New year new thing,2 - larry Stylinson

Part 33

ארבעה ימים. ארבעה ימים המצב שלו הוגדר אותו דבר. ארבע ימים כמעט ללא שינה, ארבע ימים של כאב ובכי לראות אותו מחובר לכל כך הרבה מכשירים וחוטים. עיניו עצומות ומן צינור שבתוך פיו ובתוך אפו שעוזרים לו לנשום. תחבושות בכמויות, והארי אחד. כל שעה עגולה דסמונד או ג'מה מתקשרים אליי לשאול אם יש משהו חדש, או שהם באים אלינו. 

און כבר חזר לתפקד, משוחרר מבית החולים ונמצא אצל ג'מה ומייקל או אצל הבנים. "היי" לפתע רוי הופיע בכניסה של החדר, אני מסתובב עליו, עדיין יושב בכורסא לצד הארי ומחזיק את ידו, הקצת שאני יכול לגעת בו. אני מחייך בקצת באליצות בזמן שרוי מתחיל לבדוק כמה דברים במוניטור וכותב בלוח.

"יש משהו חדש?" אני שואל והוא מניד בראשו "לא... אתה היית איתו כל הזמן?" שאל ואני מהנהן "והוא לא פתאום עשה סימן, זז קצת? משהו?" אני מניד בראשי שוב "למה?" אני שואל 

"כי זה כבר לא טוב שזה אותו דבר ארבע ימים, הוא צריך להתחיל להיגמל מזה. להתחיל לנשום לבד כמובן עם עזרה ממנו" אני מסתכל שוב על הארי, קדימה מותק תתעורר...

רוי כתב כמה דברים אחרונים בלוח והחזיר למקום לפני שהתקדם לדלת "יש ארוחת צהריים למטה, אני אהיה פה אם תרצה. כדאי שתאכל משהו" רוי ביקש ואני מביט בהארי. זה נכון, בקושי אכלתי בחמש ימים האחרונים. "אני אלך לקחת לי משהו... תודה" אני מחייך, מתקדם לכיוון יציאה מהחדר עד ששמתי שהמוניטור עושה מצפצף, ואיתו שלושה רופאים נכנסו מהר לתוך החדר, מ-מה?
"אני חושבת שכדאי לחבר אותו לאקמו" לפתע אחת מהרופאות אמרו, מה זה אקמו?! ולמה נהיה כל כך הרבה בלאגן?! 
אני נכנס חזרה לחדר, מבחין איך הצוות הרפואי מנסים להילחם על חייו שוב, מחברים אותו לכמה דברים במהירות, וכשהבחנתי בצינור מלא דם אני פורע את עיני, מה זה?

'הארי... אני פה. בבקשה' אני אומר, בתקווה שישמע אותי בתוך ליבו. 

כעבור דקות אחדות הארי חזר למצבו הקודם, הרופאים התרקנו מהחדר אחד אחד בזמן שאני מתיישב בכיסא ומתקרב להיות לידו, לוקח את ידו אליי

"מותק... אני פה. בבקשה תתעורר. אני רוצה לראות את הגומות היפות שלך כשאתה מחייך, ואת העיניים הירוקות היפות שלך והמהפנטות. בבקשה אל תעשה לי ולאון את זה." אני מדבר איתו, בתקווה שאשמע אותי 

הוא חשוב לי יותר מכל דבר. 

