New year new thing,2 - larry Stylinson

Part 23

לואי וויליאם טומלינסון:

אנחנו נכנסים לרכב, אני משיב את און בכיסא התינוק ואז מתיישב מושב לידו בזמן שהארי נכנס למושב של הנהג, וכשהתמקמנו התחיל לנסוע.
אתמול נשארנו לישון בבית החולים, לפי החוקיות של הבית חולים, שהתינוק צריך להשאר בבית חולים לפחות שלושה ימים מאז שנולד בשביל השגחה צמודה.
אז דיברתי עם כולם שזה עוד יותר טוב למסיבת הפתעה, שככה הארי לא יהיה בבית ונעשה לו הפתעה.
אני מסתכל על און שיושן בשלווה על הבוסטר, עם כובע חמוד על ראשו, בגדים שיחממו אותו.
כשהארי החנה את הרכב כמה רחובות מהבית חיכה לנו הרכב שסיימון סידר לנו שלא יראה משהו חשוד.
הוחלט שהארי יעבור לרכב השני, ואני אשאר עם און ברכב שלנו, ולמעשה, זה היה תיכנון שלי.
דיברתי עם ג'סטין שיסע כמה שיותר איטי שאני יוכל לפחות להתמקם עם און ואז הארי יכנס כמה דקות אחריי.
אני שם את הבוסטר של און לייד מושב הנהג, ורק אז אני מתחיל לנסוע לבית, וזה לוקח פחות מ3 דקות ואני מחנה, ממהר לתוך הבית.
כשאני נכנס אני מחייך חיוך ענק כשאני רואה שהכל מוכן, כולם עומדים לכבוד הארי, מתכוננים לצעוק לו יום הולדת שמח. אך לא חישבתי את ההתלהבות על און כשאכנס, אז לפני שיוכלו להתנפל עליו מיהרתי אל ג'מה והבאתי לה את און.
"אלוהים, מייקל" ג'מה מלמלה כשהסתכלה על און, שעדיין ישן
אני ממהר לכניסה של הבית, ומבחין שהארי בכניסה
"שששש הוא מגיע!" אני מודיע בשקט, מכבה את האור ודואג שאני אהיה ליד האור, בשביל שאוכל לפתוח אותו ברגע שהארי יכנס. סקרלט עמדה ליידי, אוחזת במכנס שלי, מחכה שאחיה יכנס, קצת נרתעת מהחושך, אך אני שומר אותה קרוב אליי, ממלמל תודה לכל מזל טוב שאומרים לי, אם זה רחוקי המשפחה של הארי, או חברים קרובים.
ואז כששמעתי את דלת הבית נפתחת, הערתי את החדר וכולם צעקו מזל טוב להארי, שנבהל וכשהבין שזה רק האנשים שהוא אוהב חייך והחל להגיד תודה ולחבק את כולם, סקרלט עזבה את המכנסיים שלי ורצה להארי, בזמן שאני מבין שאני אגיד לו אחר כך מזל טוב למרות שכל הבוקר תקפתי אותו בנשיקות ואמירות מזל טוב ונאומים (שגרמו לו לדמוע).
אני הולך לג'מה שמסרה לי ישר את און והלכה אל הארי.
ואז און החליט שלא בא לו בטוב כמות האנשים שיש בבית על היום הראשון שלו בבית החדש שלו, וקם בבכי קטן שמשך צומת לב של הרבה אנשים.
וגם של הארי.
הוא התקדם אלינו ונישק את מצחו של און, ואז את פי
"מזל טוב האזיי" אני אומר, מחבק אותו חזק, בזמן שחלק מהאורחים הלכו להתכבד באוכל, וחלק באו אלינו, אל און יותר נכון.
הכל היה כל כך אסטתי, אהבתי את זה. הכל היה לפי התכנית. והחלק הטוב יותר זה שהצלחתי לדבר עם אוליבר ואמה שלא יהיו פה, ויתנו לנו לחגוג לבד.
"תראה לי את האחיין הסקסי שלי!" לפתע נייל ביקש, גורם לי לצחקק, ואני מגיש את און אליו
