לואי ווליאם טומלינסון:
הארי וליאם מתיישבים על הספה לצידי בזמן שאני מתיישב ליד הארי, סיימון מולנו וגם ג'ורג'- שאחראי על האלבום השלישי שלנו.
"איפה נייל וזאי-"
"לא אני אמרתי! ואתה חייב לעשות את זה!" זאין התפרץ לחדר כשנייל לצידו "אני לא הולך לעשות את זה, תשכח מההתערבות הזו כ- היי" נייל הסמיק והתיישב לידי וזאין ליד ליאם, סיימון נאנח באכזבה ונקב מבט בזאין שרוכן את ראשו.
"אז...לקראת האלבום החדש חשבתי על משהו שיכול להיות מושלם. אני די בטוח שכולכם מוכשרים פה בכתיבת שירים, וחשבתי לעצמי אולי באלבום הזה נשלב גם כתיבות שירים שלכם, השאלה אם אתה בעד?" ג'ורג' התחיל וליאם הנהנן
"יש לי הרבה דברים לכתוב" ליאם אמר בצחוק והסתכל על נייל
"כמובן כי מי לא יכתוב שיר עליי- אייקון שכמוני" נייל העיף את שערו הבולנדיני בשחצנות
"כמובן נייל, כמובן" אני עונה ומגלגל את עיניי "אתה מפקפק בי אדון טומלינסון?" נייל שאל ואני הנהנתי
"כמובן" אני עונה והארי צחק
"רצינות פה בבקשה" סיימון ביקש ואני מגלגל את עיניי
"אז אני מבין שאתם בעניין, אבל אני צריך רצינות, אוקיי? זה האלבום שלכם, ואתם מביעים את עצמכם דרכו, זה יהיה חתום בקרדיט האלבום שאתם כתבתם אותו, אני מקווה שהבהרתי את עצמי מספיק טוב" ג'ורג' אמר והארי הנהן, אני יודע שאני והוא יצאנו ממוזיקה באוניאברסיטה כי לא כתבנו מספיק טוב שיר ש...מה שמה של המורה הזו? שירה? לא יודע, בכל מקרה, אני די בטוח שהוא מעולה בזה והשינה הזו מחרטטת בשכל.
"אז... עוד חודש בערך? ניפגש שוב ותעדכנו אותי איך זה זורם לכם, אני משאר שרק בסוף שנה האלבום הזה יצא, אבל מי יודע? זה תלוי בכם. ו...זהו" ג'ורג' סיים את דבריו
"כמו ששמעתם זה מה שהולך לקרות ואני רוצה לראות אותכם עובדים על זה-"
"סיימון שיר זה שיר, זה לא קסם, אנחנו צריכים ששה יבוא ממנו השיר שנכתוב" הארי קטע אותו
"לא הבאתי לכם מספיק חומר לכתוב עליו? " סיימון שאל והסתכל עליי ועל הארי, מה לעזאזל? הוא מפריד אותנו גם בשביל זה?
"בכל מקרה כשתסיימו לכתוב אנחנו נשב כולנו פה ונחשוב איך זה יוכל להיות יותר טוב, נחליף מילים או נשנה אווירה, בכל מקרה, הבנתם. " סיימון אמר ולאחר מכן שחרר אותנו, כמובן לא לפני שהוא מבהיר לנו לעשות את ה"שיעורי בית" שלנו לכתוב מינימום שלושה שירים.
הארי אדוארד סטיילס:
אנחנו יוצאים מהסטודיו אך סיימון קרא לי וללואי, ואני שומע שניה לאחר מכן את האנחה הכבדה של לואי
"אני צריך לדבר איתכם" סיימון אמר ואני אומר אוי לא בליבי
"זוכרים את הטעות שלכם? שיצאתם לטיול מול עיניי כל המעריצים? ואז מה אמרתי לכם?" אני פוער את עיניי, הוא היה רציני כשהוא אמר שנצטרך להיפרד בציבור-
"אז אתם תעשו את זה היום, תעשו מה שתרצו, בסופו של דבר אמור להיות מריבה מול עיניי הפאפרצי, בהצלחה" אמר וקם, יוצא מהסטודיו, משאיר אותי ואת לואי מרוסקים נפשית ברמות שלא יכולים להסביר במילים. לא העזתי להסתכל על מבטו של לואי, על העצב שיהיו בפניו כשאראה אותם.
