מהר מאוד אני מאבדת את דרכי בחשכה. הרגל שלי דואבת מכאבים, צורחת עלי לעצור.
אני מועדת משפת מדרון קצר, מתגלגלת, נחבטת ונשרטת עוד ועוד!
בשולי המדרון אני מנסה להיעמד ללא הצלחה, שריריי כואבים והעור שלי שורף ואני לא רואה כלום! ולעזאזל עם הכל!!
אני נושכת את שפתי התחתונה בחוזקה על מנת לא להשמיע קול.
שוב אני מנסה להיעמד כשבדיוק אש מתגשם לנגד עיניי!
אבל לא בצורת הפיה הזוהרת שעולה באש מידי פעם בפעם. הוא אנושי, בממדים אנושיים בתחפושת של אלביס ופאה חצי שלמה מעלת עשן.
"אש?" קולי חורק בבלבול
"מה עשית לעצמך??" הוא לוחש בדאגה ובהלה
"אתה יכול להפוך לבן אדם??" אני שואלת, מתעלמת מדבריו
"אני הולך בסך הכל לכמה שעות וזהו?! סוף העולם?!" הוא ממשיך
"למה לא עשית את זה קודם?! יכולת לעזור עם דילן לפחות!" הדברים נאמרים בשקט אבל הכעס והתסכול בהחלט רועשים
"נהנתי לראות את עבודת הצוות שלכם אבל לא בשביל זה אני כאן." הוא עונה סוף סוף לדבריי ואני מטה את ראשי מסמנת לו שאני מקשיבה "אין לי הרבה זמן, ליקוי החמה חל עוד שלושה ימים ואחיותיי הלחוצות החליטו לכנס ישיבה דחופה שכנראה לא תיגמר בקרוב. אני לא יודע מתי אוכל לחזור-"
"אתה עוזב??" אני קוטעת את דבריו ועיניי מעקצצות
"לא להרבה אני מבטיח." הוא ממהר לומר
"מה כל כך דחוף שאתה צריך לנטוש אותי-נו אותנו! גם אנחנו צריכים אותך! במיוחד עכשיו!" אני לא מבינה
אני צריכה שתישאר!
את זה אני לא מעזה לומר בקול. אני לעולם לא אודה בקול רם שאני זקוקה למישהו מלבד עצמי.
"יאום וליל משתוללים. הם מרגישים בקירבה של ליקוי החמה והם לא נחים לרגע! הם קרובים יותר מאז אלף שנים להתפוצצות!" הוא אומר מהר ואני לא מספיקה בכלל להבין את דבריו לפני שהוא ממשיך "את והדילן חייבים למהר. תשכחי מהאחיינין והחוזה, הם יהיו בסדר, הם קלפים חזקים. כרגע אתם חייבים להמשיך למערה של מאוורה." אש אומר בדחיפות ידיו המונחות על כתפיי בתחינה מאלצות אותי להסתכל רק בו, אבל כל שאני יכולה לחשוב עליו ברגע זה זה עד כמה מוזר לי שהראש שלו גדול פתאום!
אני פותחת את פי וממלמלת משהו לא ברור ואש מניד בראשו ולוחץ באצבעותיו את גשר אפו בתסכול.
"זואי, תחזרי על מה שאמרתי לך עכשיו." הוא דורש
"ללכת למערה של מאוורה... ולשכוח.. ממאי ואוליבר?!" ההבנה של דבריו מכה בי ואני מעיפה מכתפי את ידו שעדיין נחה עלי! "אתה בדיוק כמו דילן!" הפעם דבריי נאמרים בקול רם באמת ולא כלחישה רמה.
אני מנסה להיעמד ללא הצלחה! אש פשוט מתיישב לידי ומתבונן בנסיונותי הכושלים להיעמד ברחמים גלויים.
"תפסיק להסתכל עלי!" אני צווחת ומעיפה חול אל פניו אבל החול עובר דרכו כאילו.. כאילו היה עשוי אש!
YOU ARE READING
אוליבר
Fantasi*גמור* מה היה קורה אם היו אומרים לכם שקיים מימד אחר בנוסף למימד שלנו? ושאתם חלק מנבואה ארוכת שנים שבסופה אתם אלו שתקבעו את גורלם של שני שבטים יריבים לחיים ולמוות? אני לא יודעת מה איתכם, אבל אם מישהוא היה אומר לי משהו כזה הייתי צוחקת לו בפנים ומעיפה...