"שלום לך אחיין סקסי, אני דוד נייל!" נייל אמר, וזה גרם לי להתקרב אל חיקו של הארי ולהסתכל איך נייל מסתדר עם הבן שלי, שאני רוצה שיהיה איתי כרגע, אבל לקחתי בחשבון שכולם ירצו להיות עם און.
"לואי!" דזמונד קרא לי, אני מסתובב אליו והולך אליו, משאיר את נייל והארי ואון מאחוריי ומחבק אותו.
"מזל טוב, אלוהים יש לי אחיין בגיל 48, מי היה מאמין." דס אמר בזמן שאני מתנתק מחיבוקו
"זה לא היה כל כך בתכנון אתה יודע..." אני אומר מצחקק, ואז מוחק את החיוך כשהבנתי שזה לא נשמע טוב "אני מתכוון-"
"כן כן אני מבין אותך" צחק כשהבחין במבט המביך שלי
"אז איפה הוא? אני רוצה להחזיק את הנכד שלי! ואני די בטוח שהוא רוצה להכיר את סבא שלו" אמר ואני מתכוון להצביע על נייל, אך כשהסתובבתי נייל היה בידיים ריקות
"ובכן, כנראה מסתובב בין אנשים למרות שאני שונא את הרעיון, אבל אתה תהיה איתו הרבה, תאמין לי" אני אומר, נזכר שאון לצערי לא יכול לבוא איתנו לסיבוב הופעות, או בכללי להיות איתנו כל יום, האבות שלו עסוקים מאוד.
"אני די בטוח... ג'מה תרצה ילדים בקרוב אתה חושב? לא שאני מנסה לדחוף אותה לזה, אבל איך שהיא הסתכלה על און כשראתה אותו..." אמר, ואני מחייך בקצת ומסובב את מבטי, מחפש את ג'מה, וכשמצאתי אותה היא דיברה עם בן דוד שלה, בן.
"אני לא יודע, אבל אני לא הופתע אם תרצה. למעשה אני חושב שהיא ומייקל צריכים להתחתן אם הם מוכנים למחוייבות לאהוב את אחד השני לכל החיים, משהו שנראה דיי שקוף אצלהם" אני אומר
"הו כן, כמובן. הם יחד הרבה מאוד זמן, עוד מהתיכון. מייקל לא צריך חתונה בשביל לדעת שהוא חלק מהמשפחה, לכן אני חושב שהוא לא ממהר עם הקטע של הצעת הנישואין" אמר ואני מסכים איתו. כשאני והארי נהינו זוג היה לי קשה לקבל את זה שיש משפחה שמקבלת אותי בזרועות פתוחות, ככה שבשנה הראשונה הייתי עוד קצת סגור, לא מדבר הרבה. אבל מודע לזה שהמשפחה הזו מדהימה.
"אני הולך לקחת לי לשתות משהו, אתה רוצה לשתות?" לפתע דס שאל ואני מניד בראשי, מחייך אליו בזמן שהוא הולך למקום שנייל אוהב.
אני מביט בגאווה במסיבה שתוכננה עוד לפני חודש, מחייך אליה. אני אומר תודה לכל מזל טוב (שלמעשה מגיע לי ולהארי באותו יום) בגלל הבאת הבן שלנו לעולם, מדבר קצת עם המשפחה של הארי, ואז דמיינתי לרגע את המשפחה שלי.
לא שמעתי מהם כבר שלוש וחצי שנים, והמחשבה שיכול להיות שקרה משהו להם הרגה אותי מבפנים.
הארי כבר שם לב לזה, אני עם מסיכה. אני נואש ללכת לרחוב הנזירים שבוהים בי כאילו אני חייזר, רק להציץ בחלון ולבדוק שהכל בסדר.
אבל אני לא מעז לעשות את זה.
הם יודעים שנהפכתי להיות זמר, מתוך להקה, שמצליחה מאוד? הם רואים אותי? שומעים אותי במסכים?
אבי מביע חרטה שסילק אותי מהבית?