New year new thing,2 - larry Stylinson

Part 12

הארי אדוארד סטיילס:

אנחנו יוצאים מהמכונית לכיוון הבית, אני מסתכל על לו שהולך לצידי ואני נכנס עמוק למחשבות. כל היום הזה בילינו, ועכשיו כבר השעה 11 בלילה ואני עייף מאוד, רק רוצה להכנס למיטה ולשכוח מכל הדאגות שיש לי על הראש. אני פותח את הדלת וקופץ כשאני שומע זכוכית מתנפצת
"שניכם!" סיימון צעק, הסתכל עלינו במבט רצחני, רק הגענו לבית למען ה'!
"מה חשבתם לעצמכם שיום לפני שאתם נפרדים אתם מסתובבים בכל רחבי לונדון?! מה חשבתם לעצמכם?!" צווח וזרק לעבר הפינה עוד כוס זכוכית, לואי קופץ ואוחז בי, בזמן שפי פעור לרווחה, לא היו מילים בפי.
"אתם תצטרכו לצאת לציבור ולעשות את ההצגה של הפרידה בציבור, אני לא הולך לוותר לכם על זה, שלא תחשבו שזה יעבור לכם בכל כך קלות" צחק, אני מבחין בכל הבנים מציצים על מה שהולך דרך המדרגות, ואני מודע שהם לא יכולים לעשות כלום. זאין רץ לאביו וניסה לדבר, לא שזה כל כך עזר
"ולואי! שלא תחשוב שהפאפרצי לא תפס אותך אוכל את הג'אנגפוד שלך למרות כל מה שדיברנו, בזמן שנותר אתה למכון כושר, עכשיו." פי לא יכל להיות יותר פתוח מעכשיו, ללואי דמעות בצבצו בעיניו הכחולות, וזה שבר את ליבי. מה אני אמור לעשות? אני מרגיש שנפלנו חזק מידי בגיהנום.
בזמן שלואי מתקדם למכון שבמרתף אני הולך אחריו בהיסוס, מפחד שסיימון משום מקום יזרוק עליי צלחת או קערה.
"לו הכל טוב? בייב בבקשה תדבר איתי" אני מבקש כשאנחנו מגיעים למכון
"לא, כלום לא פאקינג לא בסדר הארי, תשכח מזה, אני עוזב את הלהקה המחורבנת הזו" אמר בזמן שדמעות ירדו מעיניו, ליבי נצבט. אני לוקח את ידו לחיקי "מותק אנחנו חזקים מזה, אנחנו נשרוד. תאמין לי! אל תעזוב אותי עכשיו לבד" אני מבקש, מתקרב אליו ומחבק את גופו הקטן והרזה
"אבל- אני לא יכול להיות עם הבן אדם הזה, ואני אומר את זה בזמן שגיליתי את סיימון האמיתי במשך חודש, אז שנה? זו משימה בלתי אפשרית, אני מצטער האז" אמר, עוזב את גופי 
"לואי אתה לא עושה לי את זה עכשיו" אני מניד בראשי, זה סיוט, נכון? זה חלום ואני יקום והכל יהיה טוב-
"מה אני אמור לעשות? אני לא אסבול את מה שהולך, מספיק החיים שלי מחורבנים" אמר, דמעות זולגות על עיניי עכשיו גם כן, בשקט.
"אתה לא שם לב שסיימון במשך החודשיים האחרונים מתעלל בי? תפתח קצת את העיניים עבורי! " לא יכולתי לשמוע את מילותיו יותר, יצאתי מהמתרף לכיוון החדר שלי ושל לואי, זה לא הזמן המתאים לריב, בכלל. הרגשתי שירו בי 22 פעמים כמספר הגיל שלי, הרגשתי כל כך אבוד. היום הזה, הוא אחד הימים הרעים שהיו לי בחיי. מה שנשאר לי לעשות זה להתפלל לאמא, אולי היא תעזור לי? אולי יצא משהו טוב שהיא שם למעלה? לעזאזל
לואי נכנס לחדר ואני הבנתי שזה סיכון, מה אם סיימון יראה אותו פה? זה בהחלט לא רעיון טוב
"ל-לו אם סיימון יראה אותך פה זה לא יהיה טוב, לא טוב בכלל-"
"זין עליו, וחוץ מזה, אתה פשוט בורח ומשאיר אותי לבד? " שאל
"אני פשוט צריך-"
"מה אתה צריך הארי? זמן? אתה תקבל. " קטע אותי, אני מקווץ את גבותיי באי הבנה, מה?
"לואי אתה רציני? "
"זה לא מה שרצית להגיד? " שאל
"זה מה שאתה רוצה? " אני עונה בשאלה, אני רק רוצה להבין איפה אנחנו עומדים כרגע.
"אני לא. אבל אני- פאק האז אני מבולבל" התוודה, אני מבין אותו, התקופה הזו מחורבנת.
"תשכח מזה- אני לא יעזוב פשוט הייתי- ובכן, בסערת רגשות, אני מקווה שאתה מבין אותי... סיימון צעק עליי וזה פשוט העלה לי עת העצבים" אמר, אני מתקרב אליו ומניח נשיקה רכה על שפתיו
"אני הראשון שמבין אותך, פשוט- אל תעזוב אותי, בחיים" ביקשתי, לואי הוא תמצית הנשימה שלי, הוא הפך אותי להארי של היום, לא אידיוט גמור שמסתגר בחדר וכותב פאנפיקים, אלה הארי שיוצא וחי את החיים.
"מובן." אמר, ואני מחייך, מנשק את שפתיו שוב
"לואי, הארי, חמישה ל12" זאין אמר בכניסת החדר, אני מסתובב אליו ומהנהן, מרגע זה החיים שלי ככל הנראה הולכים להשתנות, ואני הולך להיכנס לסיוט, לחלומות שלי שוב. לאוליבר. 
הבן אדם האחרון שרציתי לראות שוב, לא חשבתי שאצטרך לראות אותו שוב, תמיד התעודדתי בעובדה שאני לא יראה אותו יותר, שהוא עבר. אבל הנה אני, בן 23 עוד מעט רואה את הבן אדם שהשאיר עליי צלקת לכל החיים, שוב, לעוד זמן רב.
ועוד איך? אצטרך להתנשק איתו? המחשבה הזו העבירה בי בחילה, אני לא רוצה. אני לא רוצה שיהיה בי קצת מהבן אדם הזה.
אני ולואי מסתכלים לאחד השני, לואי מושיט לי יד ואני לוקח אותה, אני מוציא נשיפה ארוכה מפי והולך עם לואי למשרד של סיימון, שם חיכו לנו 7 חוזים, שהיה כתוב שם מגילות. אני לוקח את האחד שהשם שלי מופיע שם, מתחיל לקרוא ברפרוף כי אני יודע שגם ככה או ככה החיים שלי נהרסים לשנה הקרובה. אני ממשיך לקרוא עד שאני קורא שהחוזה תקף עד 2015. פי נפער. את זה לא אמרו לנו. "פאק" אני ממלמל
"מה?" לואי שאל לידי, קורא גם ברפרוף בלי עניין בעמודים ומסתכל עליי
"החוזה תקף עד 2015." אני אומר, מרגיש כאב בחזי. אני מסתכל כמה פעמים על החוזה, שואל את עצמי אם זה שווה את זה. אבל אז חשבתי על חברים שלי, על העתיד שלהם, על לואי. אני לוקח נשימה ארוכה וחותם. מפה אין דרך חזרה.