בהרי לא רצתה בזה. היא לא הייתה בנויה להעניש. הלב שלה רחמן מדי ובגלל זה אני יודע שהיא לא תוכל לעשות זאת.
היא שותקת למשך זמן ארוך והמחשבות שלה נודדות כנראה לאחד מזוועות העבר שלה. היא מביאה את זה על עצמה. היא לא הייתה צריכה להתנגד לי, אך דברייה היו דבריי טעם.
אדליין תחת חסותה והיא צריכה לתת לה את עונשה. כרגע אני חושב שזה עדיף. כך היא תלמד מה דרוש כדי להיות מלכה.
"מה החלטת בהרי?" אני שואל ומבטה המזוגג הופך לממוקד.
היא בולעת את רוקה בכוח, "בהחלט מלכי."
היא מכחכת בגרונה וגורמת לקולה להישמע יציב, "קודם אסביר את העונש שהחלטתי לתת."
בראנט מנסה לעמוד שוב אבל הליאן ואקטור מרתקים אותו לקרקע. "העונש שלך עבור אדליין הוא עונש מוות. מכייון ואני חוויתי על בשרי את התחושה של להיות שפחה, להיות כבולה למרותו ולגחמותיו של מישהו אחר. הרגשתי את התחושה של להיות שפחה, להיות כלואה, ללא יכולת לצאת לחופשי.
אני יודעת שהתחושה דומה למוות ואף גרועה ממנו כי לפחות המוות משחרר אותך לחופשי במובן מסויים." היא נעצרת.
אני לא מבין לאן היא חותרת ואני לא יודע אם אני אוהב את זה. היא ניגשת לבראנט, "קום בראנט." היא אומרת, הליאן ואקטור מביטים בי כדי לקבל אישור לשחרר אותו.
אני מהנהן פעם אחת והם ומרפים ממנו.
הוא קופץ על רגליו במהירות ומסתובב אליהם באיום. הם צועדים אחורנית.
אפשר לומר הכל על בראנט , אבל אתה לא רוצה להכעיס אותו.
הוא ניגש לבהרי והולך בעקבותייה. היא צועדת לכיוון אדליין והם נעמדים מולה.
היא עומדת עכשיו רועדת ומסתכלת על בהרי בעיניה הגדולות והבהירות שדמעות זולגות על לחייה.
"אדליין תכרעי מול האדון שלך. אני שוללת ממך את כל התארים שלך. את כבר לא נסיכה. את רק שפחתו של בראנט שיעשה בך כראות עניו. את תיהיי נתונה לחסדיו ותשרתי אותו. לא תינתן לך אופציה להשתחרר מהעבדות הזו. את תשרתי אותו עד סוף ימייך." בהרי פוקדת.
אדליין כורעת ברך מול בראנט והוא מביט בבהרי כלא מאמין למשמע אוזניו. למען האמת אף אחד לא ציפה לזה. גם לא אני.
אין ספק שהעונש שבהרי גזרה על אדליין אכזרי אבל אני יודע שיש משהו בין אדליין לבראנט ועכשיו שהיא תחת חסותו הוא יכול להגן עליה מפניי ובפניי כל אחד שינסה לגעת ברכושו.
בהרי חכמה, עד כדי כך חכמה שהצליחה לעקוף את גזר הדין שלי ולהציל את אדליין ואיכשהו גם לאחד אותה ואת בראנט.
בהרי נועצת בי מבט כעוס על מה שאילצתי אותה לעשות. אבל אני מחייך, מרוצה מהאישה שלי.
מהמלכה שלי.
*
עדיין נמנעתי מלראות את אריה. לא רציתי שהיא תחליש אותי מנטלית ולכן דאגתי שישכנו אותה באגף החדש שנמצא מול האגף שלי שתמיד אוכל להשגיח על הנעשה סביבה.
הייתי בחדר הישיבות עם בהרי וקפטנים שלה, בראנט, הליאן ואקטור כל יום, כל היום.
כולנו חשבנו יחד על דרך להוציא את ג'יימי וריקו.
תומאס לא הראה את פני שוב בחצר המלכה כנראה הוא הבין שעלו עליו כשראה את המחנה של בהרי ריק מאדם.
בהרי כבר שלחה כמה מלוחמיה כדי לנסות לגשש על היכן הם נמצאים וכמה שומרים משגיחים עליהם. הראש שלי היה עמוס במידע שהגיע אליי ממלא מקורות שנמצאים בשטח וכבר לא ידעתי מה מידע אמין.
