New year new thing,2 - larry Stylinson

Part 15

הארי אדוארד סטיילס:

אני מכין ארוחת צהריים, פיצה לבקשתו של נייל שהיה נואש כמו גבר בהריון למאכל הרצוי, ועמד לי על הוריד שאני אכין את זה. לואי מאחורי, וכשאני מסב את מבטי אליו אני תופס אותו מביט בי וחיוך עולה על פניי, ואני בטוח שמהצד אני נראה אדיוט גמור.
"תטעם את זה ותגיד לי אם חסר משהו" אני מבקש מלואי בזמן שאני מפנה אליו את הכף מלאת רוטב העגבניות שהכנתי לפיצה
"זה מושלם" אמר לאחר שטעם, ושוב, החיוך הזה עלה על פניי, לואי חושב שזה חמוד, כי גם שתי הגומות שלי מופיעות בו זמנית, אז הוא אוהב לדקור אותן, מה שאני מוצא כמצחיק.
לאחר מלחמת קמח לא פוסקת( זה בגלל לואי! הוא התחיל!) אני חוזר להכין את הפיצה, אבל עדיין, לואי לא וויתר והמשיך לעשים עליי קמח
"תסתכל עליי רגע" ביקש אך אני מגלגל את עיניי, מה הוא רוצה עכשיו? אני מנסה להכין פה משהו!
"הארי... "
"האזוש... "
"בייביבו"
"הארי! "
"הארי, האזוש, בייביבו, הארי, קשה למצוא צומת לב ממנו נכון? " ידעתי למי הקול הזה שייך, ובחילה עברה במורד גרוני
"מה אתה עושה פה אוליבר? " לואי שאל בערסיות, אבל החלטתי להתעלם, אני לא רוצה שהבן אדם הזה יקבל צומת לב שהוא רוצה
"לקחת כוס מים, אבל זה היה משעשע לראות אתכם כך,זאת אומרת" מזווית העין שלי יכולתי לראות שהוא מסתכל עלינו באופן שחצני, מה שגורם לי להוציא נשיפה
"זדיין מפה, קח את המים שלך ותעוף מפה" אני מבקש, באופן יפה, אך המילים יצאו מפי ללא שליטה
"למה? לא תרצה אותי פה, בייביבו? "
"תזדיין מפה! " צעקתי, כמובן שזה לא הזיז לו ריס, אבל התרגלתי לזה.
"הארי, פשוט תתעלם ממנו, אוקיי? " לואי ביקש, יודע שאני מתחיל לצאת מהכלים בסיטואציות כאלו
"כמובן כמובן אדון סטיילס הקדוש, אני אזדיין מפה, מי מתנדב להיות האחד שאזדיין איתו? " לפני שאיבדתי את זה לגמרי, הטלפון שלי החליט לצלצל
ושמו של אביו התנוסס על המסך, אני לוקח נשימה ארוכה, הרגשתי אשמה גדולה מאוד, וצביטה בלב, כי לא הייתי עם סקרלט, שוב, לקראת השנה החדשה בלימודים. כמובן שאבי מבין אותי, אבל סקרלט עדיין לא.
"כן אבא? " שאלתי, הטון שלי היה תוקף, לא שהתכוונתי שזה יצא כך בכלל.
"מה קורה? " שאל
"בסדר גמור, איך אתם? " אני משקר, וזו לא פעם ראשונה.
לא סיפרתי למשפחתי על אוליבר, לא רציתי להטריד אותם, לא רציתי לבשר להם שהבן אדם שהרס את חייו של בן המשפחה שלהם חזר ובגדול. ובכן, זה רק לבנתיים. אני אספר להם בשלב מסוים, למרות שבקרוב מאוד לא אצטרך לספר להם בכלל
"זה נפלא לשמוע בן... ובכן, ג׳מה ומייקל בחו" ל כמו שאתה יודע "
"כן, ג׳מה דיברה איתי אתמול האמת, אתה יודע? היא סיפרה לי שמייקל דיבר איתה על עניין הילדים והוא רוצה 3 ילדים, שני בנות בן אחד אוגר-ו- ו-"
"הארי הארי הארי" אבא צחק מהצד השני של הקו בזמן שזה מעלה לי חיוך על הפנים "אתה וג׳מה הייתם מספרים כל דבר קטן לאחד השני גם אם זה אמור להיות אינטימי, חזרתם לזה? " שאל
"א... לא בדיוק, אבל זה תמיד שם" אני אומר ומושך בכתפיי. לרגע התנתקתי לחלוטין ממה שקרה, אבל עכשיו אני רואה שלואי מביט באוליבר במבט רצחני, לעזאזל.