אני נזכר במה שאמרתי שבוע שעבר, שהוא הפך אותי לבן אחר במובן רע. לעאזאל.
"אני... ממש מצטער. אני יודע שטעיתי, אבל אני כעסתי, אני יודע שאלימות זו לא דרך להוציא את העצבים החוצה, ושזה משהו חדש שקרה ולא יקרה יותר. אני חשבתי על זה בשלוש ימים האחרונים... ומסתבר שרבנו שוב, אני מפחד לאבד אותך. נפגשתי עם הוריי, עם משפחתי שוב, הם קיבלו אותי בזרועות פתוחות וסיפרתי להם עלינו, אבי היה קצת יותר רך הפעם, אבל עדיין פחות אוהב את הרעיון. הוא אמר שסך הכל זה רציני הקשר והוא תומך בי. כנראה אוסטין סיפר לו שסיפר לי את האמת. פשוט לפני שבוע חשבתי על כל כך הרבה דברים שהאשמתי אותך בהם בזמן שאני זה שעשיתי את הצעד הראשון בזוגיות שלנו. ואני אשמח לעשות עוד צעד ולהציע לך נישואין ברגע שהכל יסתדר. אתה עשית את חיי מושלמים. אתה לא אשם בניתוק הקשר עם משפחתי, זה אני. אתה לא אשם שהתחלתי לקלל- טוב אולי קצת." אני מגחך בעצב. "פשוט... תתעורר. יש לי כל כך הרבה דברים לעשות איתך ולדבר איתך. אני חלש בלעדיך, שכחת שכתבתי שיר עליך שקוראים לו 'Strong'? אתה זה שעושה אותי חזק. ואם אתה סולח לי על מה שהיה... אני אשמח שנחזור למצב שבו היינו. " אני מסיים את מאמריי. את שפיכת הלב שלי מולו. והייתה בי צפייה שממש כמו בסיפורים הוא פתאם אפתח את פיו ויענה לי ויאמר משהו על מה שאמרתי. אבל במקום זה הוא היה באותו מצב. אני לא יכול לסמוך על אגדות וסיפורים יותר, זה החיים האמיתיים. 

אני יושב שם, מסתכל עליו, מחכה לסימן כלשהו שאולי הוא משתפר. אולי יוכל להתחיל להיגמל מלנשום בעזרת מישהו. ואם זה לא יצליח אני מוכן לעזור לו לנשום, שיעזר בי, אבל שיתעורר, אני צריך אותו.

אני מתעורר מהרעש החזק של המוניטור, אני מתיישב חזרה על הכיסא כשאני מבין שנרדמתי על היד של הארי לצד המיטה שלו. וכשאני קם עיניו היו עדיין עצומות.
תתעורר... קדימה.
אני מקרב את שפתיי את ידו ומנשק, לא רוצה להרפות.
"מ-ים" אני פורע את עיניי כשאני שומע את קולו הסדוק של הארי מנסה להגיד משהו. הוא ער!
"ה-הארי" אני מלמל, מתחיל לבכות והפעם משמחה, הוא התעורר!
הוא פקח את עיניו בקצת, נלחם לא לסגור אותם והלב שלי נקרע לראות כמה הן אדומות.
"אל תדבר, אני יביא לך מה שתרצה, אוקיי?" אני שואל, אך היה לו קשה בקושי להזיז עפעף, מה שמשאיר אותו באותה תנוחה. אני לוחץ על כפתור שמזמן את המנתח ותוך שניות רוי נכנס, והוא מסתכל עליי במבט שואל
"הוא הת- מה" אני קוטע את עצמי כשאני רואה שהארי חזר לתרדמת. לא...
"מה קרה?" רוי שאל ואני נאנח "הוא התעורר. אני נשבע שבוא התעורר לדקה, אבל הוא פשוט נרדם חזרה, הוא ביקש ממני מים" רוי התקדם מהר למוניטור ולחץ על כמה דברים "זה מעולה! נוכל להשים אותו במצב גמילה עכשיו. ואל תדאג, זה קורה לעיתים קרובות שהם חוזרים לתרדמת, הם לא רגילים לנשום בעצמם כרגע אחרי 5 ימים שעזרנו לו" רוי אמר לפני שיצא לקרוא לכמה רופאים שנכנסו
"אתם צריכים שאצא-"
"לא. אני חושב שהבן זוג שלך לא אוהב שאתה לא לידו, כמו שרצית להביא לך לאכול ואיך שיצאת מהחדר המצב הדרדר" אמר ואני מהנהן. היה לי קשה לראות את כל מה שהלך שם. כל פעם מחדש, לראות איך גופו של הארי כל כך חלש.
כשהם סיימו להחליף לו מכונת הנשמה וכמה שאלות ששאלתי הם יצאו, משאירים אותי איתו בזמן שאני מעדכן את כולם שהמצב שלו כנראה טוב יותר.