"הארי?" לואי צעק כששמעתי את דלת הבית נסגרת
"אבא אני אדבר איתך בלילה, בסדר?" אני שואל והוא מהנהן, נפרד ממני ואני מנתק את שיחת הוידאו
"הארי?!"
"אני פה" אני צועק, קם מהמיטה ופותח את הדלת וחוזר למיטה
"איפה פה?" צעק מלמטה ואני מגחך מכמה לחוץ הוא נשמע, למרות שיש לו סיבה
"בחדר" אני צועק , והקול יצא צרוד ממה שתכננתי, צרוד... זה מה שחסר לי עכשיו.
לואי נכנס לחדר וסגר את הדלת ונעל אותה, מה שמשאיר אותי מבולבל
הוא בא אליי והתנפל עליי בנשיקה, במפתיע.
"ל-ו מ-ה" אני מנסה לדבר אך בשלב מסוים זורם איתו ומנשק יחד איתו, מבין לאן אנחנו חוטרים וזורם איתו.
אני מוריד את החולצה שלו והוא פוקח עיניים לרגע ולא עצם חזרה, עצר הכל.
"א- הארי- מ-מה לעזאזאל קרה לך?" שאל בזמן שהסתכל על הפלסטרים שהיו על גופי
"אחר כך" אני אומר ותוקף אותו שוב בנשיקה, משכיב אותו על המיטה ועוזר לו להוריד את המכנס. הוא לא יכול פשוט לעצור בזמן שנכנסתי כבר למוד.
אנחנו נשארים בבוקסרים בלבד בזמן שלואי יורד בנשיקות בצווארי, לכיוון בטני ואז עצר כשהגיע לתחבושת ונשק לה "אני מקווה שאתה בסדר, לא משנה מה קרה אבל אני פה....אוקיי?" אני מהנהן, מתחנן שימשיך כי החבר שלי בלי סבלנות כרגע
הוא מוריד את הבוקסר שלי ואני את שלו תוך כדי, מתמקם מול הכניסה וזה הזמן שאני הכי אוהב. להסתכל עליו, להגיד לו "אני אוהב אותך" ולהיכנס תוך כדי שאנחנו מתנשקים בלהט הרגע.
אני מתחיל לנוע מעליו, הגניחות שלנו הם הדבר היחיד שמושמע כרגע סביב החדר, וקול ההתנתקות השפתיים שלנו לאחר שאנחנו מתנשקים.
"ה-היא נישקה או-תי" לפתע לואי אמר בין הגניחות
"זה הד-בר שכל כך- הטריד אותך?" אני מנסה לומר, נע שוב מעליו בזמן שהוא מהנהן
"ובכן או-תי ניס-ו שוב לאנוס"
"תעצור- ר-גע מה?" אני נע שוב עד שאני מבין שלואי באמת עצר אותנו, באמצע שאני בתוכו, עושים אהבה והוא פשוט לא משתף פעולה
"הוא ניסה לאנוס אותך שוב?" שאל ואני מהנהן, לא נותן לזה כל כך חשיבות כרגע בלהתחשב במצב ההרמוניה שאני מרגיש בגופי כרגע.
"בגלל זה כל המכות?" שאל
"משהו כזה, אפשר לספר לך אחר כך על כוס תה? זה הרבה יהיה יותר מתאים לסטיאוציה בלהתחשב ב-"
"אני חושב שאיבדתי את זה" אמר ואני נאנח בתסכול, יופי, נפלא ממש!
"אז נכנס לזה שוב?"
"לא. פשוט תצא זה לא מתאים עכשיו"
"לואי אתה רציני איתי עכשיו? עזוב איבדתי את זה גם, תודה לך מיסטר טומלינסון"
"אני מעדיף סטיילס!" קרא בזמן שאני יוצא ממנו, מנסה להכניס קצת הומור לאווירה.
"כמובן, כמובן" אני אומר, לובש את הבוקסר חזרה על גופי
"ואני רוצה לדבר על זה עם כוס שוקו, ולא תה" ביקש
"תקבל כל מה שתרצה" אני אומר אחרי שאני קם מהמיטה, מחכה לו.
אנחנו יורדים למטבח והבחנתי באוליבר ואמה מדברים בינהם בזמן שהיא מחטאת עם אלכוהול וצמר גפן את הפצעים.
"הארי אתה רציני? סך הכל יצאתם למרכז העיר! זה לא מתאים לך" אמה לפתע אמרה בזמן שאני עמדתי להתעלם, בדיוק כמו לואי
"סך הכל יצאנו למרכז העיר? לא מתאים לך? מי את חושבת שאת?! ואת באמת מאמינה לחבר המזדיין שלך?! יודעת מה? זה לא משנה יותר" אני אומר בזמן שדמעות עומדות בעיניי, וברגע שסיימתי לדבר ליאם נכנס עם זאין לבית, פוגש במבט הפגוע שלי.