"בכל מקרה יש מצב שאתה עושה על סיקרט בייביסיטר היום? " שאל ויכולתי לשמוע שהוא מדבר עם חיוך על הפנים. כ ן. כן כן כן כן, מיליון פעמים כן!
"כןןןןןןןן כן כן כן כן בבקשה בבקשה" אבי צחק מהצד השני של הקו שוב על היציאה הלא אופיינית הזו מול... אוליבר ולואי
"סגור, פשוט אני צריך לסדר כמה עניינים בעבודה, והלימודים שלה לא מתקיימים בימי ראשון, אז אמרתי לעצמי למה לא שתבלה קצת זמן איכות עם אחיה הגדול? " אמר ואני בטוח שאני מחייך כמו אידיוט עכשיו
"כמובן. בכל מקרה, מתי? " אני שואל
"את האמת שאני כבר בדרך, כי אם לא היית יכול הייתי שמה אותה אצל סבתא שלך, והיא גם בלונדון, עוד 10 דקות בערך אנחנו נהיה אצלכם אני מעריך" אמר והתרגשות התמלאה בגופי
"אני מחכה, ביי אבא" אני מנתק לאחר שנפרד ממני
"נחש מי בא? " אמרתי ללואי, מתעלם לחלוטין מאוליבר
"אבא שלך? " שאל אוליבר, מוטרד 'אלוואי' אמרתי במוחי, אם אבי יראה אותו פה הוא ישסף לו את הגרון
"גם, וגם טופים טופים טופים, גברת סקרלט! " אני אומר בהתרגשות שנבנתה אצל לואי תוך שניות גם כן
"סקר-מה? " אוליבר שאל אך לפני שיכולתי להגיד בראשי 'תתעלם' לואי קפץ עליי בחיבוק
"התגעגעתי אליה כל כך! אתה לא מבין כמה אפילו" אמר ונישק את עורפי
"כן! גם אני! סוף סוף בזמן שאבא צריך את העזרה שלי אני פנוי" אני אומר בהתרגשות
"שניה שניה שניה, בואו נעצור את החגיגה, מי זו סקרלט? " אוליבר שאל, במוקדם או במאוחר הוא ידע כשהיא תבוא לפה...
"אחותי"
"מה?"
"גיסתי" לואי אמר, ואני מנסה בכל יכולתי לא לצחוק.
העניין הוא שאני ולואי מתבדחים על עניין החתונה כי לשנינו זה די ברור שנתחתן, אבל זה אף פעם לא מנע ממנו לקרוא לאחד השני גרוש שלי, זוג לגיטימי
"א- אוקיי שיהיה? שניכם פסיכופתים בחיי" אוליבר אמר ואני מגלגל את עיניי, לעזאזל, אפשר לקפוץ מחלון? זאת אומרת- אני לא מתחיל לבכות עכשיו רק בגלל שלואי פה. הוא משאיר אותי חזק, אבל זה לא מונע ממני לזכור את העובדה שהבן אדם הזה פה מולי הרס את חיי. אנס אותי, ושיקר שהוא רוצה להיכנס לחיי, כמובן שבזמנו הוא אמר 'לא מה פתאום, אני אוהב אותך" אבל על מי הוא עובד?
אני יכול לקרוא לו אקס, אבל הוא לא. אבל ככה או ככה הוא לא אמור להיות מול עיניי כרגע.
"כמובן כי אתה מלאך משמיים" אמרתי בציניות, מגלגל את עיניי לאחר מכן
"מצחיק סטיילס, עכשיו-" הדפיקות על הדלת קטעו את אוליבר ואני רצתי לדלת, יודע כבר מי מאחוריה
"סקר! " אני מרים אותה אל ידיי בזמן שהיא מחבקת אותי בצחקוק
"היי, מה קורה אבא? מה נשמע אבא? איך החיים אבא? " אבא שהיה בכניסת הדלת ( שבועות לא הבחנתי בו עד עכשיו) אמר ואני מושך כתפיי בביישנות ומחבק אותו גם כן
"מה קורה אבא? מה נשמע אבא?" אני שואל בצחקוק
"שכחת מאיך החיים אבא, צפיתי ליותר. " אמר באכזבה צינית, מה שגורם לי לחייך
"לואיייי" סקר קראה בשמחה כשהוא לקח אותה מידיי, אני מסובב את ראשי, מבחין שאוליבר כנראה ברח מפה בגלל אבא. זה יותר טוב. זמן איכות עם אחותי הקטנההקטנה והבן זוג שלי בלי הפרעות.

ראיתם את הקליפ של גולדן? הוא ליטרלי האהוב עלי. בכיתי וצחקתי יחד זה היה מוזר.