אוליבר

פרק 16

"רוצי זואי, רוצי!" הוא אומר זאת שוב אך הפעם קולו נשמע חייתי ולא טבעי.
אני מתעשתת על עצמי, לא חושבת יותר מידי ופשוט רצה!

המטה והתיק מכבידים עלי אך אני נמנעת מלחשוב על זה ברגעים אלו!
לוקחים לי שתי שניות להבין עד כמה מגוחכת הריצה שלי, כי לא משנה לאן ארוץ אני עדיין לכודה מכל כיוון!

אם באמת יש ניסים... זה הזמן לאחד!!

פתאום נשמעות סביבי צרחות אימה ומשהו חייתי מיילל מאחורי בכאב. אני מסתובבת לראות מה קורה ונופלת מרוב בהלה למראה עיניי.

כמו כולם, גם אני בוהה במחזה מולי באימה בזמן שגופו של אוליבר מתעוות ללא היגיון! קולות מחליאים של עצמות נשברות נשמעים מכיוונו והוא נאנק בכאב.
המסיכה עדיין עליו, מסתירה את פניו מהקהל הצופה בו וכנראה גם מקשה עליו יותר במצבו הנוכחי.
בחילה אוחזת בי בכל הכוח בזמן שאני מנסה להבין מה אני רואה ברגעים אלו לנגד עיניי??

אוי גאד... הנה חזרתי לסיפון המקולל ההוא.

נראה שעצמות חדשות, גדולות בהרבה מהקודמות מתחברות זו לזו באופן מעוות ולא טבעי לחלוטין.
על עורו של אוליבר מופיעים קשקשים שחורים כשמי לילה ללא ירח.
העצמות מקבלות צורה והוא מתחיל לגדול, כאילו ממש לגדול!
הבגדים נמתחים על גופו כל כך עד שכמעט לא נשאר מה שייקרע! נראה שעמוד השדרה שלו מתחיל להתארך ואני מבינה שמדובר בזנב!
את חולצתו קורעות סופית זוג כנפיי עטלף ענקיות ושחורות!

אני מתבוננת בדרקון הנבנה לנגד עיניי עד שמגיע לגובה שלוש קומות והשינוי מפסיק.
המסיכה, שהייתה לפני כמה דקות ענקית עליו והסתירה את כל פלג גופו העליון, פשוט נופלת מקצה הנחיר שלו כאילו היתה לכלוך טורדני.

אוליבר הוא הדרקון.

שקט מוחלט נופל על קרחת הג'ונגל ורק דבר אחד מצליח להיקלט בראשי כשאני בוהה כך ביצור הקטלני הזה:

הוא מהמם!

"תפסו את החיה!!" צועק קול המפר את הדממה.
מהר מאוד נשמעות קריאות קרב העולות מכל עבר! אנשי השבטים מסתערים על הדרקו-ליבר בחניתות ולפידים והוא נושף מעגל של אש סביבנו.
פיתרון זמני וחם המפריד בינינו לשבטים.

מהר מאוד אני מתכסה זיעה מעוצמת גלי החום עלי, מסתכלת סביבי באימה ואז על אוליבר, עיניו מביטות בי, משדרות לי משהו.

ולמרות אישון הנחש הוא נראה נבון לא פחות מעיניו האנושיות.

וזה לא הישג גדול.

עובדה שהגענו למצב הזה... וזה די באשמתו.

הוא מושיט לי את אחת מידיו הענקיות בעלות שלוש האצבעות ואני מבינה שהוא רוצה שאעלה.