אוליבר

פרק 5

נ.מ: אוליבר

אחרי שאמא שלי הרדימה את היצורה מהג'ונגל באמצעות קסם, היא הורתה לי לתת לה לישון במיטה שלי. מה שמבחינתי עובר כל גבול.
אבל ויתרתי הפעם כי הגלאקסיות בעייניה של אימי התחילו להסתחרר במהירות יותר גבוהה מהרגיל. זה קורה כשהיא נהיית לחוצה או עצבנית ונטענת בקסם בצורה מהירה מבלי לשים לב...

וזה קצת קטלני רוב הזמן.

אני מסיט את וילון העלים מהחלון בחדרי כדי לבדוק כמה אנחנו קרובים לזריחה. אלפי כוכבים מחזירים לי תשובה שיש לפחות עוד שלוש שעות עד אז.
אני מרגיש שלוטשים בי מבטים ואוטומטית אני מפנה את תשומת ליבי אל המתבונן- סליחה, מתבוננת.
ילדה עם שלוש צמות לבנות כמו הירח ועור כחלחל כמו שמי לילה בהירים. היא מביטה בי בסקרנות ועניין, אך כאשר היא מבחינה במבטי עליה היא מעווה את פניה בגועל. אני סוגר את הוילון באדישות.

אני כבר רגיל לזה.

האנשים בשבט הלילה שונאים את כל המקוללים, אבל אותי במיוחד.
לעומת זאת, האנשים בשבט היום לא מייחסים חשיבות רבה למקוללים. גם כי אין אצלם כמעט מקוללים- המקוללים לא משתייכים לתחום של אוהבי השמש- וגם כי הם חסינים נגד הקללות... לפחות זה מה שמספרים.

נחירה צורמנית מסיטה את תשומת ליבי חזרה אל היצורה.
היא נראית זוועה! היא לובשת בגד מוזר שחור וצמוד שמעולם לא ראיתי כמותו, נעליים מצחיקות ומעוותות, בקצוות השיער המוזר שלה יש גוונים ורדרדים.
השיער שלה בכללי מוזר. הוא חום ומתולתל, משהו שלא ראיתי מעולם.
הבגדים שלה מכוסים בבוץ ודם 'קוואגיצ'ים ננסים' והאמת שבגללי גם כל העור שלה מכוסה בצבע סגול זרחני.

וכל האיכסה הזאת נוחרת לי עכשיו על המיטה, גועל נפש!

עוד מבט חטוף מהחלון אל הכוכבים מעיד שאני כבר צריך לצאת.
אני לוקח את החגורה שלי וקושר אליה כמה מהבקבוקונים שאימי הכינה לי למקרה הצורך.

אם עדיין לא הבנתם- אמא שלי היא המכשפה של הכפר.

נראה לי שכבר הזכרתי משהו לגבי זה.. בכל מקרה, זאת עוד אחת מהסיבות למה שונאים אותי כאן כל כך...

אני נועל מחדש את נעלי העור שלי ופונה ליציאה.
"הלכתי" אני מודיע לאימי והיא מהנהנת לאישור מתוך המדיטציה המוזרה שהיא עושה.
אני אפילו לא אנסה לתאר לכם באיזו תנוחה היא כי זה מורכב מידי להסבר.

אני לוקח את המוט שלי ששעון על הקיר קרוב ליציאה מהבית. המוט הזה הוא עוד מתנה מאמא שלי.
היא נתנה לי אותו כשהייתי בערך בן 170 ירחים וגיליתי שגם בי יש קסם.
המוט אמור לשמור עליי מאוזן ואת הקסם שלי בסוד.
המוט שלי זה החפץ שאני הכי קשור אליו בעולם, הוא אפילו עשוי בחלקו ממני