New year new thing,2 - larry Stylinson

Part 28

הארי אדוארד סטיילס:

אנחנו מגיעים לנמל ואני ממהר לצאת מהרכב, לקחת אוויר צח ולנשום עמוק. "כולה נסיעה של רבע שעה מה אתה מגזים?" אוליבר שאל בזמן שאני מבחין בפול מחנה ליידנו
"איתך זה מרגיש נצח." אני אומר, מנקה את פניי פעם אחרונה מדמעות שניגבתי במהלך הנסיעה.
אנחנו מתחילים לפסוע בחוף, אוליבר משלב את ידנו בזמן שפול מאחורינו, משגיח שאף אחד לא יתנפל עלינו פתאם.
"אז רציתי לשאול אותך משהו..." אוליבר התחיל ואני נשאר בשקט "איך אתה ולואי נפגשתם?" שאל ואני מסתכל עליו לרגע, מה זה עניינו?
"באוניברסיטה" אני אומר
"והכרת שם את ג'וני נכון?" אני פורע את עיניי, איך הוא מכיר את ג'וני-
"אקס שלי." אמר ואני פוער את פי מעט
"שילוב מוצלח של שני אונסים" אני אומר והוא צחק קצת
"ג'וני גם סיפר לי שאתה לא דיברת הרבה באונברסטיה, והוא מצא את זה כלוהט" גיחך
"אני שנאתי אותו. הוא אנס את ליאם, ידעת את זה?" אני שואל והוא הניד בראשו "ידעתי שהוא כן עשה סקס עם אנשים ש... ובכן, לא היו קרובים לזאין, ובזמנו ליאם לא היה כנראה"
"זה מה שגרם להם להתקרב. זאין מצא את ליאם בוכה באמצע שיעור מוזיקה והלך אליו, משם הכל הסטוריה. הם נהפכו לחברים מאוד טובים, ואז בגללו הכרתי את נייל, ובכן גם בגלל לואי- אבל- לאן אתה הולך?" אני שואל בזמן שאני מבחין שהוא מתקדם לכיוון בקתה מעץ
"לפה, זה לא ברור?" שאל והרגשתי צורך הגנה, אבל מהר מאוד הרפתי בגלל שראיתי שיש פה הרבה אנשים.
"זה הזמן הארי, יש פה פאפרצי"
"מה-" הוא קטע אותי בנשיקה, שהחזירה אותי 7 שנים אחורה. ידעתי שאני לא יכול להתנגד עכשיו, ידעתי שזה הזמן שיש פה הרבה אנשים ובגלל זה יעשו על זה רעש.
ידעתי שזה מה שסיימון ירצה.
אוליבר שם את ידו בגבי התחתון, מכריח אותי לשים את ידיי סביב צווארו. ואז הוא התנתק, אך נשאר קרוב אליי, מתנשם בדיוק כמוני.
"התגעגעת לזה?" שאל
"לא. מתי תבין את זה שממך יש לי רק זכרונות רעים? הפ יכלו להשאר טובים רק אם לא היית-"
"אונס אותך, כן אני יודע." אמר, הביט ישר אל עיניי הירוקות עם עיניו הכחולות.
זה הרגיש רע. זה הרגיש שגוי, וכמובן שזה היה זר עבורי.
זה לא היה לואי, לא יהיה לואי.
"בוא ניכנס לביקתה" ביקש
"למה שניכנס לשם-" אך הוא קטע אותי שוב בנשיקה, גרר אותי אחריו לביקתה, נסיתי להשתחרר, להתנתק, אך עם שליטה כמו של אוליבר הבנתי שהוא לא יוותר על הנשיקה הזו.
הוא פתח את הדלת של הבקתה מלאת החול וכשסגר את הדלת אחריו, שמתי לב תוך כדי הנשיקה שפול לא נכנס.
לא. לא, לא, לא לא! שיכנס! אני לא יכול להשאר איתו פה לבד