"לואי-"
"הכל טוב, באמת, אני בסדר גמור- אני-" לפני שלואי יכל לסיים את דבריו שמעתי את ההתפייחות של לואי, מה ששבר את ליבי לחתיכות קטנות. אני ממהר לקרב את לואי אליי ולחבק אותו חזק. זה מרגיש שרק עוד חומות נבצרות, שבכל לבנה מתבצרת עוד בעיה, עוד משהו שיהרוס את חיינו לחלוטין, ובשלב הזה לא יכולתי להיות אופטימי בכלל. נשארנו מחובקים במשך דקות שהרגישו כמו גיהנום, לואי בוכה בחזי בזמן שאני לא מצליח לעצור את הדמעות שלי
"זה לא מגיע לך הארי" לפתע לואי מלמל בחזי, אני מרים את גבותיי, מופתע לשמוע את זה
"למה אתה מתכוון מותק?" אני שואל, מרפה את חיבוקי ממנו אך אוחז בראשו ומנגב את דמעותיו שזלגו מעיניו הכחולות
"הקורבן פה בסופו של דבר הוא אתה, אותך רימו במשך שלושה שנים, לך מביאים אנשים שהרסו לך את החיים ורוצים להרוס אותם שוב, שהשאירו עליך צלקות. בסופו של דבר אני בוכה עליך, לא מגיע לך כל זה" אני מרכין את עיניי ללמטה, יודע שלו צודק
"אבל בסופו של יום אתה איתי, ואתה עושה אותי הכי מאושר שיש לואי, מה שאתה יכול לעשות זה פשוט להיות איתי ולא לעזוב, אוקיי?" אני מבקש והוא מהנהן במהירות לפני שמחבק אותי "אני כל כך מצטער" אמר ואני נאנח, הוא לא אמור
"זו לא אשמתך, ההפך, אתה עושה לי את הטוב, בבקשה אל תצטער" אני מבקש. אנחנו עומדים כך עוד מספר דקות, ובשלב מסוים הרגליים שלי החלו לכאוב. אני מבקש מלואי שנעלה לחדר שנוכל לשכב שם ופשוט לנסות לעשות משהו טוב לפני שנצטרך לעשות את מה שסיימון אמר, והוא הסכים.
במשך החצי שעה האחרונה השיחה שלנו זרמה על דברים שלא דיברנו עליהם כמעט בשלוש שנים האחרונות, וזה היה נחמד לדבר עליהם, לחשוב על התקופה התמימה בחיינו, עם כוס תה בזמן שאני שוכב על יריכו של לואי שליטף את שיערי
"בכל מקרה זה מקסים לדעת שוואטפד עדיין קיים" לואי מצחקק
"קיים ועוד איך, אתה יודע? הצצתי בחשבון שלי ואני מתחרט על זה" אני מתוודה ולואי פורץ בצחוק "מתיי?" שאל ואני מנסה להיזכר בזמן ההתעללות נפשית שעשיתי לעצמי
"לפני שבועיים בערך, פשוט נכנסתי לחשבון, וחוץ מכמות ההתראות שהיו שם ששאפו ליותר ממיליון ואני לא מגזים נכנסתי לסיפורים שכתבתי, הראשון שכתבתי וזה נוראי. מי נתן לי דף ועיפרון? אני לא מאמין שכתבתי כך פעם, איך אנשים קראו בכלל את הסיפור הזה" אני צוחק
"אלוהים, אני זוכר את הזמן שקראתי את הסיפור "הפרינסס הקטנה" וזה באמת אחד הדברים הכי ללא תוכן שקראתי בחיי"
"הו כן תודה לואי" אני אומר בציניות
"מה? אני כנה, זה חשוב בזוגיות" אמר ולגם מהתה שלו "כן כמובן" אני אומר ונאנח וכמה צחקוקים יצאו מפי
"הו! ואגב הסתכלתי על הסיפור שלנו" אני אומר, נזכר בו "רוב הקוראים הבינו שזה מדובר עליך, איכשהו" אני אומר וצוחק על היותו של הפאנדום מאוד מתוחכם וסטוקרי
"מה השעה?" לפתע לואי שאל ואני מסתכל על השעון שבמפרק ידי "6" אני אומר בזמן שלואי לקח את מפרק ידי בשביל להסתכל על השעה בעצמו "איך?" שאל ואני צוחק " הזמן עובר כשנהנים יקירי, אהובי" אני אומר והוא מטיח את ידו על ירכי, וזה כאב
"למה זה היה טוב?" אני שואל
"על זה שאתה לא מפסיק להיות חמוד, יאלה, מתרגלים ריבים, עכשיו קום לי מהירך גרוש" אומר ואני מניד בראשי בחיוך, אני אוהב אותו כל כך.
