New year new thing,2 - larry Stylinson

Part 11

"היום הגדול" הגיע, היום שממנו חששתי ביותר, לא רציתי שהוא יגיע. אני עוצם את עיניי חזרה, לא רוצה לקום מהמיטה, אך אני יודע שאני חייב. אני מפנה את מבטי להארי, הוא עדיין שקוע בשינה טובה, עד שהוא יקום למציאות של היום. שיערו המתולתל נופל על מצחו, הוא מוציא נשיפות קטנות מהפה שפתוח בקצת, נראה תינוק בעיניי. אך הוא יקום, ילבש ג׳ינס שחור וחולצה מכופתרת שתהפוך לסקסית ברגע שהארי ילבש אותה, יסדר את השיער שלו שהספיק לארוך קצת, ויהפוך לבן אדם שהוא חיית סקס מהלכת בעיני אנשים מסויימים, ילד רע, מעשן, מה שהוא לא. אבל הוא לא תמיד מראה את זה, כי בסופו של דבר זה הארי.
הבן אדם שהכרתי במעונות, לא חברותי, לוהט שלא מתיידד עם כל בן אדם, אחד שמסוגל לעשות אצבע משושלת למישהו שרק יפנה אליו מבט.
וזה ההארי שהתאהבתי בו, אבל אני אוהב אותו בכל מצב, קיטשי, אבל זו האמת. אני קם ללא רצון מהמיטה, נואש להישאר במיטה ליד הארי ולא לקום לעולם ליום הזה, אבל זה לא שיש לי כל כך ברירה. אני עושה את התארגנויות הבוקר שלי ויורד למטה, רואה שהוא ריק מאדם, השעה 10 בבוקר וריק פה לחלוטין, ואני מוצא את זה כקריפי מאוד.
אני מכין לי תה ומחליף את תפקידו של האז, מתיישב על הספה ופותח חדשות בטלפון, לראות מה חדש. אך לאחר דקות ספורות הודעה התנוססה על המסך
'איך אתה? אני נשמע מניאק שאני דואג נכון? שיט. אבל- לא יודע זה פשוט שאני דואג לך זה הכל.' זה היה אבא שלי.
כן, האבא האמיתי שלי.
זה ההודעה הראשונה ששלח מאז אותו היום שנפגשנו, מאז אותו יום שהסיפור האמיתי נחשף לפניי, ללא עוד מכסה.
אני מודה, זה היה מלחיץ... מוזר בעיקר, לא חשבתי על דבר כזה לעולם, כי תמיד ראיתי דמיון ביני לאבא, ביני לאמא, אבל עכשיו כשאני מבין שלאבא יש תאום, אני מבין למה לא חשבתי על זה אף פעם שאני מאומץ אולי.
'אני בסדר, איך אתה? ' לא, לא היה לי אכפת איך הוא מרגיש, זה רק מנימוס בריטי שאני מתחייב אליו, סך הכל הבן אדם עזב אותי, אני לא חושב על דרך של מחילה עבורו.
"בוקר אור טומלינסון, רק אתה ער? " קולו של סיימון הושמע ברחבי הבית. הוא מדבר איתי, זו בדיחה או משהו?
אני לא עונה וממשיך בתעסוק שלי, למרות שאני לא מוצא בו עניין.
"שאלתי משהו-"
"ואתה מצפה שאני יענה? " אני שואל בערסיות שלא הכרתי אצלי, האמת היא שהכרתי אותה רק בחצי שנה האחרונה.
"פאק, לואי תדבר בהתאם לבוס שלך-"
"כי? אני ילד בן 16 שאתה אומר לי מה לעשות? " אני שואל קצת בסנוביות, אין לי כח אליו, ובכן- הוא הרס לי את החיים.
"תסתום את הפה המוצץ שלך, אוקיי?! ותעיר את כל שאר הבנים, אני רוצה להתחיל עם היום המושלם הזה. " אמר בחיוך, אני מחזיר חיוך עוקץ, מאולץ וכל כך לא אמיתי. עולה לחדר שלי ושל הארי בלי לומר מילה נוספת.
"הארי... " אני מנענע אותו בקצת, מרגיש קצת מוזר שאני מעיר אותו, זה לא קורה לעיתים קרובות.
"הארי... " אני מנענע שוב, מרים את שיערו שנפל על מצחו ברשלנות לאחור, נושק נשיקה למצחו
"היום הזה צריך להתחיל ככה או ככה, אז תתעורר לאב... "