הזהרת טריגר- אונס⚠️ מי שצריכה לדלג תרדו למטה קצת ותמשיכו לקרוא משם, שמתי לכן סימן:)
"אל!" אני צורח. הוא באמת ניסה הרגע להוריד לי את החולצה?!
"הארי תרגע!"
"לא! אל תנסה חתיכת בן זונה! מה אתה חושב שאתה עושה?!" אני שואל ולפני שיכולתי להבין מה הוא עושה הוא נעל את הביקתה ושם את המפתחות בכיס שלו.
"אוליבר תפתח, עכשיו." אני מבקש
"לא"
"תפתח" אני צועק
"לא" הוא התקדם אליי, גורם לי לרעד בכל הגוף. לקחתי נשימה ארוכה
'אתה חזק, נכון הארי? הוא לא יעשה לך את זה אם תגן על עצמך' מילותיו של הפסיכולוג נחרטו בראשי, ואני פוקח את עיניי, מבחין שאוליבר מול עיניי ומנסה שוב להוריד את חולצתי
אני תופס את שני ידיו ומכה אותו על קיר הבקתה
"אל תנסה אפילו!" אני נובח, אך זה לא הרתיע אותו, הוא ניסה לדחוף אותי אף לא אפשרתי לו
"מה הקטע שלך?! לאנוס?!" אני שואל והוא מחטיף לי בעיטה בבטן, אך הספקתי קצת להתרחק ככה שזה לא כאב לי כל כך, אבל כן איבדתי שליטה.
והוא לקח את שני ידיי חזרה אבל החטפתי לו בעיטה חזרה, וככה התחילה לה מלחמת מכות
כשהוא דחף אותי נפלתי על הריצפה והוא מיהר לשבת עליי, מנסה לפתוח את הרוכסן אחרי שהצליח את הכפתור, אבל יד אחת החזיקה את ידיי, ואחת ניסתה לפתוח את הרוכסן, ובגלל זה הצלחתי להפוך אותנו ואני לשבת עליו, ולהשבית אותו, ואני יורק דם מהפה שלי לריצפת הבקתה

-תמשיכו לקרוא מפה:)🍌
"נו? מה תעשה עכשיו? נשאר ככה מחר?" שאל ואני צוחק בערסיות
"ואתה באמת נסית לעשות עליי רושם? שהפכת למישהו אחר?! עד כמה אדיוט אתה יכול להיות?" אני שואל
שם את ידיו מאחורי גבו ומשכיב אותו חזרה שישכב על ידו, שיכאב לו וגם יהיה לי שליטה לקחת את המפתחות
"למדת קורס משטרה או משהו?" שאל ואני מגחך
"אחרי שאנסת אותי, לאיזה קורס אבא שלי לא לקח אותי?" אני אומר, לוקח את המפתחות ומקים אותו בכח, פותח את הדלת ועוזב אותו
"א-אתם בסדר?" פול שאל כשראה את פניי, כנראה, עם הדם. כי גם של אוליבר היו עם לא מעט
"ואתה פול, אל תדבר איתי. אני מתקשר ללואי שיבוא לאסוף אותי" אני אומר, מתקשר ללואי, אך זה העביר אותי לתא הקולי, למה הוא לא עונה לי דווקא עכשיו?!
אני מקווה שיהיה לו תשובה משכנעת.
"שינוי בתוכנית, פול תביא לי את המפתח שלך" אני מבקש והוא נותן לי, אני זורק את המפתח של הבקתה על המדרגות שלה וממהר לכיוון הרכבים, ואז מבחין המכנס הפתוח שלי וסוגר אותו מהר.
אני מגיע לרכב ונכנס אליו, מתחיל לנסוע לכיוון הבית ורק כשאני מגיע לואי נזכר לחזור אליי
"מה זה אמור להיות?!" אני צועק לו בטלפון
"מה- הארי תרגע!"
"אני לא הולך פאקינג להרגע! תבוא הבייתה ונדבר" אני מנתק את הטלפון וזורק אותו על המיטה, נכנס לאמבטיה לנקות ממני את הכל.
ורק כשהמים נגעו בפצעים הבנתי כמה כואב זה, וכמה הבן זונה הזה הכה אותי.
אני לא יודע אם ירדו דמעות בגלל מיי המקלחת, אבל יכולתי להרגיש שכואב לי נפשית ופיזית.
וברגע הזה החלתי לאוליבר למות עם כאבים כמו שלי כואב עכשיו נפשית ופיזית.
אני יוצא מהמקלחת ונועל את הדלת. שם עליי בוקסר ולוקח את ארכת עזרה ראשונה מהמקלחת ושם קצת אלכוהול בצמר גפן ומחטא את הפצעים למרות שהתקלחתי, שם פלסטר או אפילו תחבושת במקומות שצריך. וכשאני מסיים את מחזיר את זה למקום. מתמוטט על המיטה ולמרות העייפות לוקח את הטלפון ומתקשר לאבי לספר לו מה קרה, כי הוא הראשון שצריך לדעת מה קרה, ועל הדרך לראות את הבן שלי.

יום הולדת 29 ללובאר מה.