New year new thing,2 - larry Stylinson

Part 7

הארי אדוארד סטיילס: 

למה אני לא מצליח לפטור את התשבץ המזויין? זה אמור להיות קל, כתוב פה שזה נושא חיות. אולי כדאי שאני אעזר בלואי שוב? הבבון זה היה משהו שאני לא היייתי חושב עליו, אם לא לואי היה פתאום מופיע במטבח-
"לא- א-אתה שקרן! איך יכולת?! חשבתי שאמרת שאהבה מנצחת הכל, זה לא נראה ככה" לפתע ורוניקה ירדה, מלאה בדמעות ואני נאנח בעצב, אנחנו נלחמים על הקריירה שלנו, איפה לואי בכל אופן? ממתיי הוא משאיר אותי לבדי?-
"חבריםםםם וחברותתתת ברוכה הבאה להופעה של לואי טומו" לפתע לואי ירד, אוחז בזרועו של נייל וזה נראה שהוא משך אותו מהמיטה
"אה?" ליאם שאל, שכח לגמרי מהמריבה שהוא וורוינקה מנהלים בינהם. 
"המופע שלי חתיכת אידיוט" לואי אמר
"נכון הוא חתיכת אידיוט" ורוניקה אמרה וליאם נעץ בה מבט והיא חזרה, ולואי צחק
"פיינו אתה עוד תשרוף אותי עם המבט הזה, תרגע אני חייב לך, אתה זוכר שהיינו בטור באיטליה? מי הגאון ששפך עליי דלי מים וביקש שאני לא אספר לחברי אהובי היקר הארי אדוארד סטיילס?" אני נועץ עיניים בליאם, הוא שפך על לואי דלי מים?!
"לואי- לא לא לא הארי זה לא- זה לא מה שאתה חושב-"
"כן תכסח אותו הארי!" ורוניקה עודדה אותי ואני מרים גבה אחת מעלה, זה ממש לא נחמד מצידה. אני חוזר להביט בתשבץ או יותר נכון התעלומה שבטלפון שלי, צועד לליאם
"אתה הולך לסיים  את התשבץ הזה" אני אומר ושם את הטלפון שלי בידו
"אני רועד מפחד" ליאם אמר בציניות
"וכך אתה צריך, לואי מה זה המופע של טומו? אני מקווה שאתה לא מתכוון לעשות לנו ערב איחוד נכון? " אני שואל אותו ולואי פרע את עיניו, הוא רציני איתי?
"זה ממש נחמד מצידך לו" נייל אמר, כרך את ידו סביב כתפו של לואי 
פניו של לו זרחו "אתה באמת מתכוון לזה?" שאל, וברגעים כאלו אני רוצה לקפוץ עליו בחיבוק ולמחוץ אותו, הוא נראה כזה חמוד, כשהוא מתלהב ממשהו הוא ממש כמו ילד קטן, הילד הקטן שלי.
"כמובן, אז מה תכננת?" נייל שאל והכנתי את עצמי לגרוע מכל-
"אז נתחיל בלהכין פנקייק וארוחת בוקר טעימה כזו-"
" היי היי היי לו עד כאן, אתה לא נכנס למטבח" אני מבהיר בזמן שלו מגלגל את עיניו
"אז למה שלא תעזור לי?" שאל ואני מושך בכתפיי, זה מה שתכננתי מההתחלה בכל אופן.
"בטח" אני אומר ונכנס למטבח אך לואי תפס בזרועי "חכה לא סיימתי." אמר ואני נעמד לידו
"ואז יש הפתעה, תחכו לארוחת בוקר, בוא האז" אמר והוביל אותי למטבח, מבט מבולבל על פניי, עדיין לא סיימתי ואז 8 מילים אחרי הולכים למטבח? היום הזה מרגיש מטומטם למה אי אפשר לחזור לזמן של אוניא- או שלא, הזמן הזה מדהים לא ככה?
"אז צריך קמח, ביצים, חלב, שכחתי משהו? " שאל ואני מודה שהייתי מופתע לטובה שהוא יודע מה צריך לעשים בפנקייק
"ובכן, כן, אם אתה רוצה שהפנקייק יהיה עם טעם או משהו אתה צריך לעשים סוכר ואני בדרך כלל שם אבקת אפיה" אני מודיע
"אוקיי אני אלך להביא הכל" אני נשען על השיש מחכה שהוא יביא את הדברים, עד ששמעתי משהו נופל, אני מסתובב ומבחין הביצים השבורות, אני מעלה את מבטי ללואי שהיה נעול
"אופס" אמר בהיסוס ואני נאנח, לוקח את שאר הביצים שנשארו בחיים
"הכל טוב, תביא את כל שאר הדברים" אני אומר בצחקוק
אך לאחר כמה שניות שמעתי משהו מתנפץ, זה היה הקופסת זכוכית של הסוכר לשעבר, כשאני מעלה את מבטי ללואי שהפעם מבטו היה בטלפון ומבטו קפוא, מה קרה הפעם?!
"לו? " אני שואל, מתקרב אליו ונזהר לא לדרוך על הזכוכיות שמפוזרות בריצפה. אני מסתכל לתוך הטלפון שלו ורואה ששוב, האדם שמטריד אותו כבר תקופה וטוען שהוא אביו כתב לו הודעה, הוא פרץ את החסימה, אני בשוק.
'אני אשמח להיפגש איתך, אם אתה מבולבל' אני מסתכל על לו שמבטו נעול על הקיר הלבן ודמעות בעיניו
"לו- אתה לא הולך, שמעת?! 99% זה שהוא מטרידן שמצא את מספר הטלפון כשסיימון הודיע על להקה חדשה" אני אומר ומעלה את סנטרו עם ידי בשביל לפגוש בעיניו הכחולות
"אבל- זה לא הגיוני, למה שמישהו יעשה דבר כזה? איך הוא ידע שאני והמשפחה שלי זה לא רומיאו ויוליה?-"
"נואה ואלי, זוג הרבה יותר שווה- סליחה תמשיך" אני קוטע אותו, היומן זה חלק בלתי נפרד ממני
"ה-הארי אלוהים ישמור,  בכל מקרה, אני רוצה לפגוש אותו"
"למה אתה כל כך בטוח שזה באמת אבא שלך?! " אני מתפרץ בכעס, מקווה שהוא מודע לזה שזה רק מדאגה
"כי יש לי הרגשה שזה הוא! אני מבטיח! אני רוצה! " הוא צועק חזרה ומה שנשאר לי זה רק להוציא אנחה מפי, הוא יכול לקבל החלטות בעצמו, הוא גדול ולא בן פאקינג 19 כמו שהכרתי אותו
"פשוט- תזהר אוקיי? " אני שואל ומסתכל לעיניו חזרה, הוא מהנהן בחריצות וקופץ עליי בחיבוק, אני מלפף את זרעותיי סביבו ומחבק חזק. מה שנשאר זה רק להכין את הפנקייק המסכן.