New year new thing,2 - larry Stylinson

Part 8

לואי ויליאם טומלינסון:

"והאחרון, לך הארי" אני אומר ומגיש את המתנה להארי, כולם פותחים את המתנות, ואני רק רוצה לצרוח מצחוק כשאני מבחין במבטים שלהם, נייל היה פעור פה וחיוך ענקי הודות לכרית בצורת ההמבורגר, זאין מבולבל, כנראה מנסה להבין מה הכרית שהבאתי לו, זה זין! הארי יהיה גאה בי. המבט של ליאם היה בשוק הודות הקונדומים הזוהרים ,ובכן,  הארי כמעט בכה
"תודה לך לו! " נייל קפץ עליי בחיבוק ואני טופח על כתפו "שניה הצעת הרגע נישואים להארי? " זאין שאל כשהבחין בדמעה שמחיתי הרגע של הארי. "לא, זו טבעת שהארי רצה מאוד-" "נכון! אתה זכרת! " הארי קטע אותי ונישק את שפתיי, הסיטואציה מצחיקה אותי. "אתה הבאת לי קונדומים זוהרים בחושך? " ליאם שאל בזמן שהארי מוחץ אותי בחיבוק "כ-כן- אבל-" "אתה מדהים לואי, הארי תעשה לי מקום" ליאם הצטרף לחיבוק וכך כל שאר הבנים, ובכן זה העלה להם חיוך, זה שווה את הכל.

אני עולה למיטה לצד הארי, נקי מהיום המדהים הזה. אני מסתכל על הארי שצפה בסרט חדש שאין לי מושג מה השם שלו, אבל הצטרפתי אליו
"הגעת בחלק השווה! תראה איך קארמן מכינה המבורגר בעזרת שקית ממש כמו של פופקורן! " אמר כשהבחין בי, הוא רואה ספיי קידס עכשיו? הוא בן 10 או מה?
"הארי יש פרק חדש של חברים תעביר את החרא הזה עכשיו!" אני מורה עליו והוא מגלגל את עיניו
"אבל אני אוהב את הסרט הזה! יש לו ארבע חלקים, אני בחלק הראשון" אמר ואני נאנח, ובכן, לילה טוב הארי.

הארי אדוארד סטיילס:

כשאני מבחין שלואי נרדם אני סוגר את הסרט ולוקח את הטלפון שלו, נכנס להודעות ורואה שהוא קבע עם אותו אדם למחר בצהריים, אני לא אתן לו ללכת לבד, גם אם הוא מתעקש, אני חייב להיות שם, לוודאות שהכל בסדר.
אני מניח את הטלפון איפה שהוא היה ומסתובב לפגוש בפניו שהיו שלוות. הוא חיכה לרגע הזה, שהוא יבין מי האדם הזה שכל הזמן מציק לו בהודעות, זה מזכיר לי את הזמן באוניברסיטה כשאוליבר התחיל לכתוב לי הודעות, אני זוכר את זה, אני ולואי היינו אז כבר ביחד וזה היה לפני המבחן המסכם, חסמתי אותו, זה מוזר לדעת שהוא חי ומישהו לא הרג את הזין הזה. בכל מקרה אני מבין שזה ממש הציק לו כמו שזה הציק לי, אבל העניין הוא שיש לי הרגשה רעה לגבי הבן אדם מאחורי הטלפון, אז היה ממש קל להשיג מספרי טלפון של אנשים רנדומלים.
אני עוצם את עיני וכורך את ידיי סביב בטנו של לואי, מעביר אותנו לתנוחת כפיות, ונרדם.

