נ.מ אוליבר:
למרות שכבר ניחשתי זאת מההתחלה, ההלם שצדקתי לגביה גורם לי לבהות מרותק במחזה הנגלה תחתי בין העלים וענפי העצים.
בני השמש קמים לעמידה, מסמנים ליצורה 'זואי' לבוא אחריהם.
אני מחכה שהם יתרחקו, עיניי נעולות על חיוכה המשועשע והמעט מרושע של 'בת האדם'.
וכן, אני מדבר על אותו חיוך מלחיץ שמרוח לה על הפנים מהרגע שהבינה שמשתחווים לה.
היא לא דומה בשום צורה לדמות מהנבואה שדמיינתי כל חיי.
משום מה ציפיתי שמאוורה תבחר דמות שישר יודעת מה לעשות, תמיד בשליטה ותנהיג את כולם.
או לפחות בעלת יכולת שכנוע כלשהי...
אבל מסתבר שזה לא המצב.
הם נעלמים מטווח הראיה והשמיעה שלי, אני מחכה עוד מספר רגעים כדי להיות בטוח שהם רחוקים מספיק ויורד מהעץ.
אם לא הייתי מתחבא בזמן הם היו מוצאים גם אותי וזה היה רע. מאוד רע.
אני פותח בריצה חזרה לכפר.
היא הולכת להיות בעייתית, את זה אני יודע. סביר להניח שהיא לא תקל עלי, אבל אין לי ברירה, עכשיו זה רק עניין של זמן עד שכולם ידעו.
תוכנית מתחילה להרקם בראשי ובתוך כל הבלאגן דבר אחד ברור לי עכשיו יותר מהכל;
אני צריך אותה.
_ _ _ _ _ _ _ _ _ _
"אמא אני צריך שיקויים והרבה" אני מודיע תוך הליכה מהירה לתוך חלל הבית. נחוש בדעתי למצוא את תיק הצידה שלי וכמה שיותר מהר, כך שבשניות הראשונות אני לא שם לב שהתפרצתי באמצע פגישה...
"תוכל לחזור מאוחר יותר היום קוי? יש לי שיחה לנהל עם הבן שלי." היא אומרת לקוי בשלווה מאופקת. קוי הוא אחד ממנהיגי בני הלילה המבוגרים יותר בשבט, הוא אחראי על תכנון ואסטרטגיות הצייד בכפר.
קוי שולח בי מבט כועס אך ממהר להסוות זאת.
נראה שהפרעתי במשהו חשוב...
הוא מרכין את ראשו בפני אימי ואומר: "אגיע לקראת שקיעה עם השאר. נצא עם קרן השמש האחרונה." הוא קובע ויוצא מהבית.
משלחות הציידים תמיד מוכנות כבר בשעות האלה של היום, ככה זה כשמותר לצאת מהכפר רק בזמן הכוכבים...
"איפה היית?" היא גוערת בי, נימת אזהרה מתגנבת לקולה. אני מגלגל את עיניי.
"אני צריך עזרה" אני מודה
"אני יודעת בדיוק מה אתה צריך אוליבר, וזה שינה טובה וארוכה. ביום הקודם לא ישנת בכלל כמו שצריך והלילה היה לילה קשה. אתה צריך לעכל מה שקרה." היא קובעת "לך לישון, עכשיו." היא דורשת ממני.
"לא אמא, מה שאני צריך זה את בת האדם. היא האחת מהנבואה, זאת שחיכיתי לה. היא תסיר את הקללה." אני מסביר
אין זמן לזה...
"נראה לך שאני לא יודעת שהיא האחת? אני המכשפה לכל הרוחות. אתה צריך להיות אסיר תודה שאני בכלל שוקלת לתת לך לצאת לחפש אותה ולא מרתקת אותך לאלטר על מה שהיה הלילה! אבל עד אז- למיטה!"
YOU ARE READING
אוליבר
Fantasia*גמור* מה היה קורה אם היו אומרים לכם שקיים מימד אחר בנוסף למימד שלנו? ושאתם חלק מנבואה ארוכת שנים שבסופה אתם אלו שתקבעו את גורלם של שני שבטים יריבים לחיים ולמוות? אני לא יודעת מה איתכם, אבל אם מישהוא היה אומר לי משהו כזה הייתי צוחקת לו בפנים ומעיפה...
