השעות חולפות להם ומעט האור שנכנס מהחריץ החל גם הוא להתכהות.
הרעב ממש מציק לי אבל עברתי דברים גרועים יותר. אני נשכבת על צידי ומנסה להרדם.
צעדים מעירים אותי מהנמנום ואני פוקחת את עייני. התא חשוך כמעט לגמרי ואני לא מצליחה לראות מי זה שנכנס עד שהוא מעביר את הלפיד שאחוז בידו לפנים זה היה אקטור.
"הבאתי לך משהו לאכול, אני יודע שזה שאריות אבל לפחות זה..." הוא אומר ומעביר לי את הצלחת.
אני לוקחת את האוכל וחוזרת לפינת התא.
"תודה" אני אומרת.
הוא בא לעלות חזרה לסיפון אבל הוא מסתובב ומתקרב חזרה לתא ותולה את הלפיד ליד התא שלי.
"אני מצטער על הכל. על מה שהיה בשולחן ועל זה שאת צריכה להיות פה בגלל שהגנת עלי. אני חייב לך." הוא דיבר אמת, אני יכולה לראות את החרטה על פניו.
אני מחייכת אליו והוא יוצא. אני מתחילה לקרוע את הלחם ולהכניס לפי.
אני לא יודעת כמה זמן עובר אבל כל כמה שעות ג'יימי ואקטור יורדים כדי להביא לי אוכל. הקור כאן בלתי נסבל. אני מנסה לחמם את ידיי עם הלפיד שהולך ודועך.
אני חושבת שעברו יומיים מאז שנכנסתי לתא. אני מנסה לטפס על הדרגש שיש בתא כדי שאוכל לשאוף אויר, אני מצליחה רק להחזיק חזק בצד החריץ ולמשוך את עצמי למעלה.
אני מחייכת כשאני רואה את הגלים הגבוהים מתנפצים על הספינה. אני ממהרת לשאוף אויר לפני שהכוח בידיים שלי אוזל ואני לא יכולה להחזיק את עצמי. אני נוחתת על הריצפה.
התא מחניק מידיי.
היום לא אקטור ולא ג'יימי הביאו לי לאכול והייתי מחליפה כל דבר בעולם בעד כוס מים וחתיכת לחם הצמא והרעב מתחזקים.
בטנה של הספינה מיטלטלת ולמרות חוסר באוכל אני מרגישה בחילה מהתנודות הבלתי פוסקות.
קיר המתכת הקר לוחץ על גבי, שואב את החום מעצמותי. הרעב מכרסם בתוכי וגרוני היבש מתחנן למים.
אני רועדת ללא שליטה, ניסיון קלוש לייצר חום. צחנת המלח והזיעה מתערבבת באוויר, ואני נחנקת בעוצמתה.
כל חריקת הספינה, כל דריסת רגל רחוקה מעל, היא הקנטה אכזרית של חופש.
נותר לי לתהות, האם השקר למלך היה שווה את הסבל הזה?
כן. לא אבגוד בעקרונות שלי כי את הגוף שלי הוא יכול לכלוא, אבל לא את הרוח שלי שלא תישבר.
הדלת נפתחת, והלב שלי דופק. האור הקלוש נכנס פנימה, ואני רואה את הצללית שלו מתקרבת אליי.
ריח הבגדים הנקיים שלו מתערבב במי מלח ובריקבון של הכלא שלי.
עיניו, קרות ומחושבות, סורקות את התא שלי. אני מכריחה את עצמי לעמוד זקוף. לא אתן לו את הסיפוק לראות אותי שבורה.
"חשבת שאתה יכולה לשקר לי," הוא אומר, קולו נוהם בנהמה נמוכה, "אבל נתת לי רק עוד סיבה להעניש אותך."
YOU ARE READING
בהרי
Romantik"לא. אני לא אשרת אותם. אני מעדיפה להתמודד נגד כל אבירי הצבא האפור ולא לשרת אותו!" היא צועקת על בראנט. אני נעצר במקומי ומחכה לראות עד לאן המורדת הקטנה שלי מתכוונת לקחת את זה. "זה לא נתון לבחירתך. כמו שאמרתי זה ציווי של הוד מלכותו." הוא אומר ומנמיך את...
