New year new thing,2 - larry Stylinson

Part 34

אחרי הפעם הזו שהארי התעורר, הוא התעורר עוד כמה פעמים, אפילו פעמיים לעיניי רוי שמאוד שמח לראות איך מצבו של הארי משתפר. דסמונד עדיין לא זכה לראות את הבן שלו ער אבל סוף כל סוף יכל לבוא ולבקר אותו.
זה קרה באותו יום שהתעוררתי מכמה תזוזות שהרגשתי בידי. אני מתעורר ומבחין ביד של הארי נוגעת בשלי בזמן שהוא מזיז את אצבועותיו עם שלי.
"תמשיך לישון" ביקש בעייפות ואני מניד בראשי, אני רוצה להיות איתו.
"איך אתה מרגיש?" אני שואל, מלטף את פניו.
"חלמתי... חלמתי על אמא. היא אמרה-" רוי נכנס לחדר, מבחין בהארי שער מה שגורם להארי לעצור את מאמריו.
"בוקר טוב." רוי אומר בחיוך והארי מזיז את ידו לשלום.
"אז... איך אתה מרגיש? אתה מרגיש שהנשימה שלך נהייתה יותר מסודרת?" רוי שאל, מצפה מהארי לתשובה למרות שעדיין קשה לו לדבר.
"כן... אני חושב. אפשר להוציא את הדבר הזה מהאף שלי?" הארי שאל, מצביע על הצינור שבתוך אפיו.
"אתה מרגיש שאתה יכול להסתדר בעצמך?" רוי שאל בהפתעה בזמן שאני מחבר את ידי עם של הארי
"אני כן, אני לא יודע מה בקשר לגוף שלי." הארי עונה, עם כמה עצירות באמצע בשביל לקחת נשימה ארוכה
"זה מפתיע, ומעולה! בדרך כלל לוקח שבועות או אפילו חודשים להיגמל ממכונת הנשמה" רוי אומר ואני מרגיש גאה כל כך בהארי. לחשוב שלפני שבוע וחצי הארי היה מוגדר במצב אנוש ועכשיו ממש כמעט מתפקד כרגיל זה ללא ספק נס.
"כן... אני רק רוצה לפגוש את אבי... והילד שלי." הארי אומר ורוי מהנהן
"אני מבין הארי. אבל זה לא כל כך פשוט. אסור לך להיפגש עם הבן שלך כרגע בגלל שהוא מאוד קטן ולא מחוסן. ובקשר לאביך תנסה להשאר ער, לנשום בעצמך, ואז תצליח להיפגש איתו כשהוא יגיע לבקר.  ואז אם תצליח יותר מחמש שעות רצוף אני יוכל לעשות חושבים אם נוכל להתחיל להוריד לך את מכונת ההנשמה, בסדר?" רוי שאל והארי מהנהן.
רוי יצא מהחדר ואני מביט בהארי, עיניו הירוקות כל כך בוהקות ונוצצות, הוא היה נראה חיוור, אבל טוב יותר פי 100 מלפני ארבע ימים
"איך הראש שלך?" אני שואל, מלטף את שיערו הארוך בעדינות
"רע. כואב לי מאוד" ענה ואני מהנהן. הארי מקרב אותי אליו עם ידו מידי ואני נזהר על גופו לפני שאני מחבק אותו, מניח נשיקה על צווארו. התגעגתי לזה.
"אתה יכול לספר לי מה קרה?" לפתע שאל בזמן שאני חוזר לשבת בכיסא, עדיין מחזיק את ידו
"עשית תאונה, עם און. לפי המצלמות זה נראה שמישהו הגיע מולך בנתיב בהפתעה. ו... אני כל כך מודה לך שעשית את הצד הנכון ברגע שזה קרה. כי אם לא און היה כנראה..." אני לא מצליח לעצור את דמעותיי והם מתפרצות באמצע. רק המחשבה שאון יכל להיות לא איתנו...
