New year new thing,2 - larry Stylinson

Part 36

לואי וויליאם טומלינסון:

אני לא מרגיש רגוע לרגע דל. השעה היא 3 לפנות בוקר כשאני חוזר לחדר שלי ושל הארי בשביל לוודאות שהארי בטוב ויושן כמו שצריך. אבל המחשבה הזו שהוא חושב שאוליבר אהב אותו הרסה כל תא בגופי, אני רוצה לצעוק לו את האמת, אני רוצה לספר לו הכל. אני נשכב לידו במיטה ומביט בפניו השלוות, וכשאני שומע קול בכי קטן אני קם למיטה של און ומרגיע אותו, נושק לו בזמן שהוא חוזר לישון. אני יוצא מהחדר ומבחין שאמה ועוד מישהו נמצאים בבית ערים, קרובים לאחד השני ומחלקים נשיקות לאחד השני מידי פעם. 
"א-אמה? אני אוכל לדבר איתך לרגע?" אני לפתע שואל, ואני ממש הובכתי לראות שאני הפרעתי להם באמצע הרגע שלהם "כן, כן כמובן. תן לנו לסיים פה, אוקיי?" אמרה בכל כך רוגע, שנבהלתי לרגע. זו לא אמה הרגילה... 
אני מחייך לה לפני שאני הולך, לא לפני שמי שהיה לצידה עוד שניה הוציא קרני לייזר מעיניו ושרף אותי עם מבטו.
אני יוצא לחצר עם הדשא הירוק, מתיישב עליו ומשחק עם הדשא, ולאחר כמה דקות הבחנתי שאמה באה לכיווני ומתיישבת לידי. 
"היי" אמרה, אני מחזיר לי בהנהון קל 
"אני... רציתי לדבר איתך על משהו... על הארי למעשה" אני אומר והיא מהנהנת, בכל כך רוגע ושקט.
"אז... אני די בטוח שאת מבינה שהימים האלו הם לא זמנים פשוטים בשביל הארי. ואני די בטוח שאת ואוליבר השלמתם את מה שריצתם לעשות, לעשות לו נקמה. בזמן שהכי לא צפיתי לו" היא מהנהנת "למרות שזה לא צלח, אבל אני באמת חושבת שאני צריכה לדבר עם אוליבר. אני... ביומיים האחרונים חשבתי על זה לעומק, ברגע שהתבשרנו שהארי כמעט מת בבית חולים. והבנתי שאני התבגרתי, ואני לא צריכה את כל האשמה הזו עכשיו, שהסיבה שהארי מרגיש כל כך רע ובחרדות בזמננו. ו... אני נכנסתי לזוגיות. ואני באמת כל כך מצטערת לואי שאתה צריך לחוות את זה" אמרה לפתע ופרצה בבכי, מקופלת לעצמה ובוכה על ברכיה. ובכן, יש לה על מה להצטער ועוד איך- אני הייתי מוכן לכל רגע קטן שאם ינסו לעשות משהו להארי אני תמיד יהיה שם בשבילו, ואדאג שלא יקרה לו כלום. אבל זה כל פעם בא בזמן הכי לא מתאים, שלא הייתי בסביבה. ולא ידעתי אם צריך לברך ולהגיד סוף סוף שהבינה את הטעות שלה.
"אבל... למה את אומרת שזה לא הצליח?" אני שואל בבלבול, הם רצו לעשות משהו יותר חמור מאונס? אני לא מבין. 