היא פאקינג הייתה חברה הכי טובה שלי! מה היא חושבת לעצמה שהיא מעזה להיות בצד של המזדיין הזה?!
והיא יודעת את זה שהוא אנס אותי, אבל מסתבר שהיא בחורה ללא רגשות, אין פלא שהדבר היחיד שיש לה זה מישהו שמוצץ לה כל שני וחמישי.
"מה-"
"פשוט עזוב את זה ליאם" אני קוטע אותו, עולה חזרה לחדר וסוגר אחריי
"הארי" לואי צעק מלמטה, אבל לא רציתי אף אחד. הרגשתי כל כך פגוע ממשהי אחת, וממשפט אחד.
"היי האז..." לואי נכנס לחדר, שני כוסות שוקו בידיו והוא מניח אותן בשידה לפני שהוא סוגר את הדלת, נשכב לצידי.
"אתה יכול להביא לי עוד כדור?" אני שואל והוא מניש בראשו
"לא... אל תתן לעצבים להשתלט לך על המוח. אתה על שני כדורים, זה לא טוב לך."אמר ואני נאנח, אבל הראש שלי...
לואי וויליאם טומלינסון:
"אז מה קרה שם?" אני שואל, הכי בזהירות שאני יכול כי אני מודע שהוא גם ככה פגוע
"זה היה תיכנון של אוליבר כנראה... לשקר לאמה ולך שנסענו לעיר, אבל למעשה הוא נסע לחוף. שם- אוקיי זהו זה" הוא אומר, קם מהמיטה לכיוון השידה לקחת כדור נוסף ואני קם מיד
"הארי מספיק" אני חוטף מידו את קופסת הכדורים
"אתה לא יודע עד כמה הראש שלי כואב לואי! אין לך זכות פשוט להגביל לי את כמות הכדורים שאני לוקח!" אמר בתקיפות, גורם לי להירתע
"אבל אני כן יודע שאתה אפילו לא שאלת רופא או משהו בסגנון לקחת כדור שני! אז שלישי?! הארי אתה מגזים" אני אומר ומזיז את ידי לאחורה כשהוא ניסה להשיג את הכדורים מידי
"לואי, תביא לי את הכדורים המזדיינים. עכשיו."
"במבט שני צריך להביא את הילד שלנו מסבא שלו, אז קח ביטול מלקחת עוד כדור" אני אומר
"אולי להביא את און זו הייתה באמת טעות אם זה-" אני מעיף את ידי אל לחיו, מחטיף לו סטירה לא מתוכננת.
"אתה רציני איתי שאתה אומר את זה?!" אני צורח, מרגיש שאני יוצא מהכלים
"אתה באמת הרבצת לי הרגע?"
"הילד הזה הוא הדבר הכי טוב שקרה לנו! איך אתה מעז בכלל להגיד שהוא לא היה צריך להיות פה?!"
"אתה באמת הרבצת לי הרגע, לואי?"
"כן אני כן! מה אתה חושב לעצמך?! שככה תדבר אל הבן שלי וזה יעבור בשקט?" אני צועק, מרגיש שאני מוציא כל חלקיק של עצבים מגופי כרגע
"כי אני אומר את האמת,לואי! אני מזכיר לך שאתה הראשון שאמרת שאולי לא כדאי להביא את און לעולם, להזכיר לך?! וחוץ מזה אני מלא בעצבים עכשיו, אחרי פאקינג טראומה, עם כאבי ראש! וגם אני הבן זונה שחצן שאמר לך אולי כדי שכן להביא את און!" אני מחטיף לו עוד אחת. לפחות ככה זה היה בתיכנון, כי בשניה הארי תפס את שני ידיי, וסוגר אותן יחד, כאילו הוא שם לי אזיקים, אך בשונה מאזיקים, זה כאב לי, מאוד.
"אתה מוכן להפסיק להכות אותי?!" צרח, ולא הייתי מוכן לזה, וזה הרתיע אותי לראות אותו ככה
"אתה שומע בכלל מה אתה אומר?" אני שואל, דמעות שוטפות את פניי בלי שליטה
"אני אומר את מה שאני מרגיש לואי! ואם זה מפריע לך אתה מוזמן ללכת להזדיין" פי נפער, הוא שחרר את ידיי, ולפני שיכולתי לחשוב פעמיים ברחתי מהחדר, לא רוצה לחזור לשם, ולא לראות את המפלצת שפעם קראתי לה אהבת חיי.
אני חושבת שאני הולכת להתחרט על היום בו נולדתי אחרי הפרק הזה. אגב אנחנו דיי קרובים לסוף הפאנפיק🤭
YOU ARE READING
New year new thing,2 - larry Stylinson
Short Storyגמור. עונה שניה ל New year new thing "אני לא חשבתי שזה מי שהוא לו... "
