New year new thing,2 - larry Stylinson

Part 10

לואי וויליאם טומלינסון:

אני פותח את עיניי בקושי בזמן שאני שומע את קולות ההתנשפויות של הארי, שוב. אני עוצם את עיניי ומניח את ידי על בטנו.
"הארי... " אני ממלמל בעייפות, הפסקתי לספור את הלילות שבהם הארי מתעורר בפתאומיות מסיוטים, זה מתסכל.
"אני לא יכול יותר" נשבר, קולו היה סדוק. אני פוקח את עיניי שוב, משפשף את עיניי בשביל לראות כמו שצריך את הארי השבור.
אם רק יכולתי הייתי מוחק את התמונה הזו מראשי.
הימים האחרונים נוראים, הכירו לי את הבת זוג שלי, שמסתבר זו אחת מהחברות של אוליבר, הבחור שניצל את הארי. מסתבר שהם באמת היו זוג, ממש זוג, אבל אוליבר פשוט התעצבן שהארי לא רצה לשכב איתו, אז הוא החל במסע של הטרדות להארי, לנצל אותו, רק כי הארי אמר לו לא. ככה שמעתי את זה מאוליבר, שהפלא ופלא הולך להיות הבן זוג הפייק של הארי.
זה מדהים לחשוב שסיימון חשב על כל פרט ופרט בשביל להרוס את חיינו- או יותר נכון- מודסט.
רק בשביל שנהיה סופרסטארים, כמו כל האנשים שסיימון "גילה"
באותו יום שהארי ראה את אוליבר שוב, הוא קיבל התקף חרדה, מאז הוא לא מרגיש טוב, ולהיות כנה אני מבין אותו, זו טראומה בשביל ילד בכיתה ט' שבקושי יודע מה הוא רוצה מהחיים שלו, ושאמו נפטרה. בזמן שהארי נרדם אוליבר התנחל לנו בבית, הרגיש ממש בנוח וסיימון היה פוקינג מבסוט, מאושר.
"אז אתה לואי? " שמעתי קול מאחוריי, אני מסתובב ורואה בחור גבוה, עיניים כחולות מתולתל עם נזם באף, שיער בלונדיני,  ולבוש של- זונה.
"כן, מי אתה? " אני שואל, עדיין עם הדמעות על לחיי עוד מאז  שלקחו את הארי לחדר בשביל לנסות להרגיע, לא ידעתי מה לעשות פשוט יצאתי מהחדר וראיתי אותו על הריצפה בזמן שהבחור פה מולי פשוט היה על הריצפה כאילו מישהו הפיל אותו.
"אוליבר, נעים מאוד" אני פוער את עיניי
"נעים מאוד בתחת שלי, תעוף לי מהעיניים חתיכת בן זונה!!! מה עשית להארי?! " ברגע הזה התחרפנתי, הבנתי שהבן פה מולי עשה את המוות לאהבת חיי. רציתי להכות אותו, במיוחד בגלל המבט הציני והמשועשע שעל פניו.
"אתה הרבה יותר נחמד במסכים, כמה חבל שבמציאות לא, בדרך ככל זה כן ככה" אמר, רציתי לצווח, להכות אותו עד שהוא לא יוכל להגיד את שמו מרוב כאב. רציתי שהוא ימות.
"תעוף לי מהפנים" אני יורק, מסתובב בשביל ללכת להארי, לראות מה איתו
"אתה יודע... הארי ואני באמת יצאנו, אני לא יודע מה הוא מכר לך, אבל הבן זונה הזה לא שווה נשיקה אחת" פערתי את עיניי, אני מסתובב אליו ומתקרב אליו ומטיח את רגלי במה שמו שלו, מסתובב חזרה ומחייך מאוזן לאוזן, זה היה פאקינג משחרר.

כמובן שאני לא יצאתי בזול בגלל מה שעשיתי לאוליבר, סיימון צעק עליי- במילים עדינות כמובן. אבל מבתוכו הרגשתי עדיין גאה על מה שעשיתי, וגם הארי. אני מסתכל עליו ומביט בבחור המזיע, הבחור שלי. אני יודע שאם אוליבר ואמה הם הפרטנרים שלנו, כלום לא יקרה לזוגיות שלי ושל הארי, היא תתעצם. אני בטוח. 