"כי- הארי הרבה יותר חזק עכשיו והוא מצליח להתנגד לאוליבר-"
"רגע רגע רגע מה? מה זאת אומרת להתנגד לו?" 'אוליבר מוכר לה שוב סיפורי סבתא' מוחי אומר לי
"אוליבר ניסה לאנוס- אבל לא הצליח-"
"הוא הצליח אמה. בפאקינג ארבע לפנות בוקר באותו יום של התאונה. באותו יום שאני והארי כמעט נפרדנו, באותו יום שכמעט איבדתי את הארי, ולא רק אני. אלה כל כך הרבה אנשים אחרים. איך את עדיין סומכת על אוליבר לעאזאל?! עזבי את זה שאני לא מבין בכלל למה צריך נקמה פעמיים, ולהרוס את החיים שלו שוב אחרי שעברתם את השלב של כל הקטע הילדותי הזה-"
"לואי אתה לא היית במקומי! זה לא מקומך לשפוט אותי! אם היית חווה את זה... את הימים עם בלי הפסקת הבכי, דכאון, והידיעה הזו שאף אחד לא ארצה אותי, שאני מכוערת, את הרגעים האלו שהייתי בבית חולים כשחתכתי או כשמו אותי במחלקה של הפרעות אכילה. וכל זה באשמתו! אני רציתי להיות מושלמת בשבילו, הייתי כל כך בטוחה שהוא יכול להמשך אליי אם הוא נמשך אל אחי. אבל לא, הכל היה לזבל. הוא ברח מהבית ספר יום אחד לאחר שאמר לי שאני לא יצליח להשיג חבר אחרי מה שאוליבר עשה לו. הוא, מי שהייתי עם כל כך הרבה רגשות אליו ורק נואשת אליו אומר לי דבר כזה. זה הדבר הכי מתסכל שיש."
"את היית מאוהבת בי?" לפתע הארי שאל מאחורה, אני ואמה פורעים את העיניים כשאנחנו מזהים את הקול שלו, מחוספס וצרוד, עמוק עם מבטא בריטי כבד. אני מסתובב להארי שמחזיק את און שעל כתפו, גבותיו של הארי מצומצמות בבלבול.
"כן הארי, הייתי. שמעת הכל עכשיו, פאקינג נפלא" צעקה, קמה מהר ממקומה ופנתה לכיוון הבית אבל הארי עצר אותה מזרועה "למה את מתכוונת? איזו אמת?" שאל, אני נושם עמוק, קם מהדשא 
"שום אמת- פשוט כלום, עזוב אותי בבקשה" ביקשה,אך הארי לא עזב את זרועה
"אמה, איזו אמת?" הארי שאל, והבנתי שלאמה אין לאן לברוח, כשהארי עקשן הוא עקשן ויעשה הכל בשביל לגלות מה מסתירים ממנו.
זה חלק ממזל דלי.
"אבל שמעת הכל ממילא! אז מה אתה עוד צריך?" שאלה, "אני הגעתי לפה ממש לפני 2 דקות, - שהסברת ללואי שהוא לא יכול לשפוט אותך-"
"נפלא הארי, עכשיו תעזוב אותי" ביקשה "לואי יספר לך הכל. אין בי כוחות להתמודד איתך עכשיו." אמרה, עיניה נפוחות מדמעות, והן עדיין יורדות על הלחיים שלה.
"א-אוקיי" אמר, עזב את זורעה של אמה, והסתכל עליי בזמן שאון עושה רעשים מכתפו.
אני לוקח נשימה ארוכה, מבין שהכל על כתפיי כרגע. לעזאזאל 4 וחצי לפנות בוקר!
"אתה לא רוצה שאספר לך מחר בבוקר-"
"לא אני רוצה לדעת עכשיו." קטע אותי, ואני מתיישב חזרה בדשא, הארי אוחז בכתפי ומתיישב לאט לאט על הדשא "תספר לי, הכל. כל מה שאתה יודע" אני מסתכל על עיניו הירוקות של הארי, הן היו קרות מאוד, הן ללא צבע רך כמו שיש לו כשאנחנו מתנשקים או שוכבים, או סתם מבלים את זמננו את יחדיו.
"אז... כמו שהבנת אמה הייתה מאוהבת בך. מאז כיתה ז', אבל היא אמרה שאתה שברת לה את הלב ברגע שהתוודתה בפניה שיש לך קראש על האח החורג שלה-"
"מה-"
"האז, אתה תקטע אותי עוד כמה פעמים במהלך הסיפור, פשוט תהיה בשקט אוקיי?" אני מבקש, והוא מהנהן.