הימים חלפו להם אחד אחרי השני ולא מצאנו קצה חוט והתחלתי לאבד את הסבלנות שלי.
ידעתי שמענים אותו. אמנם אימנתי את ג'יימי והוא יודע ללחום אבל הוא לא היה במצב כזה אף פעם. הוא תמיד היה מוגן והמחשבה על מה שאני לא יודע שעובר עליו שיגעה אותי.
הביקורים של בהרי בחדרי נעשו תכופים יותר אבל לא הצלחתי לשכנע אותה לישון לצידי.
היא חזרה תמיד למחנה שלה וישנה לצד הנמרים שלה עם האנשים שהקיפו אותה. אבל הלילה החלטתי שזה נגמר.
היא תישן במיטה שלי, איתי ונראה את האמיץ שיעז לומר אחרת.
אנו הולך לעבר העץ בה רובצים הנמרים על הענפים והיא שוכבת למרגלותיו כשצ'וי כרוך סביבה.
שהוא מזהה אותי מתקרב למקום הוא מרים את ראשו ונועץ את מבטו בעייני, מזהיר. בהרי מתרוממת מעט ונראית ישנונית.
"נמרה, בואי. את ישנה במיטה שלי הלילה." אני פוקד.
היא מצחקקת בישנוניות ושוללץ את דבריי בהנף יד..לא אקבל 'לא' כתשובה.
אני מתקדם עוד קצת קדימה וצ'וי משמיע גרגור מזהיר, אומר לי לא להתקרב ללהקה שלו.
אני לא נסוג לאחור אלא מתקדם עוד צעד קדימה, צ'וי נעמד על רגליו ומזדקף. הוא עצום ביחס לנמרים רגילים.
בהרי מתעוררת בגלל התזוזה הלא רצויה של צ'וי ומשפשפת את עיניה.
"וויליאם, תתרחק." היא מזהירה אותי.
"את תבואי לישון איתי הלילה, במיטה שלי." אני אומר לה.
היא צוחקת, "כמו שאתה רואה צ'וי לא אוהב את הרעיון . אני מציעה לך ללכת חזרה לארמון." היא נשענת על גזע העץ כמי שצופה בבידור.
רמוס מתקרב גם הוא אל העץ אבל בגלל שהוא מוכר לצ'וי הוא לא מביט בו אפילו. רמוס מתיישב לצד בהרי והיא מעדכנת אותו בהתפתחות.
"אני לא הייתי מתעסק עם צ'וי הוא לא אוהב להתחרות על מנהיגותו. הוא האלפא." רמוס אומר כשהוא מנשנש מהפירות שהביא לבהרי.
אני מתחיל להתעצבן. אני מתקרב יותר וצ'וי שואג עליי. בהרי מתרוממת על רגלייה, "ויליאם אני לא צוחקת. התגרית בו מספיק." טון קולה מביע חשש אמיתי לחיי.
אני מגדיל את גופי ונעמד מול פניו הוא מרים את הכפה שלו כדי להכות בי אבל אני מרים את החרב שלי ומניף לכיוון שלו.
אני שואג עליו, כדי להראות לו מי האלפא.
צ'וי הולך אחורה ומשתתק. אני יודע להתנהל עם חיות. גידל אותי החיה הכי מסוכנת שיש.
אם גברתי על אבא שלי, אגבור על הנמר המזויין.
הוא מביט בי בכל שניה שאני קרוב לבהרי, כשהוא רואה שאני לא מהווה איום על חייה הוא מתיישב חזרה על הריצפה.
רמוס ובהרי נעמדים.על רגליהם, בלי לעשות דבר.
אני תופס בידה של בהרי וגורר אותה אחריי.
הנמרים לא מוותרים בקלות והולכים אחרינו עד שאנחנו מגיעים לאגף שלי, הם רובצים בכניסה.
אני מרים אותה לתוך חדר השינה ועל המיטה.
היא שלי ואפילו צ'וי ישלים עם זה.
מאותו היום צ'וי הצטרף אלי בכל האימונים והלך לכל מקום שאליו הלכתי.
YOU ARE READING
בהרי
Romantizm"לא. אני לא אשרת אותם. אני מעדיפה להתמודד נגד כל אבירי הצבא האפור ולא לשרת אותו!" היא צועקת על בראנט. אני נעצר במקומי ומחכה לראות עד לאן המורדת הקטנה שלי מתכוונת לקחת את זה. "זה לא נתון לבחירתך. כמו שאמרתי זה ציווי של הוד מלכותו." הוא אומר ומנמיך את...
