אחריות.
מילה אחת עם כל כך הרבה משקל.
מה זה אומר בכלל?
זאת שאלה שאני שואל את עצמי כל כמה זמן.
בדימיוני אני רואה את אימי הגבוהה ממני בחצי גוף רוכנת אלי בחיוך חם ומלטפת את לחיי הרטובה מדמעות.
"הכל בסדר אוצר קטן שלי, זאת היתה טעות וכולם עושים טעויות.." היא אומרת ברוך ואני מהנהן קלות
"טעות? טעות?! המפלצת הקטנה שלך חתכה לבן שלי את הפנים!!" צועק אביו של דארן, מפנה אלי אצבע מאשימה.
מקבץ של בני לילה משועממים נאסף סביבנו בקריאות גנאי לעברי
"שמור על פיך קיוד! דבר יפה אל הבן שלי!" אימי נוזפת. אני לא יודע מה זה 'קיוד', אני רק יודע בוודאות שזה לא שמו "- להזכירך שלא הוא התחיל את הקטטה הערב. ואתם! זה לא עניינכם, הסתלקו מכאן!" היא מורה והם מצייתים.
מי יעז לקרוא תיגר על המכשפה של ליל?
"אוצר שלי" שוב היא מלטפת את לחיי "הבט אלי" היא אומרת ואני עושה כבקשתה "כולם עושים טעויות אהוב שלי, אבל על טעויות יש לקחת אחריות."
אחריות.
אני מסתכל סביבי.
מאי מלטפת את פרוותו המשתנה של פופו תוך הליכה והוא מגרגר בהנאה.
היא עושה עבודה מעולה עם גור הריזקיל, מאז הפעם הראשונה שראיתי אותו הוא כבר הספיק לצמוח בחמישה סנטימטרים!
בניגוד אלי, מאי מעולה עם אחריות, היא כאילו נולדה לזה.
ואני? איזה אחריות יש לי?
בסך הכל לשמור עליה בריאה ובטוחה. כפי שהבטחתי לסאן רגעים ספורים לפני שמת.
והנה אני, מטייל לי במדבר בנעימים בחברתה של מאי בלי להקדיש מחשבה נוספת לכך שבגללי יש סבירות גבוהה שתחלוק אותו גורל מר כמו אחיה.
הגורל המר שלי...
שוב מילותיה של אימי מהדהדות בראשי:
"אתה חייב להיות חזק, אוליבר. הקללה והקסם בך מסוכנים. לא לך, אלא לסובבים אותך וזאת האחריות שלך." היא מלטפת את שיער ראשי ואני מנגב את דמעותי. דארן ואביו כבר הלכו. לא מרוצים כלל מבקשת הסליחה המאולצת שלי. אמא שלי גם הכריחה אותי להבטיח שאהיה האחראי על טיפול החתך.
מסתבר שבטפרים שלי קיים רעל המונע החלמה.
"הקללה שלי תפגע גם בך?" אני שואל באומללות וקצוות פיה עולות לחיוך עצוב.
"אתה לעולם לא תפגע בי אוצר קטן. למזלי הקללה לא פוגעת במי שהטיל אותה, ככה שאני יכולה.. לעשות את זה!" היא אומרת ומתנפלת עלי בדגדוגים
אני מנער מעלי את הזיכרון. מסתכל על שני המיועדים הפוטנציאלים שלא מפסיקים לריב לרגע!
YOU ARE READING
אוליבר
Fantasy*גמור* מה היה קורה אם היו אומרים לכם שקיים מימד אחר בנוסף למימד שלנו? ושאתם חלק מנבואה ארוכת שנים שבסופה אתם אלו שתקבעו את גורלם של שני שבטים יריבים לחיים ולמוות? אני לא יודעת מה איתכם, אבל אם מישהוא היה אומר לי משהו כזה הייתי צוחקת לו בפנים ומעיפה...
