פרק 13

320 37 26
                                    

אני מתהלך בחלל הקטן מצד לצד, מעביר את ידיי בשיערי בתסכול. אובד עצות.
זרמי אנרגיה עוברים בי, מתחזקים מרגע לרגע

זה ממש לא טוב..

"היי!" אני דופק על הדלת "אני צריך את המטה!" אני צועק

"שיסתום כבר את הפה! הוא עושה לי חור בראש!" מתפרץ אחד השומרים

"תירגע, אני בטוח שהוא יתעייף בקרוב" השני אומר אך בעצמו לא נשמע בטוח.
למעשה אני מרגיש חזק ואנרגטי פי אלף מאיך שאני עם המטה וזה סימן רע. מאוד רע.

"אני מזהיר אתכם, בשבילכם! אני צריך את המטה שלי עכשיו!!" קולי כבר מתחלף במילה האחרונה והשומרים מזנקים במקומם מבועתים.

"מה זה היה?!"

"זה נשמע כמו חיה!"

"אתה חושב שזה הוא?"

"בוודאי שזה אני אידיוטים! תביאו לי את המטה!!" אני נוהם עליהם.

לעזאזל!!

"המטה הזה?" שואל קול מוכר, אני מציץ דרך הפתח הקטן בדלת העץ ונוהם לעבר אותם שלושה נערים שלכדו אותי והפרידו את המטה ממני מלכתחילה.
האמצעי אוחז במטה שלי בביטחון.

"פיט? אבא שלך מודע לכך שאתה כאן?" שואל אחד השומרים
והאמצעי עונה: "הוא מודע להמון דברים"
דבריו נשארים תלויים באוויר. לא הבנתי את תשובתו אך נראה שהשומרים לא מעוניינים להמשיך לשאול.

"אני צריך לדבר איתו" אומר פיט ושני השומרים מתרחקים.
שלושת הנערים מתקרבים אלי, אני מכוון את כל כולי לקשר עם המטה וברגע שהם קרובים מספיק הקשר מתחדש וכל גופי המתוח נרפה בהקלה.

אני נושם בכבדות כאילו רצתי ריצת מרתון.
רק עכשיו אני מבחין בזיעה קרה המכסה אותי כאילו התעוררתי מסיוט.
"פיט איך עשית את זה?!" אני מבחין בקולו המתלהב של הנער המגודל

"לא אני עשיתי את זה" עונה קולו של פיט ואז שתיקה ממושכת.
פתאום, בלי הכנה מראש הקשר ביני לבין המטה נותק

"תחזיר את זה!!" אני חצי דורש חצי מתחנן, קולי נשאר עדיין אותו קול חייתי שנוא.

"מה זה היה??" שאל קול נוסף.

כנראה המוזר שלא שמע על מרחב אישי

"פיט תחזיר את המטה!" קורא הנער המגודל. אני מציץ דרך הסדק, רואה את פיט מתקדם מעט לעברי והקשר ביני לבין המטה מתחדש שוב. הקריסטלים חוזרים לזהור וגלי אנרגיה של רוגע מגיעים אלי מכיוונו.
אני מתעלם מתגובתם המופתעת של הנערים ומתמקד בלשמור על הקשר עם המטה.

"בבקשה תקרבו את המטה, אני צריך לשמור על הקשר שלי איתו" אני ממלמל בתחינה, קולי נשמע אנושי אך עייף מאוד.

אוליברWhere stories live. Discover now