כשקמתי בבוקר הארי לא היה לידי, בלילה אני והוא דיברנו קצת עד שראיתי שהארי פיהק, התכרבלנו ונרדמנו. ובכן, לפני שאני נרדמתי הבטחתי לעצמי שאני הולך לעשות קניות לחג המולד שהולך להיות עוד יומיים, וכנהוג בלהקה זה ביחד, אינטימי, והרבה מאוד מתנות. אבל הודות המצב החרא שנכנסנו אליו הגענו למצב של יומיים לפני חג המולד ואין קישוטים, הבית ממש לא באווירה של דצמבר של לפני שנה. בדרך כלל כולם במצב רוח כל כך שמח ומתרגש. אבל, ובכן, אנחנו ההפך הגמור כרגע. אני קם מהמיטה ומתארגן. כשאני יורד למטה אני מבחין בהארי וליאם מדברים בזמן שהארי, כרגיל, עם קפה בידו, אך מבטו היה ריק, וזה נראה שליאם מנסה להצחיק אותו, ליצור איתו קשר
"ואז הוא אמר- הו אתה גדול" ליאם אמר ויכולתי לראות קצה של חיוך בשפתיו של הארי
"הו קדימה תודה שזה היה מצחיק! אני הרגע סיפרתי לך במשך עשר דקות בדיחה! אין מצב שאין בה פואנטה!"
"ליאם אל תנסה אפילו, הארי משוכנע שרק הבדיחות שלו מצחיקות" נייל אמר מאחוריי, נייל? אני מסתובב ורק עכשיו מבחין שהוא היה מאחוריי כל הזמן הזה, טוב לדעת
"כי הן מצחיקות, ליאם, בדיחות אם אתה לא מסיים אותם מהר הן מאבדות פואנטה" אני אומר והארי מהנהן בחיוך "מה שבן זוגי אמר הם דברי קודש" הארי אמר ואני מצחקק, שפת הכתיבה שלו נכנסת ברגעים הכי מטומטמים שיש, אנוכי כן, אנוכי אוהב מאוד במאוד אותך, אני ואתה זה שני זוגות יונים שמרקדים סביב הנהר שבו נואה ואלי מהסרט הקדוש היומן היו בו. כן, זה רק חלק מהדברים שהוא היה אומר לי על בסיס יום יומי, כמה נחמד?
אני הולך לשולחן המחשב ומתיישב שם, פותח אתר קניות רנדומלי של מוצרים של חג המולד וחושב מה אני רוצה שיהיה בבית, ומאחר שאני היחיד שמוציא לפועל את מסיבת חג המולד גם השנה למרות שזה היום הולדת שלי בכלל, אני בוחר מה יהיה בבית. אני בוחר כמה דברים עד ששמעתי שמישהו התיישב ליידי, אני מסובב את ראשי ואני מבחין בנייל 
"היי" הוא אומר ואני מחזיר בחיוך, מחזיר את מבטי למחשב "לואי... הארי לא נראה במיטבו והבנתי שזה קשור לחוזה... ובכן, חשבתי על כמה דברים, אולי לחג המולד תעשה משהו שיקשר בינכם, למשל... רגע- מה בסוף עם הילד? זרמת איתו?" אני נאנח 
"כן, אבל זה יקח זמן, בכל מקרה, כן, וזה רק בשביל לרצות אותו- אני לא הכי מרגיש מוכן בעולם, במיוחד בגלל שאני לא בקשר עם המשפחה שלי" אני אומר, למרות שאני יודע שתכנית, זה מאוד מסובך מה לוטי, פיזי זכרונה לברכה והתאומות בשבילי, הן בנות דודות אבל אחיות שלי מצד האמא, אמרתי כבר שזה מסובך?
"וזה מעביר אותי לנושא הבא, חשבתי על זה, ואני חושב שאתה צריך לחדש איתם קשר, אם  יהיה לך נקודות משבר בשנה החדשה בגלל החוזה, למי תלך? תקח בחשבון שאני ליאם וזאין לא תמיד גם במיטבנו, אולי זאין, אני בטוח שגם הוא מרגיש רע לגבי מה שקורה, אבל תעשה לך ברירת מחדל" אני פורע את עיניי
"נייל אתה יודע שזה מסובך, אני לא רוצה, והם לא רוצים לקבל את הזין שלי אז לא צריך, אני לא חייב טובות מאף אחד"
"ולילד שלך ושל הארי לא יהיה סבתא בכלל?" וברגע הזה זה הכה בי. לתינוק שלי ושל הארי לא יהיה סבתא.
"ה-הוא יסתדר, אני בטוח" אני אומר בגמגום
"הו קדימה לואי-"
"נייל זה לא פאקינג עניינך!" אני צועק, מרגיש את הדמעות מבצבצות בעיניי, לילד שלי ושל הארי יהיה אותנו, וכמו שהארי אמר, הוא זה מה שיחזיק אותנו שפויים, ושנדע למי אנחנו שייכים. הוא לא צריך משפחה שמסורה כולה רק לדת! הוא יהיה הילד הכי מאושר שיש.
"חבל שאתה מתנהג ככה לואי, אני רק מנסה לעזור" נייל אמר, קם והלך ללמעלה. אני מטיח את ידי בשולחן בעצבים. הבית הזה מתנהג כמו חבורת מתבגרים. אני לא רוצה לחתום על החוזה מחר בחצות, אני לא רוצה להיות במצב הזה- אלוהים אני מרגיש כל כך אבוד.