"לא." אני נוהם
"שמע, אני לא יודע איזה חומר נתנו לך, אבל באמת שכדאי לך לנסות את זה, זה עשב טהור" הוא שולף עוד מקל קסם מאין ליש ומעביר אותו לי בקריצה. אני מעיף את מקל הקסם מידו בכעס ומבחין שעל ידי מתחילים להופיע קשקשים שחורים "אהההה" אני צועק- שואג
"שיייש! איזו גסות! 'לא תודה' היה מספיק." הוא נוזף בי, שולף מקל קסם נוסף ומכניס לפיו "יש לך אש?" הוא שואל בזמן שאני נאבק לחלץ את הטוניקה מעלי לפני שתקרע!
"בסדר. אתה לא חייב לענות. אני אסתדר לבד!" הוא מתרגז ומקיש באצבעותיו, אש מופיע לידו מבולבל.
"יש מצב אתה מדליק לי אחי?" אוויר מקרב אליו את קצה מקל הקסם אך אש מתעלם ממנו
"אוליבר!!" הוא צווח בהיסטריה ומעופף מול פניי "איפה המטה שלך?!" הוא שואל
אני מנסה לענות לו אך מלבד רצף נהמות מיוסרות אי אפשר להבין דבר!
"שברת אותו?!!" פאת ה'אלביס' שלו עולה כולה בלהבות "בסדר, בסדר, בוא נרגע" הוא מנסה להרגיע ללא הצלחה "אוליבר תנשום עמוק!!" הוא צורח ואוויר מדליק את מטה הקסם בעזרת פאת ה'אלביס' של אש בשאננות.
הכנפיים מתחילות לקרוע את דרכן החוצה מעורי.
משום מה אני מוצא את כל השינוי הכואב למנחם באופן די מחריד...
מה שמלחיץ אותי יותר.
אני נאבק בכל כוחי בשינוי. מסרב לתת למפלצת שבי להשתלט!
זיכרונות מהלילה בתא המאסר של שבט היום מציפים אותי. איבוד השליטה, הדם, הצרחות, ריח הבשר שנחרך...
אסור לי לאבד שליטה!
אסור לי לפגוע ככה שוב באף אחד!
ראייתי מתחילה להיטשטש וגופי לא מפסיק לרעוד, לידי אש צועק משהו לא מובן
מה?
אני מנסה לומר אך גופי מסרב לזוז.
פתאום הכל מחשיך, אני ממצמץ, מנסה לחפש בעיוורן אחר אש.
גופי מאבד תחושה ואז הכל משתתק.
_ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _
*אזהרה: תוכן רגיש*
זה צף.
מה שהדחקתי כל השנים.
זה צף.
מאלץ אותי להתמקד בו.
אני עוצם את עיניי בכוח כדי שיעלם אך זה עדיין שם.
הוא עדיין שם.
הסיבה לקללה שלי.
הסיבה לחיים האומללים שלי.
הסיבה לכל הסבל שעוטף את חיי וחיי אימי יום יום.
אבא שלי.
בן הלילה הארור ביותר שאף אחד לא מעז להגות את שמו.
זו הסיבה שאיני יודע איזה שם עלי לקלל באשמת חיי ועל מות מי לברך יום יום.
למה אתה כאן?!
YOU ARE READING
אוליבר
Fantasia*גמור* מה היה קורה אם היו אומרים לכם שקיים מימד אחר בנוסף למימד שלנו? ושאתם חלק מנבואה ארוכת שנים שבסופה אתם אלו שתקבעו את גורלם של שני שבטים יריבים לחיים ולמוות? אני לא יודעת מה איתכם, אבל אם מישהוא היה אומר לי משהו כזה הייתי צוחקת לו בפנים ומעיפה...