"בכל מקרה, מפה לשם הגעתם לכיתה ט'- אתה יודע מה היה בניכם מאז שהתוודתה בפעם השניה מול אוליבר, ואז הנתק שהיה בינכם. בכיתה ט' בלבד אוליבר הבין שפגעת מאוד באמה, והוא כעס. הוא הגן על אחותו הגדולה. הוא פשוט עשה לך הצגה אחת ענקיית, שיקר לך שהוא אוהב אותך, שיקר לך שהוא רוצה רק אותך- הוא פשוט- האז, אני מצטער" אני קוטע את עצמי כשאני מבחין שהארי מתחיל לבכות, לא... אלוהים זה הרבה יותר קשה ממה שחשבתי.
"הארי... בבקשה מותק שששש" אני מתקרב קרוב אל הארי, מחבק אותו חזק ומנשק לקודקוד ראשו. "אהוב שלי... זה לא הגיע לך בכלל. אתה לא מבין כמה אני מצטער שאתה מגלה על זה רק עכשיו" אני אומר לו, מנסה כמה שיותר להשאר אדיש ולא להתחיל לבכות בלהתחשב שהארי נשבר כמו שלא ראיתי אותו עוד מלפני 3 שנים.
"אני באמת לא מבין מה זו הבעיה ש-שלי שהיא לא התוודה בפניי. ל-למה אני צריך ל-לקבל את כל זה לפרצוף עכשיו" בכה, ולא יכולתי להשאר אדיש יותר והתפרקתי
"אני יודע... אבל היא ניסתה ברמזים, ככה לפחות סיפרה לי. אבל זה כל כך לא מגיע לך" אני אומר, מנשק שוב ושוב את קודקוד ראשו ומחבק אותו חזק אליי, כמובן נזהר לא למחוץ את און כרגע ישן על ברכיו של הארי עם שמיכה עליו.
אחרי 10 דקות שבהם אני מנסה להרגיע את הארי, הוא מסכים שנעלה למעלה לחדר, בלהתחשב ש5 לפנות בוקר ואני לא ישנתי כל הלילה. אני לוקח את און אליי ועוזר לו לאט לאט לעלות במדרגות, משכיב אותו במיטה קודם ואז את און, מתקדם לדלת וסוגר אותה שיהיה לנו את הפרטיות שלנו.
"הארולד, תעצום את העיניים" אני מבקש, עיניו הירוקות שהיו אדומות כל כך, מקשיב לי ועוצם את עיניו.
"עכשיו תחשוב על העתיד בבקשה, אני יודע שאתה לא רגיל לעשות את זה בדרך כלל. אבל אל תחשוב על סוף כמו שבטיטאניק או ביומן, תחשוב בדיוק כמו שדיברנו לפני שנתיים, כשהיינו בנמל לבד ממש כאילו זה אי בודד ומדברים על העתיד שלנו, ותוסיף לרשימה שלאון יש סבתא, ואני בקשר עם המשפחה שלי. תחשוב שאני ואתה נהיה בני 30 עם און ומשחקים איתו בזמן ששתי הסבות וסבתא שלו ישבו בספסל ויתרגשו לראות את המשפחה הקטנה והיפה שלנו. אתה תהיה חופשי מפה, ואנחנו נעשה הכל בשביל שתצא מפה, זה לא טוב לבריאות שלך. עכשיו לא תצטרך לראות אף אחד שאתה מכיר והיה לכם עבר רע. פשוט תרגע, תרגיע את הגוף. הכל יהיה בסדר, הקו יחזור להיות ישר." אני אומר, ולאט לאט יכול להתחיל את הנשימות הקטנות של הארי שמסמלות שהוא נרדם, אני שם את ראשי קרוב יותר לחזו, מתמקם לפני שאני נרדם.

אומייפאקינגגאדד 4 פרקים לסוף, אני לא רוצה התחברתי יותר מידי לסיפור הזהה