ואז אני נזכר במה שהארי אמר. ומנסה להרגיע את עצמי כי זה לא הזמן המתאים בכלל לריב שוב.
הוא צריך אותי עכשיו, את לואי האמיתי 100%, בלי דברים אחרים שמעסיקים אותו בראש.
"אז מה אמא שלך אמרה לך בחלום?" אני מחליף נושא. כי אני חושב ששנינו מבינים שזה מזכיר את מה שהארי אמר לפני יותר משבוע.
"שהיא אוהבת אותי. ו... שאני צריך להתעורר בשביל לתקן את הטעות שחתמתי על החוזה של הלהקה. ולכן... כנראה אני הולך לבקש מסיימון לצאת מהלהקה. לבטל את החוזה בתקווה שיסכים. אני מקשיב לאמא שלי, ולא משנה מה יקרה, אני אנסה לצאת מהאזור הרעיל הזה" אני מהנהן בהבנה. זה סיוט, כל האנשים שהוא הכי שונא נכנסו לחייו שנית.
"אני מצטער" אמר, ואני מהנהן "אני מבין אותך, לא הייתי רוצה להיות במקומך. ואני בטוח ששאר הבנים יבינו גם." אני אומר בזמן שהוא מסיט את מבטו ממני לדלת, אני מסתכל לדלת ומוודא שאין אף אחד פה, וכך היה.
לאחר כמה דקות שקטות ומביכות הארי ביקש שישימו לו שוב מכונת הנשמה כי הוא הגיע למצב שהגוף שלו צרך את זה, והתחיל להזיע.
"הארי... אנחנו רוצים לשחרר אותך בקרוב, תנסה" רוי מבקש, לא רוצה לחבר אותו למכונה שוב
"אבל ממש קשה לי. קשה מאוד" הארי מנסה להגיד, והוא לא היה נשמע טוב בכלל
"רוי פשוט ניתן לו שעה בערך, אוקיי? הוא לא נשמע במיטבו" אני אומר
"הארי אתה בטוח? כי אם ככה כנראה נבטל את המעבר לחדר רגיל ולא לחרום" רוי אמר והארי התחיל להתנשף
"רוי אתה יכול לתת לי דקה?" אני מבקש והוא מהנהן, משאיר אותי ואת הארי לבד
"האז, תקח נשימה ארוכה ותוציא, תנסה יחד איתי" אני לוקח מגבת ומנגב את הזיעה שעליו בזמן שהארי מנסה לתרגל נשימות יחד איתי
"אני לא יכול" אמר בזמן שבעיניו יש דמעות
"אתה יכול מותק. קדימה" אני אומר לו, מנסה לתרגל איתו שוב.
לאחר דקות ספורות הוסכם שלהארי יהיה מכונת הנשמה לשעה בלבד, מה שדוחה את המעבר חדר. אני מתיישב לידו ומסתכל על עיניו
הוא ניסה לפחות...
אני לוקח את ידו ולוחץ עליה, והוא מסתכל עליי. אני דיי בטוח שהוא דיי מאוכזב מעצמו
"עשית את ההשתדלות שלך." אני אומר לו והוא מהנהן
"אתה יודע... הלכתי להוריי. כולם היו שם, לפחות מי שנשאר מאז שהלכתי... והם קיבלו אותי בזרועות פתוחות. אבי קיבל בגלל שגליתי שהוא לא אבי האמיתי, ואמר לי שעד כמה שהוא לא מקבל את היותי הומו הוא יתמוך בי, ובדרך שלי. הם היו כל כך בהלם כשסיפרתי על און, ושמחו. זה היה רגע מקסים. ו... כשנסדר את העניינים ביננו הייתי רוצה שנלך אליהם יחד, עם און. נעשה גיבוש משפחתי" אני מספר, מעלה את מבטי אליו, ודמעה אחת ירדה במורד הלחי שלו ומחיתי אותה.
"הכל יהיה בסדר איתנו, אני מבטיח."