אני קם מהירך שלו "אז לפני שסיימון יצלוב אותנו, איך אנחנו נעשה את זה?" לואי שאל ואני חושב לרגע, אך מבין שזה חסר טעם, כי בסופו של דבר יש את הרעיון הכי צפוי
"למה שלא פשוט נעשה את עצמנו מדברים ואז לאט לאט נראה שהעניינים נהיים רעים ואז תהיה בן זוג נסער ותגיד "מה?! למה?!" ואז אני יצעק חזרה "ככה! תקבל את זה!" ואז אתה תסטור לי כאילו בכואב אבל לא כואב כי אני לא אוהב כואב ואז תלך משם בהיסטריה לפני שנעשה סקס על הגדר שיש בחוץ, הסוף" אני מסיים את ההצגה שלי ולואי מסתכל עליי
"אוקיי" אמר ומשך בכתפיו, הו אוקיי? "פעם חשבת להיות שחקן? אתה תהיה מתנקש לוהט" אמר בזמן ששם נעליים
"ובכן, לא. אבל תאמין לי כמו שאני מכיר אותך רק מלראות אותי ליד מישהו זר אתה תעיף לו אגרוף" אני מצחקק, אך מעלה בדעתי שאצטרך להיות עם אוליבר בציבור, מה שהעלה לי בחילה, לא טוב לי.
"זה נכון" אמר "אז רגע על מה אנחנו רבים?" שאל בזמן שאני מרים את משקפי השמש שלי למעלה והם נחים על הראש שלי
"כנראה שתפסת אותי ואת... אתה יודע....כן"
"הארי המעריצים לא יקנו את זה, הם מכירים אותך" אני נאנח ומושך בכתפיי "אם כך, אז פשוט נתווכח על כלום, למה צריך עניין מרכזי?" אני שואל בזמן שאנחנו יוצאים מהבית
"הנה רואה, יש פה פאפרצי, אז מן הסתם אנחנו מדברים עכשיו ואז נתחיל לצעוק, תעשה את זה מתי שבא לך" אני אומר והוא מהנהן
"אז הארי... מה עשית לילה שעבר מותק? חיפשתי אותך" לואי שאל ואני מגלגל את עיניי
"עשיתי איתך סקס במיטה, אתה לא זוכר?-"
"מה?! איך יכולת?!" צעק ולא הייתי מוכן לזה, ממש מתאפק לא להתחיל לצחוק
"לואי זה לא שיחה לעכשיו-"
"לא פאקינג תסתום את הפה המוצץ שלך!" צעק ועצר בדרמטיות, והרבה אנשים עצרו לראות את ההצגה המבדרת
"אה כן, מצצתי את שלך לפני יומיים, הגעת לאורגזמה דיי מהר-" לפתע לואי סטר לי , ראשי באותו מקום שבו הופנה בגלל הסטירה , והייתי בשוק, אמרתי לו לא כואב!
לפני שיכולתי לעשות משהו לואי רץ לבית וטרק את הדלת, כל תשומת הלב הייתה עליי, ואני חוזר לבית, קצת יותר לאט מלואי
זה היה טוב. זה הלך לנו מושלם, עכשיו סיימון יעזוב אותנו בשקט?
YOU ARE READING
New year new thing,2 - larry Stylinson
Short Storyגמור. עונה שניה ל New year new thing "אני לא חשבתי שזה מי שהוא לו... "
