"לא, אני לא... בבקשה תיקח אותי איתך אני מתחננת." אני מתכוונת לזה. לא אעשה שוב משהו שיכניס אותי לתא המסריח הזה.
הוא מרים אותי מהריצפה על זרועותי כשלחי צמודה לחזהו הנוקשה ומתחיל לעלות במדרגות למעלה. האויר הקר מלטף את פניי ואני נרעדת בידיו. הוא מצמיד אותי יותר אל חום גופו ואני תופסת חזק בחולצתו רק שלא ישחרר עכשיו.
הריח הנקי שלו מלטף את אפי ואני שואפת ממנו עמוק.
חיילים מתרחקים לצד ומפנים לוויליאם את הדרך לחדר. ואני אפילו מצליחה לראות בזווית עיני את אקטור פצוע. כואב לי עליו כי אני בטוחה שהוא התוודא ונענש על מעשיו.
כשאנחנו נכנסים לחדר החום עוטף אותי וויליאם מניח אותי על המיטה ויוצא. כעבור כמה רגעים נכנסת משרתת שעוזרת לי להכנס לאמבטיה מלאה במים חמים וסבוני פרחים, חום המים הם כל מה שאני צריכה כדי להירגע. אני שוטפת את שיערי ומנקה אותו.
לאחר שאני מסיימת להתייבש ולהתלבש בשמלה שהיתה מונחת על המיטה, אני נכנסת מתחת לשמיכות. אני כל כך עייפה שהרעב והצימאון כבר לא מציקים לי כל כך.
משרת נכנס ומשאיר מגש של אוכל ושתיה על המיטה, אני מתרוממת במהירות לאכול ואני מתנפלת על האוכל.
"לא כל כך מהר נמרה קטנה." קולו של וויליאם מגיע מהכניסה לחדר, הוא נשען על הדלת כשידיו שלובות על חזהו.
"סליחה." אני אומרת במבוכה.
הוא מתיישב על המיטה, מוזג כוס מים ומגיש לי.
אני מנסה להפגין איפוק אבל כשהכוס בין שפתיי אני גומעת ממנה במהירות ומסיימת בפחות מעשר שניות את תכולתה.
הוא לוקח את הכוס מידי ומוזג לתוכה מים ומגיש לי, הוא חוזר על הפעולה שוב ושוב עד שהצמא שלי שוכח. כשאני מסיימת לאכול, וויליאם מרים את המגש לשולחן בפינת החדר ונשכב על המיטה.
באינסטינגט אני מתרחקת ממנו לקצה המיטה.
וויליאם מביט בתקרת החדר ונושם עמוק.
"אני לא יודע מה לעשות איתך." הוא שובר את הדממה.
אני מעבירה את עיניי אליו. "אני יכולה לעבוד במטבח... אני יכולה להיות מועילה שם." אני מציעה, זה עדיף לי בהרבה יותר ממה שסיפרו לי ששפחות עוברות בברינסטון.
"המטבח לא הולם אותך." הוא אומר מבלי להביט בי.
"אני יודעת גם לנקות. אני יכולה לעזור בגינון... אני אפילו יודעת לרחוץ סוסים ולנקות את האוורוות." אני אומרת כל פרט בקשר לכישורים שלי, אעשה הכל כדי לא להיזרק לבית זונות, "אני יודעת גם לתפור ולכבס ו-"
"ששש... נמרה," הוא מצמצם את הפער בנינו ומצמיד את גופי אליו, "אלוהים... את לא מפסיקה לדבר." הוא אומר שעיניו צמודות לשפתיי.
אני מפשקת את שפתיי ואני שואפת את האויר שהוא נושם. ליבת ליבי מתהדקת ואני מתאפקת לא להיאנח מחוזק פעימות התשוקה בין רגליי.
YOU ARE READING
בהרי
Romantizm"לא. אני לא אשרת אותם. אני מעדיפה להתמודד נגד כל אבירי הצבא האפור ולא לשרת אותו!" היא צועקת על בראנט. אני נעצר במקומי ומחכה לראות עד לאן המורדת הקטנה שלי מתכוונת לקחת את זה. "זה לא נתון לבחירתך. כמו שאמרתי זה ציווי של הוד מלכותו." הוא אומר ומנמיך את...
