשוט- קום" הוא קם ממני יוצא מהרכב ומחכה שאני יצא, אבל מהר מאוד סגרתי את הדלת ונעלתי, ועל פניי עלה חיוך זדוני
"לואי וויליאם טומלינסון סטיילס תפתח את הדלת הזו הרגע! " אני צוחק בקול לראות את הארי מחכה מחוץ לדלת וכמעט שובר אותה
"אני פוקינג טומלינסון עדיין! " אני צועק, הוא מגלגל את עיניו ומחכה. בשלב מסוים הוא נכנס לבית ויצא די מהר עם מפתח, לרכב השני. אז אנחנו נוהגים בנפרד?
הטלפון שלי התחיל לצלצל והשם של הארי התנוסס על המסך
"אתה רציני? "
"ככה אנחנו נדבר, ובמחשבה כדי שיהיה מופרדים אחרת נמצא את עצמנו מוצלבים על ידי סיימון" החוזה, שיט.
"פאק שכחתי מזה לגמריי" אני אומר, נתחיל להניע את הרכב אחרי הארי
"אז בגלל זה תפוס ממני מרחק ברכב, בשביל זה יש לנו את הטלפון"
"אוקיי"
"אז פגשתי את אוליבר כשקמתי, זה היה הדבר הכי נוראי שקרה לי בחיים, רציני. אני קם מסיוט איתו ואז פוגש את הסיוט שוב במציאות, אלוהים יודע מה הוא מתכנן. " אני נאנח
"זה באמת נשמע רע, רציני שאמה נראית זונה ממין נקבה, אני מתבייש בזה שאני אמור להיות לידה בכלל" אני מתוודה
"אלוהים- אתה מבין שהוא בוגדת בבן זוג שלה כן?" הוא אומר ואני מצחקק
"זה לא מפתיע אותי" אני אומר "מה הסיפור שלה בכל אופן? " אני שואל, רוצה לדעת עליה יותר בשביל לשנוא אותה יותר
"היא החברה הכי טובה של אוליבר מאז היסודי, עזרה לו בכל דבר קטנטן, היא הורידה את הביטחון עצמי שלי לאפס, היא כלבה, בהצלחה לך" אני מרגיש בחילה עולה במעלה גרוני, זה מפריע לי שהיא עשתה לבן זוג שלי רע
"פאק, איך לא עברת בית ספר עם כל זה? " אני שואל, במקומו הייתי מתחנן לאימי שתוציא אותי משם
"הייתי כבר לקראת סוף הלימודים, אז אמרתי לעצמי לא להתעסק בהם יותר מידי ולהתעסק בלימודים, לא שזה כל כך עזר אז עברתי לוואטפד, חברים מהאינטרנט וכ'ו, והם ליוו אותי לכל אורך הדרך, אבל כשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה הם הבינו שאני אהיה עסוק מידי בשביל לדבר איתם לעיתים קרובות אז נפרדנו בצורה יפה, לא דיברתי איתם הרבה מאוד זמן, משהו כמו חמש שנים" ענה ואני מהנהן בהבנה. אחרי עוד כמה קילומטרים הגענו, אנחנו מוודאים שאין אף אחד בסביבה לפני שאני נכנס לנהר והארי אחרי. למזלי המשיך להיות קריר ולא ירד שלג. אני מתיישב בדשא לצד הארי ושם על כתפו את ראשי, מסתגר בשביל לחמם את עצמי
"'שמעת על הבנות שהתחילו לשפף את שאין וליאם יחד? " לפתע שאל ואני מרים את מבטי, מה?
"מה זאת אומרת? " אני שואל
"הם חושבים שהם יחד, אני לא באמת יודע למה אבל אני לא מצליח לדמיין אותם יחד, אבל היי! תמיד ידעתי שזאין הומו, הוא מתכחש לזה" אני מגלגל את עיניי, הוא החבר הכי טוב שלו לעזאזל
"אז רציתי לדבר איתך על משהו... " התחיל, וכשהוא אומר את המשפט הזה בדרך כלל כשהוא רציני מידי.
"מה קרה? " אני שואל, מסב את מבטי אליו ומבחין שהוא מסתכל על הנהר
"נזכרתי ב... ובכן משהו לא נעים, אז רציתי לוודאות משהו." התחיל  "אתה זוכר שביום הפטירה של אמא שלי לפני שלוש שנים את פצעת את עצמך? " אני פוער את עיני, הוא זוכר את זה?
"ה-הארי מה-"
"אני רוצה לוודאות שבזמן שבו נהיה יותר מרוחקים לא תעשה את זה. אני יודע שהמצב יהיה רע, אבל לואי, אל. פעם אחת מספיקה למכר ולעשות שוב ושוב גם אם זה היה לפני שנים, אני רוצה לוודאות את זה. " אני נאנח בקול, כמובן שאני זוכר את זה, זו הייתה אי הבנה, חשבתי שהארי בוגד בי או משהו כזה ואמרתי לעצמי שגם ככה אני מכוער אז קניתי סכיני גילוח וחתכתי, למעשה, זו פעם ראשונה ששמעתי את הארי צורח.
"אני יודע, וכן הכל טוב אני לא יעשה את זה" אני אומר ומניח נשיקה בשפתיו, לפני שהספקתי להתרחק הוא משך אותי חזרה ומנשק שוב, מעמיק את הנשיקה ומעלה אותי מעליו, כורך את ידיו סביבי. אני מנשק את צווארו, מוצץ את המקום המוכר בזמן שהארי גנח.
השארתי לו שם סימן. אני חוזר לנשק את שפתיו ואוחז בשיעור המתולתל, וכשאני מתנתק אני שם את ראשי על כתפו, רוצה להיות שם כל הזמן, אך מודע שעוד כמה דקות או מקסימום שעה אנחנו נהיה בבית עם המציאות האכזרית.