"אחח!" אני משפשף את אחורי ראשי ומרים את עיניי אל גורם המכה "מאי??!" אני נרתע.
עינייה הגדולות והזהובות יוקדות בכעס ופראיות. אני מבחין בשריטות וחתכים על ידייה, רגליה ופניה. היא עדיין אוחזת במקל איתו הכתה בראשי, מוכנה למתקפה.
"מאי... תורידי את המקל לפני שתעשי משהו שתתחרטי עליו..." אני אומר בסבלנות זהירה. מאחורי זואי ממשיכה לנהום וליילל מבעד המחסום החוסם את פיה.
"משהו שאני אתחרט עליו?!" קולה של מאי מעט צרוד, עוקצני ואפל "למה לא סיפרת לי??" אני מזהה רעידות בקולה וליבי מתכווץ בכאב.
היא פגועה.
"לא סיפרתי מה?" אני שואל ברוך אך נראה שנימת קולי לא משפיעה עליה כלל.
"שאתה המפלצת! אוליבר! אתה המפלצת שהרסה את הכפר שלי!!" היא צועקת ומסתערת עלי עם המקל אך אני חוסם את המכה עם המטה שלי. "אני בטחתי בך!" היא מנחיתה עוד מכה אך אני חוסם גם אותה. בין מכה למכה אני מבחין בעינייה ולחייה הרטובות מדמעות "אתה שיקרת לי! נטשת אותי! אני בטחתי בך! בטחתי בך! בטחתי בך!!" את המכה האחרונה היא לא כיוונה אלי, אלא ריסקה את המקל על עץ בקרבת מקום.
מקווה שאדמה לא שמה לב...
מאי קורסת על החול ופורצת בבכי, אני ממהר לכרוע לצידה "אני מצטער מאי... כל כך מצטער..." אני ממלמל אך היא לא עונה "לא הייתי מסוגל לספר לך את האמת עלי.. כי... אני מפלצת.." אני מודה "סליחה..."
היא מרימה את מבטה אלי, עינייה מלאות דמעות "אתה מבין שלא נשאר לי אף אחד בעולם? סאן מת ודוד אוורי גוסס, בני היום לא רוצים בי בתור החוזה שלהם כי אני בת! ועכשיו..." עינייה עוברות ממני לזואי ובחזרה אלי "... אתה מסוכן אוליבר, אתה הסתרת ממני סוד כל כך גדול! הרסת חלק מהכפר שלי והרגת בני יום שהכרתי כל חיי!" שוב היא פורצת בבכי "מבין כולם הכי בטחתי בך אבל נראה שהרגש הזה לא הדדי כלל..." היא מייבבת.
אני לא מסוגל להרגיש רע עם עצמי יותר ממה שאני מרגיש עכשיו.
אני באמת מפלצת, בכל המובנים. אני פוגע באדם שחשוב לי יותר מכל... ואני סומך עליה, באמת שאני סומך עליה!
אבל היא באמת היתה נשארת איתי אם היתה יודעת את האמת?
כנראה שלא...
אני לא יודע מה לומר, פשוט בוהה באדמה כילד מוכה אשמה...
"מצד שני... אתה וסאן הייתם היחידים שם בשבילי, תמיד האמנת בי." היא נוגעת בעדינות בסנטרי ומרימה את פניי אל פניה, עינייה הגדולות, הזהובות והאדומות בוחנות אותי בתקווה. אני לא מסוגל להתעלם מכך שעינייה שונות משהיו לפני שבוע... התמימות נעלמה מהן ואת מקומה תפסו ספקנות וחשדנות.
"אני מכירה אותך אוליבר ואני יודעת שלבך טוב, למרות כל מה שקרה, אני יודעת שלא התכוונת..." מילותיה דועכות אך כוונתן נשארת תלויה באוויר.
YOU ARE READING
אוליבר
Fantasy*גמור* מה היה קורה אם היו אומרים לכם שקיים מימד אחר בנוסף למימד שלנו? ושאתם חלק מנבואה ארוכת שנים שבסופה אתם אלו שתקבעו את גורלם של שני שבטים יריבים לחיים ולמוות? אני לא יודעת מה איתכם, אבל אם מישהוא היה אומר לי משהו כזה הייתי צוחקת לו בפנים ומעיפה...
