New year new thing,2 - larry Stylinson

Part 22

הארי אדוארד סטיילס:

אני מתעורר עם חנק בגרון, פרפרים בבטן כשאני נזכר למה קמתי ככל הנראה מוקדם. אני לוקח את הטלפון שלצידי ומבחין שקמתי 5 דקות לפני שהשעון מעורר צריך להתחיל לצלצל. אני מכבה אותו, רוצה להעיר את לואי בעצמי. אני זז עם גופי אליו, מבחין בפיו הסגור ונשימות קטנות יוצאות מאפו, השיער הברונטי נופל על מצחו, ואני מחייך ליופי שנמצא מולי. אני מלטף את פניו ברכות מניח נשיקה בצוואר שלו. "לו.. תתעורר מותק" אני מתחיל להעיר אותו, בזמן שהוא פוקח את עיניו בבת אחת, וכשאני פוגש בעיניים הכחולות זה היה סקס לעיניים שלי. "בוקר טוב" אני אומר בזמן שהוא מעלה חיוך על פניו, שם את ידו על ידי ומתקרב אליי ומחבק אותי, ואני חזרה. "אנחנו גודלים, אנחנו נהיה משפחה, זה מטורף. תודה על הכל, ושהסכמת בכלל להביא איתי ילד" אני שופך את מה שהיה בליבי, מרגיש מאושר עוד לפני שראיתי אותו. 
"ברור שאני יביא איתך ילד, מה אתה מטומטם?" צחק, והעלה את מבטו אל עיניי 
"ובכן זה לא מובן מאליו, כי אני זה שרציתי אותו" אני אומר כמובן מאליו 
"נא, אתה עשית יותר בשבילי, וחוץ מזה אני לא חושב שהייתי רוצה להביא ילד עם מישהו אחר. ראיתי איך אתה מתנהל עם סקרלט, ועד כמה אתה אוהב ילדים קטנים ושאתה רוצה אחד משלך ולגדל אותו בצורה שאתה רוצה, זה מדהים בעיניי. ואם אתה רוצה לעשות את זה איתי אז למה שלא אסכים? אנחנו יחד 3 שנים פאק, אז אין סיבה שלא ארצה, אני אוהב אותך, מאוד." 
"אתה גורם לי לבכות מספיק עם נאומיי האהבה המשכרים שלך!" אני מבקש, מרגיש את הרוגע יחד עם המערבולות בבטני כשאני חש בקרבתו, כך כבר 3 וחצי שנים.
"אני רק כנה, ולוודאות שאתה יודע את מה שאמרתי" ענה, ואני מהנהן ומנשק את ראשו
"בוא נתארגן?" אני שואל והוא מהנהן, קם והולך לחדר האמבטיה ואני אחריו
"איך זה עובד בכלל? אני לא קראתי על זה. אתה עשית את רוב העבודה" שאל 
"ובכן, עד לפני שנה זה היה עדיין בניסוי, אני לא באמת יודע מה קורה ואיך זה הולך אבל עושים משהו עם הזרע שלנו, אין לי מושג יותר מזה" אני מושך בכתפיי, מתחיל לצחצח שיניים
"אוקיי, ומתיי הוא נולד?" שאל ואני מושך בכתפיי שוב, באי ידיעה
"אתה לא יודע כלום כלום כלום?" שאל בהפתעה והתחיל לצחצח שיניים "אתה לא יודע איך התינוק שלנו הולך להיוולד- זה לא מתאים לך" אמר בזמן שצחצח שיניים
"אני יודע... אבל דיברתי עם כמה אנשים שהספיקו כבר לעשות את זה, והם מאושרים, זה רע?" אני שואל לאחר שסיימתי לשטוף את פניי
"זה בסדר גמור" אמר ויצא איתי מהמקלחת. מתחילים להתלבש, עד ששמעתי צרחה חנוקה של לואי מה שהבהיל אותי והסתובבתי אליו
"מה קרה?" אני שואל
"אני פשוט מנסה למצוא דרך להוציא את הלחץ שיש לי על החזה, זה מלחיץ" ענה, מה שגורם לי להעלות חיוך על הפנים, בזמן שלואי דוקר את אצבעותיו בגומות שלי
"יוצאים?" שאלתי והוא הנהן, לקח את התיק ויצא מהחדר ללמטה, והיה שקט ,חשוך.
וחשבתי לעצמי... מה יקרה כשהם יקומו בגלל הבכיות של התינוקי?
אנחנו נכנסים לרכב והוחלט שלואי נוהג, בזמן שאני מניח את ראשי על הדלת בזמן שמלא מחשבות מתרוצצות בראשי.
"אתה יודע... אף פעם לא דיברנו על זה. איך תרצה לקרוא לו?" לפתע לואי שאל, הרמתי את מבטי אליו, בוהה בידנו השלובות
"אני חשבתי על זה הרבה את האמת..." אני מתוודה
"נו? תציע." ביקש ואני לוקח נשימה ארוכה לפני שאני עונה
"און"
"און?"
"און." אני אומר, והוא הסתכל עליי לפני שפער את עיניו
"הארי זה מקסים." אמר  קירב את ידנו השלובות לפיו ונישק את ידי
"באמת?" אני שואל והוא מהנהן
"אתה קורא לו און בגלל אמא שלך נכון?" שאל ואני מהנהן, לאמא שלי קראו אן, וחשבתי על הגרסה שתתאים לבן יותר, וזה פשוט לא הפסיק להכה את ראשי השם הזה. ובלי שום קשר, זה שם מדהים.