כשאני קם בבוקר למחרת לואי לא היה לצידי, מה שהפך את זה למוזר, בדרך כלל אני קם לפניו ושותה קפה ומדבר עם מי שקם בבית.
אני לוקח את הטלפון ורואה שהשעה כבר 1:48 בצהריים ואני נאנח לתוך הכרית, בוקר טוב גם לך הארי.
"הוא התעורר? " שמעתי את נייל מחוץ לחדר
"אני לא חושב, תבדוק" לואי אמר, אני קם לתנוחת ישיבה, מבחין בהם בכניסה לחדר
"אז הפרינסס החליטה להתעורר" נייל אמר ומשלב את ידיו
"תשתוק" אני יורה, זה בוקר, בשבילי לפחות ואני בלי כדור, אז שפשוט ישתוק!
"הלו סטיילס תרגע" נייל מחזיר
"נייל תעיף את הפרצוף שלך מפה" אני אומר וקם מהמיטה לשידה, לוקח את חבילת הכדורים ובולע אחד
"הכל טוב? " לואי שאל מאחוריי
איך הוא מצפה שאני יהיה בסדר אם אני בלי כדור? ושאני בלחץ של החיים על היום, שהוא הולך לפגוש מישהו פאקינג שהוא לא מכיר?!
"כן אני כן" אני אומר והולך לאמבטיה, שוטף את הפנים ומצחצח שיניים בזמן שאני מבחין בלואי שמסתכל עליי דרך השתקפות המראה
"מחר סיימון רוצה להכיר לנו את 'הפרטנרים' החדשים שלנו, אני לא מוכן לזה נפשית ופיזית" הוא אומר ונשען על הכיור
"מתי הוא אמר לך את זה? " אני שואל ושוטף את המשחה שנשארה לי על אזור הפה
"היום, בבוקר, מסתבר שהוא כן מדבר איתי" אמר וגלגל את עיניו
"על מה אתה מדבר? " אני שואל, הוא הרים גבה אחת ויכולתי להבין שהוא כועס
על מה?
"מה? " אני שואל
"אתה מקשיב לי בכלל כשאני מדבר איתך? " צעק
"ברור שאני כן, סיפרת לי את זה? " אני שואל, ואז אני נזכר, לפני כמה שבועות הוא טען שסיימון לא מדבר איתו, לא התייחסתי לזה כל כך, חשבתי שהוא פשוט עובר זמן קשה כי באותו זמן הוא חלם הרבה על המשפחה שלו, אז הוא לוקח הכל קשה.
"הו... אני מבין, הוא הסתכל עלינו מוזר מהיום שעברנו לפה, אני מבין למה רק עכשיו, שים זין עליו, יום יבוא ולא נראה אותו יותר" אני אומר והוא פוער את עיניו
"אתה אף פעם לא מאחל לאנשים למות הארי" הוא אומר "המקרה יותר חמור מהזה שאנס אותך? " ליבי קפץ כשהבנתי על מי דיבר ואני ממהר להרגיע את עצמי
"מאיפה לך לדעת שזו הכוונה שלי? ואגב, לא התכוונתי לזה התכוונתי שנעוף מהלהקה, לפחות אני" אני אומר ויוצא מהשירותים
"כמובן, קריירת סולו? ובכן אני לא רואה את עצמי בקריירת סולו, אולי אני אמשיך לכתוב בוואטפד?" הציע
"לך על זה" אני אומר בצחקוק, לואי מתאים בהחלט לקריירת סולו, הוא מדבר שטויות
"בכל מקרה, יש ארוחת צהריים למטה שג׳יג׳י הכינה, אני צריך ללכת" אמר
"מה השעה? " אני שואל
"2:15, קבעתי איתו בוחצי, אני מעדיף לא לאחר" אני מהנהן, מבין שארוחת צהריים לא תהיה ואני צריך לצאת חמש דקות אחריו
אני נושק לו לפני שהוא יוצא מהחדר. אני ממהר לעשים עליי ג׳ינס שחור וחולצה ארוכה שחורה, במקרים כאלו הקעקועים שלי יכולים להסגיר אותי, אני שם כובע, משקפי שמש ומבין שאני נראה פאקינג מגוחך
אבל אני רגיל לזה.
אני לוקח את המפתחות של הרכב שלי ויוצא מהבית בלי להוציא מילה, נוסע למקום המתוכנן, כשאני כמה מטרים מהמקום אני חונה במקום חניה ויוצא מהרכב, מבחין בלואי מתעסק בטלפון, אני נבהל כשאני מקבל הודעה, ממנו.
'הוא עדיין לא הגיע, אני מרגיש מטומטם כשהקדמתי, אני נראה פוקינג מגוחך! ' אני מצחקק, מזדהה בעיקר
'אולי כדאי שתלך משם? לא מאוחר מידי' אני שולח, מפחד עליו
'הוא הגיע-' שלח ואני לא מבין, מעלה את ראשי, פי נפער אוטומטית, זה אביו הכומר!
לואי נעמד בהיסוס, לוחץ את ידו ואני לא מבין מה קורה שם, פאק, הייתי צריך לעשים מקליט במקום, אני רוצה לשמוע על מה הם מדברים.
אביו היה ללא בגדים של כומר, מה שהפך את זה למוזר. אני שם לב לכל תזוזה של אפיו, ושל ידיו המקועקעות, רגע- אין לאבא שלו קעקועים.
הוא חזר בשאלה?
לואי היה נראה מתוח, בשוק, מה הולך שם? פאק!
לא יכולתי להבחין בדיוק בגלל השמש, ואני לא בנקודת מבט טובה על פניו של לו, כך שאני לא יכול לדעת אם הוא בוכה, רועד, או משהו בסגנון.
לאחר כמה דקות שהרגישו כמו נצח, אחרי שקניתי קפה, כלום לא השתנה, ואני מחליט ללכת משם, הם רק מדברים, כלום לא קרה, למרות שבכל שניה הוא יכול להיפגע.
לפתע בזמן שאני קם הוא קם גם, מהנהן ומחבק את אביו, ורק אז אני מבחין בעיניו של אביו, שהן היו ירוקות, אבל למארק אין עיניים ירוקות, מה?