New year new thing,2 - larry Stylinson

Part 24

אני קם מקול הבכי של און לצידי, שבכה בדיוק בתוך האוזן שלי, מה שגורם לי להיבהל מאוד. אני נאנק בעייפות, מרים את און אל בטני בזמן שהארי ישן עדיין, ולמעשה אני מעדיף שהוא ישאר כך.
הוא בימים האחרונים כל הזמן מתעורר ומרגיע אותו, ולא מעיר אותי שאני יעזור לו, והוא יודע שאני שונא שהוא עושה את זה.
אני הולך לסלון ומכין לאון שממשיך לבכות על חזי החשוף אוכל, וכשאני מבין שהמים החמים צריכים להירתח אני נאנק בעצבים, מבין שלאון אין סבלנות.
"שששש דיי און קדימה מותק" אני מבקש, ממשיך לנענע אותו בנסיון להרגיע אותו.
"לואי- הו פאק" לפתע ליאם אמר מאחוריי, אני מסתובב בשביל לראות אותו עם בוקסר בלבד, בקושי מצליח לפתוח את עיניו, וזה נראה שאון העיר אותו משינה
"תביא לי אותו" ליאם ביקש ואני מוסר לו אותו, ובדיוק באותה שניה היה קליק, קליק של אושר. קליק שמסמן שהמים החמים הורתחו!
אני מוסיף למים המורתחים מראש קצת מהמים החמים, שם את האבקה הלבנה בתוך המים וסוגר את הבקבוק, שבטעות, באמת בטעות, בגלל חום המים השפריץ מהפטמה מטרנה, לרעתי, על ליאם. שהיה מאוד מופתע.
"ל-לואי... 3 לפנות בוקר" אמר, עצם את עיניו
"זה היה בטעות!"
"אני יודע שעשית את זה בכוונה!"
"אבל אני לא! חתיכת אידיוט ללא שיער!"
"אבל יש לי שיער לואי!"
"מסכן... אתה בגיל של שלב ההכחשה?" אני שואל, מסכן, הוא נהיה זקן!
"ל-לא! מה לעזאזל לואי?! זה! רואה?! זה שיער" אמר והצביע לכיוון השיער שאין לו, ובכן יש לו, אבל אין לו.
לפני שיכולתי לענות און פלט צרחה מה שגרם לי לפעור את עיניי, שיט, הילד שלי!
"תביא לי את הילד שלי" אני מבקש אבל ליאם לא מסר לי אותו, אוקיי, הילד בוכה, זה לא פאקינג משחק.
"ליאם תביא לי את הפאקינג ילד שלי." אני מבקש, ממש מתאפק לא לצרוח עליו
"אני רוצה להאכיל אותו!"
"השניים רבים השלישי מנצח" לפתע אוליבר ירד מהמדרגות, וגלגלתי את עיניי, אפשר שהרביעי יגיע ואז החמישי יגיע ויקח?
אוליבר לקח מידיו של ליאם את און, מידי הרופפת את הבקבוק ועלה למעלה, אוי אלוהים
"ליאם אני אכסח לך את הצורה" אני אומר, ולפני שיכולתי להסתובב להביא מים או תחמושת הוא התחיל לרוץ ואני אחריו
"בוא לפה!"
"לא!"
זה היה מרדף בכל הבית, אך די שקט עם צעקות מידי פעם מהצד שלנו, עד שהצלחתי לעלות על ליאם ולהכות אותו  והוא אותי, זה היה מלחמת כיפים
"לואיייי!" הארי צעק, רגע. הארי? שיט
אני מפסיק להרביץ ומביט בהארי בכניסה לחדר, נראה מותש "רגע איפה און?" שאל ואני פוער את עיניי, הוא יהרוג אותי
"א...ישן...ישן. כן! יושן בסלון" אני אומר בגמגום "אני אלך להביא אותו" אני אומר, אך כרגיל המזל שלי בוגד בי, ואוליבר יצא עם און שיושן על כתפו ועושה לו גרפס
"יושן בסלון אה?" הארי מלמל, ואני עוצם את עיני ומבין שהולך להיות פה מריבה
"הוא לא סיים הכל, נשאר לו עוד קצת" אוליבר התעלם מהארי, הגיש לי את הבקבוק של און ואז בזהירות את און
"לילה טוב, ליאם, בהצלחה לואי" אוליבר אמר בחיוך ונכנס לחדר, אלוהים
"כן...בהצלחה לואי" ליאם אמר, ונכנס לחדר, ולפני שהארי יכל להגיד לי לילה טוב, הוא נכנס לחדר בלי לומר עוד מילה, אני מקלל מתחת לאפי, לא רוצה להיכנס לחדר ולהתחיל לריב איתו. אז אני מחליט לרדת לסלון, למרות העייפות, ולנסות לחשוב על תירוץ למה לא לקחתי את און ברגע שאוליבר לקח אותו מידיו של ליאם.
מרגעים כאלו פחדתי. לא רציתי שהם יגיעו, אף פעם.
רציתי שאני והארי נהיה זוג שחיי ללא מריבות ויאהבו את אחד השני ללא בעיות. אבל עכשיו אני מבין שכשאומרים שאין דבר כזה זוג שלא רב ,נכון. אבל תמיד נמנעתי מלהאמין בזה. אני מתיישב בספא, שם את און על הירך שלי ולוקח סוודר שהיה בסלון ומכסה אותו, מלטף את הלחי האדמדמה שלו ברכות. ושוב, הרגשתי כל כך רע. שהיצור המתוק הזה צריך לספוג את מה שאנחנו עוברים. אני שם את ראשי על כרית בספה ועוצם את עיניי, קופא מקור מצד אחד אבל מצד שני לא רוצה ללכת למיטה ולהתמודד עם הארי, שנכון, במוקדם או במאוחר אצטרך לדבר איתו, אבל הייתה בי הרגשה שהוא רוצה להיות לבד עכשיו.
המעשה שלי לא היה צודק, אני די בטוח שהוא כועס עליי כי שיקרתי לו, ולא כי אוליבר החזיק את הילד שלנו.
אני מנסה להירדם, אבל ללא הצלחה. ואני מבין שהדבר היחיד שמפריע לי זה ההרגשה ששום דבר לא מחמם אותי, מכרבל אותי. אני מעלה את און לצד הספה, ומחבק אותו, מקבל ממנו קצת חום ואפילו קצת מהסוודר. ונרדם.