"איזה שם אתה חשבת?" אני שואל והוא משך בכתפיו
"לא משהו ספציפי... כן חשבתי על האפשרות לקרוא לו על שם אבי האמיתי, אבל זה לא מגיע לו... אז באה האפשרות לקרוא לו ניק, אבל אז נזכרתי שבסיפורים בוואטפד ניק הוא תמיד מעצבן שנדחף, אז שללתי את זה" אני מתפרץ בצחוק ואני מהנהן
"הו כן. אני לא הולך לקרוא לבן שלי ניקולס. שכח מזה" אני אומר, והוא מהנהן
"ידעתי שזה יהיה התגובה שלך." ענה
"הארי אתה בטוח שזו הכתובת?" שאל ואני מהנהן
"כן, למה?" אני שואל, בזמן שאני מבחין שאנחנו ממש רחוקים מהבית.
"כי...המקום הזה קצת מפחיד, אבל זה פשוט אזור ריק בלונדון" אמר ואני מסתכל על בניין רחוק באופק, שנראה כמו בית חולים
"לא, הנה אני רואה את הבניין" אני אומר, מצביע לכיוון הבניין הגדול.
5 דקות עברו ואז הוחלט שאני יצא קודם, ורק אז לואי, מה שגורם לי לצאת מהרכב, לחטוף נשיקה מלואי וללכת לכיוון הבניין.
היו כמה רופאים שנעצו בי עיניים מופתעות שהארי אדוארד סטיילס נמצא בבית חולים.
"שלום" המזכירה אמרה לי ואני מהנהן לשלום
"אני צריך את דוקטור כריס, כריסטופר" אני מבקש והיא מהנהת, לא מתווכחת איתי אפילו וקוראת לו לפה.
'מה המצב שם? עמוס?' קיבלתי הודעה מלואי
'לא, אפילו דיי ההפך, נראלי זה בסדר שתצא כבר' אני כותב חזרה, מכניס את האייפון לכיס, ולאחר כמה דקות לואי נכנס, מסתכל לאחור לרגע עד שהבחין בי כשהסתובב
"היה שם פאפרצי?" אני שואל והוא מניד בראשו. מה שגורם לי לשמוח שהיום הזה בא לטובתנו.
לאחר שתי דקות בערך, מתוחות שאני ולואי בקרב מבטים עש שהפסדתי למבט הפוזל שלו וצחקתי, דוקטור כריס (שלקח מאיתנו את הזרע בפעם הראשונה) אמר לנו לבוא אחריו
"מתיי הוא נולד?" שאלתי כשנכנסתי למקום עם מלא תינוקים ותינוקות מתוקים, חלק בוכים חלק ישנים, חלק יחד עם ההורים שלהם.
"אתמול כמה דקות לפני שהתקשרתי ללואי" אמר, פנה לכיוון עם עוד מלא תינוקות
"אגב, הוא ממש יפה. והוא ממש דומה לשניכם" כריס אמר, מה שמעלה לי דמעות לעיניים, וללואי לאחוז בידי חזק יותר.
ואז זה קרה, תינוק קטני אחד, באמצע שורת תינוקות ישנים, מנסה להבין מה קורה סביבו. וזה השלב שאני לא עמדתי בזה והבכי יצא, לואי מחזיק בי, מנסה להתאפק ולא לבכות.
"אני אשאיר אתכם לבד איתו, מזל טוב" כריס אמר, ועזב אותנו לבד איתו, עם און.
לואי שם את התיק גב השחור בריצפה והתקרב אליו, מכריח אותי להתקדם גם.
העיניים שלו לא היו ברורות כל כך עדיין, אבל זה היה ירוק שחור חזק, האף שלו ללא ספק כמו של לואי, והקצת שיער שיש לו בגוון ברונטי.
"היי און, אני אבא שלך" לואי מלמל, הרים את התינוק הרגוע שלנו לידיו, ואני מסתכל עליו לאחר שאני מנקה את פניי מהדמעות
"הוא כל כך יפה הארי, תסתכל עליו" לואי מלמל ואני מתקדם להביט יותר קרוב לילד שלי, שמזיז את ראשו שמאלה וימינה באי הבנה, הוא כל כך יפה.
"היי מותק" אני ממלמל, מחזיק את ידו הקטנה שליפפה את ידו סביב האצבע שלי.
נשארנו ככה כמה דקות, בוחנים את התינוק שלנו, עד שלואי מסר לי אותו, ולאחר כמה דקות הוא התחיל לבכות. " הו לא מותק... אל תבכה" אני מבקש, מנסה לעשים אותו בתנוחה אחרת, ועוד אחת, ועוד אחת, עד שנסיתי לעשים אותו על זרועי כשראשו נח על חזי. ואני מחזיק באיזור הטיטול ומנענע אותו, והוא נרגע לאט לאט, ונרדם, בידיים שלי.
"יש לנו מלאך קטן" אני אומר, מניח את און חזרה שישן כמו שצריך.
"הוא באמת מלאך. תמיד נסיתי לדמיין אותו, אבל המציאות הרבה יותר יפה ואמיתית." לואי אמר ואני מסכים איתו. אני מושך אותו אליי מידו ומנשק את פיו.
"זו המתנה ליום הולדת הכי טובה שיש." אני אומר, והוא מנשק את פי שוב.
"און באמת מתנה מושלמת, הארי אתה מזדקן אלוהים" צחק ואני מחייך, מנסה לדבר בשקט
"אל תגזים, אבל כן אני מזדקן."