פרק 28 + 29

300 32 48
                                    

"אולי הם רוצים בטובתנו?" אני מציעה ודילן בולע רוק בגרונו בוחן את שלושת הדמויות המטושטשות מתקדמות אלינו.
"אני מקווה" אני שומעת אותו ממלמל לעצמו ומאי דוחפת לידיו את השמיכה של אוליבר

"תתכסו אם אתם לא רוצים כוויות." היא פוקדת בפנים מתוחות ודוחפת גם לידי שמיכה

"היא באמת רצינית בקשר לזה?" דילן שואל בחוסר אמון, הפעם בקול רם כדי שאשמע אותו

כאילו לא שמעתי אותו עוד קודם...

אני מתאמצת לא לגלגל את עיניי, שלא יחשוב שאני מזלזלת בו.
"כך זה נראה" אני ממלמלת בהסכמה

הלחץ נוראי. איך אנחנו אמורים להיכנס לתוך סכנה וודאית בזמן שכל אינסטינקט ומחשבה הגיונית צועקת 'לא!'

זה לא טבעי!

"זה מטורף לגמרי!" דילן מתעצבן ופונה לאש "אתה הובלת אותנו למוות ודאי!" הוא מאשים אותו ואש מכבה להבה קטנה על פאת האלביס שלו באדישות.

"מעניין, אני לא זוכר שהרגזתי את החברה האלה" הוא מביים מבט כאילו מנסה להיזכר "למעשה, אני לא זוכר אותם בכלל" הוא ממשיך ודילן משפשף את מצחו בתסכול

"אין לנו זמן לזה" מאי לוקחת את השמיכה מידי ופורשת אותה סביבי "תתכסו כמו שצריך, המטרה שכולנו נחצה את מדבר הזוועות הזה בריאים ושלמים." היא אומרת בדאגה ומכסה את עצמה בשמיכה.

"היי!" אש נעלב "המדבר הזה הוא יצירת אומנות! לא זוועה!"

אני בוחנת את קו הרקיע של המדבר בתקווה לנס. אולי אוליבר יופיע פתאום בדמותו כדרקון ויטיס אותנו מעל המדבר המסנוור הזה או שהוא פשוט יופיע פתאום, יכסח לרעים את הצורה ונוכל כולנו לחכות ביחד ללילה בשביל לעבור...

אבל הוא עזב, ונראה שהוא לא מתכוון לחזור.

אני מזכירה לעצמי.
משהו נוגע בשמיכה שלי ואני מסתובבת לראות מה מקור המגע, מולי מופיע סנטרו המעט זיפי של דילן. אני מרימה את עיניי אליו ורואה אותו מושך בשמיכה אל מעל ראשי כך שיוצרת כיפת צל על פניי. ברגע שהוא מסיים הוא צועד צעד אחורה ובוחן אותי בשביעות רצון, אני מבחינה איך פניו מתרככות וזוויות פיו עולות לחיוך חמים.
מעולם לא ראיתי אותו מסתכל עלי ככה...

הוא תמיד כועס או זועף או מתוסכל או מעורער, אבל לא ככה, ממש לא ככה.
אני מרגישה איך לחיי מתחממות ואני מבינה שאני מסמיקה, אך עיניי לא מסוגלות לזוז מפניו מרוב הלם משינוי הגישה הפתאומי שלו כלפיי.
הוא מבחין במבטי עליו וממהר להסיט את מבטו ממני "אנחנו קשורים." הוא מזכיר לי "מה שכואב לך כואב לי, אז תעשי טובה ותתכסי כמו שצריך." הוא פוקד בנוקשות. לא מסתכל עלי.

והנה החמימות הלכה לה...

חחחח סתם צחקתי, רותח כאן!

אוליברWhere stories live. Discover now