כשאני קם ביום למחרת אני מוצא את עצמי באותה תנוחה, רק שהסוודר על כולי, ונייל עם און בזרועותיו, רואה את תכנית הבוקר של קפיטל.
אני צופה בזה כמה דקות ללא עניין עד ששמתי לב שנייל שם לב אליי, בא ומתיישב ליידי, משחק בשערי ובידו השניה און, שנראה כאילו צופה גם בתוכנית אבל למעשה פשוט לא יודע מה לעשות על עצמו.
"מה קרה פה אתמול?" לפתע נייל שאל, אלמיך את התכנית שמשודרת
"ליאם הוא אידיוט"
"וזו הסיבה שמצאתי אותך ואת און ישנים על הספה?" שאל ואני נאנח, מניד בראשי לשלילה
"אני והארי... כנראה עם עניינים לא מסודרים" אני אומר, עוצם את עיניי עם צביטה בלב
"מה העניין?"
"אני- הייתי אידיוט. פשוט אני וליאם עשינו קצת שטויות ב3 בלילה ואוליבר לקח את און בשביל להאכיל אותו. וכשעלינו למעלה הארי ראה אותי בלי און ושאל אותי איפה הוא, אז אמרתי לו שהוא למטה, ושיקרתי. כי אני יודע שהוא יכעס אם ידע שהוא אצל אוליבר. אבל ברגע שאמרתי שהוא למטה אוליבר יצא מהחדר עם און בידיים שלו" נייל התחיל לצחוק- נפלא. "המזל שלך כך כף עקום" אמר תוך כדי צחוק "בכל מקרה הארי פשוט נכנס לחדר בלי לומר כלום... פישלתי." אני אומר, שם את ראשי על יריכו של נייל
"היי חכה, קודם כל אולי פשוט כאב לו הראש, הוא היה כנראה בלי כדורים. ודבר שני... כן, יש עליך קצת אשמה אבל הארי זה הארי, והוא אוהב אותך, קורה שעושים טעויות לפעמים, ואני בטוח שהוא מבין את זה" אמר, אולי נייל צודק? זה בגלל שכאב לו הראש?
"אני מקווה שאתה צודק ניאל"
"נייל."
"ניאל."
"נ י י ל"
"מה שתגיד" אני אומר, לא רוצה לחשוב על עוד כמה שעות, שכנראה אצטרך לעשות חושבים עם הארי.