פרק 32

289 32 27
                                    

אני עוצם את עיניי ונושם עמוק.

מאי צריכה אותי.

אני מתמקד בנקודה רחוקה ומנקה את כל הרעש סביבי. משימה כמעט בלתי אפשרית.
אני לוקח עוד נשימה ומחפש אחר הזימזום המוכר של הקסם, משימה הרבה יותר פשוטה ללא המטה.
אני מרגיש איך הקסם עולה וגואה, מציף. הכאב הפיזי לא מאחר לבוא.
עצמות נשברות ומתחברות מחדש, קשקשים שחורים חותכים את דרכם החוצה מעורי. אני נאנק בכאב.
הקרקע הולכת ומתרחקת עד שאני מגיע לגודלי המלא.
בגדי הקרועים מפוזרים סביבי ומעט חול מתחיל לכסות אותם.

חייבת להיות דרך קלה יותר לעשות את זה...

אני פורש את כנפיי וקריאת קרב נשמעת בכיווני.
אני מטה את ראשי ובאחת מעיניי אני מבחין בפיט רץ לכיווני ובידו חנית ציידים!

מה? איך הוא הצליח לשים לב למפלצת ענקית ושחורה באמצע המדבר ביום בהיר שכזה??

"בשם ז'אקו!!!" הוא מכריז את שמו של אחד הבכירים בשבט היום שהרגתי.
אני דוחף בכנפיי כלפי מטה ומזנק לאוויר. החנית שורקת קרוב אלי אך מפספסת אותי בחצי מטר.
מתחתי אני שומע את פיט צועק ומקלל.
אני מאלץ את עצמי להישאר ממוקד במטרה..

_ _ _ _ _ _ _ _ _ _

אני סורק את המדבר תחתי בחיפוש אחר מאי והאחרים. למרבה הפלא המדבר המסנוור באמת עשוי מזכוכית! אך מלבד אחת מנעליו של דילן אין שום זכר לקבוצה.

הם התקדמו מהר משחשבתי...

בקצה המדבר אני מבחין בקבוצה המשונה מתנקים בתוך נחל קטן המפריד בין המדבר להרים.
אני נוחת במרחק מה מהם למרגלות ההרים של אוויר. דואג שלא יבחינו בי.

אני נאנק בכאב בזמן שגופי חוזר לצורתו המקורית.
מוצא את עצמי למרגלות הר, מוקף בעצים משונים, ללא מטה וללא בגדים.

חסר כל.

אני מעסה את ראשי בניסיון להבין מה השלב הבא שלי כשלפתע אוויר מופיע מולי!

"אחיינין!" הוא קורא בהתרגשות ואני מזנק ממקומי בבהלה! נזכר שאני ערום ומכסה את עצמי כמה שאפשר!

"איכפת לך?!!" אני צווח

"ממש לא, אחי, אבל תודה ששאלת" הוא אומר בשלווה, נושף ענן ושואף שאכטה ממקל הקסמים שלו, כך לפחות הוא אומר שקוראים לזה.
"אני רואה שגדלת.. בן כמה אתה כבר? תשע עשרה? עשרים?" הוא מתחיל להסתובב סביבי בניסיון לבחון אותי אך אני נשאר בפניי אליו עם האיזור המכוסה.
להבדיל ממני נראה שהמצב לא מביך אותו כלל, כאילו הוא בכלל לא שם לב שאני ערום!

דוד אוויר הוא המוזר ביותר מבין היסודות, וזה הישג אדיר! כי הם כולם מוזרים ופסיכים!
אבל הוא, זה משהו אחר. בניגוד לפניו הנעריות יש לו שיער לבן חלק וארוך וגם זקן כזה, רצועה משונה מקיפה את ראשו, הוא מרכיב משקפיים כמו של דילן, רק קטנים יותר, עגולים וסגולים ומלבד טוניקה, עם ציור של עיגול שחוצה אותו קו וממנו מתפצלים עוד שני קוים קטנים כלפי מטה באלכסון- הוא לא לובש דבר.

אוליברWhere stories live. Discover now