רכבנו בקצב מהיר ובקושי עצרנו למנוחה. הצבא של שארל עמד עדיין על רצועת החוף.
בראנט דאג לנו לצייד וגם דאג להזכיר לי לנוח לפני שנגיע אליהם. הערכתי אותו יותר מכל אדם אחר. הוא היה תמיד לצידי, כל חיי ומאז שאני זוכר את עצמי.
"אם תמשיך להסתכל עליי ככה אני אאלץ לנשק אותך." הוא אומר בגיחוך.
אני צוחק בקול.
"במידה ולא אוכל לומר לך את זה אחר כך. אני רוצה שתדע..."
"עצור. אל תיפרד עכשיו... שמעת?" הוא קוטע את דבריי.
"אני צריך שתדע שאני מודה לך על כל מה שעשית למעני. מה שאני יודע עליו וגם על הדברים שאין לי מושג שעשית. תודה. אתה תישאר אחי לנצח." אני אומר בכל זאת.
בראנט זורק בול עץ לתוך האש ועניו נצמדות ללהב שהוא משייף, "אני אהיה לצידך תמיד. אל תיפרד עכשיו כי אני אשחט שם את כולם לפני שהם ינשמו לידך ." עניו נוצצות במבט המטורף ששייך רק לבראנט.
אני מאמין לו.
למחרת רכבנו כל היום עד שלקראת הערב הגענו לרצועת החוף. שמתי את אפוד המגן שנושא את סמל המלוכה. אני לא אסתתר. אבוא בגלוי ואראה להם שפחד זה ממני והלאה.
בראנט הלך לצידי עם חרב בנדן ויד עליה, ממוכן לשליפה מהירה. כולם עצרו את מלאכתם והסתכלו עלינו באלם מוחלט עד כדי כך שיכולנו לשמוע את הנשימות אחד של השני.
חייל אפור נכנס לאוהל גדול ולאחר שניות אחדות שארל יוצא עם כתר המלוכה הצפוני על ראשו.
"האמת. לא חשבתי שתגיע." שארל מצחקק.
"לא למדו אותך שלהמעיט בערכו של אויבך?" קולי נעשה קשוח.
"להמעיט?! הערכתי אותך עד שהגעת לכאן. עכשיו עשית לי עבודה קלה יותר ואחרי שאהרוג אותך, אהרוג את אחיך." הוא מסמן ללוחמיו להקיף אותנו.
בראנט מצמיד את גבו אליי ושנינו שולפים את החרבות.
ברגע שאחד החיילים מנסה לתקוף אותי עם חרבו צ'וי קופץ מאחד הענפים הגבוהים שעליו הוא היה.
הוא הורג את החייל הזה במכה אחת ונעמד לצידי.
קינו קופץ גם ונעמד בגבו לצ'וי ולצד בראנט.
כל הלוחמים נבהלים והולכים אחורנית אבל בראנט לא נרגע והוא זקוק פריקת עצבים אז הוא מתחיל לתקוף את הלוחמים בצידו עם קינו ואני תוקף מהצד של עם צ'וי.
אחרי זמן ארוך בו אני ובראנט נשארים שלמים למעט שריטות שטחיות שלא מהוות סיכון נאנחנו נעמדים ומסדירים נשימה.
"אני רוצה את ג'יימי וריקו. עכשיו." אני צועק בפקודה.
שארל שעכשיו החשש מחק את הפרצוף היהיר והזחוח שלו הולך אחורה ומקיף את עצמו בלוחמים.
"אנחנו רבים מכם וויליאם." הוא צועק חזרה.
"כמו שאתה רואה לא תיהייה לנו בעיה להפיל אתכם אחד אחרי השני." אני נוהם.
"עסקה זאת עסקה. אם אתה רוצה את ג'יימי תסגיר את עצמך אליי במקומו." הוא נוהם עליי.
הם רבים מאיתנו, אנחנו לא יכולים באמת לנצח אותם גם עם צ'וי וקינו.
הייתי חייב לשחרר את ג'יימי ויהיי מה. אני מתקרב מעט אל שארל ובראנט נדרך.
"אני חייב." אני לוחש לו והוא מרפה את האחיזה בזרועי, "תוציא אותו לכאן. אותו ואת ריקו. ואסגיר את עצמי." אני פוקד.
האוהל הצמוד לאוהל שבו שהה שארל קודם נפתח ומוציאים את ג'יימי וריקו שידיהם אזוקות מאחוריי גבם.
נראה שהתעללו בהם כהוגן. צלקות חדשות וישנות היו לכל אורך גופם. הם ללא בגדים למעט מכנסיים זעירים שבקושי הצליחו לחמם משהו.
ג'יימי גבה מאז הפעם אחרונה שראיתי אותו. החיילים היו צריכים לגרור את ג'יימי וראשו היה שמוט אל הקרקע.
את ריקו החיילים אחזו והוא צעד בגאווה, יורק שנאה ובוז לעברם של האוחזים בו. הם זרקו את שניהם לידנו ושארל אמר להם לתת לנו להיפרד.
"ג'יימי." אני מתקרב אליו והוא מרים את ראשו אליי לאחר כמה דק.
"וויל? זה באמת אתה?!" ג'יימי מנסה להתרומם אך כשל, רציתי לרצוח את כל מי שהעז לגעת בו.
אעשה את זה. אתלה אותם על העץ הכי גבוה.
אני מרים אותו כדי שיעמוד מולי והוא נאחז בגופי כדי לא ליפול.
"וויל... תומאס, הוא בגד בך," דיבורו מקוטע, "אל תשאיר אותי כאן. אני לא יכול יותר." הוא מתחיל לרעוד והבכי שלו עושה לי בחילה מרגשות אשם.
"לא אשאיר אותך כאן." אני מבטיח לו.
גופם של ג'יימי וריקו אומנם פצוע וחבול אבל נראה שהאכילו אותם .
אני לא יודע מה הסיבה לכך אבל לא חשבתי שזה מטוב לב. ריקו נצמד לג'יימי שבראנט התקרב אליו. הוא מנסה להגן על ג'יימי בגופו.
כל דבר שלילי שחשבתי על ריקו נמחק כלא היה.
הוא הגן על ג'יימי למרות ששנא אותי.
"ריקו אתה תתוגמל על כך שנשארת לצידו של ג'יימי." אני מבטיח לו.
הוא מסתכל עליי בזלזול ,"אני לא צריך ממך כלום ." הוא נוהם.
"ועדיין אתגמל אותך." אני אומר.
הוא נשאר אדיש כי כך לוחמים אמיתיים שורדים עינויים והוא עדיין היה במסכת העינויים ששארל העביר אותו.
לא משנה כמה הוא שידר שהכל בסדר גופו החבול הראה כמה הוא לא ונראה שהוא סבל אפילו יותר מג'יימי.
"טוב נגמר הזמן לאיחוד משפחתי. קדימה תסגיר את עצמך ותשלח אותם לארמון." שארל צועק.
ג'יימי מביט בי מבולבל .
אבל לפני שהוא מבין מה קורה דחפתי אותו לבראנט והלכתי לעבר שארל, זקוף וראש מורם.
ג'יימי מתפרע בידיו של בראנט ומנסה להגיע אליי. ריקו נשאר עומד.
לא היה לו את הרצון או הכח להילחם.
כשהגעתי ליד שארל אחד הקפטנים שלו קשר את ידיי מאחורי גבי וריתק אותי לריצפה.
עלינו לאחת הסירות שבהם תכננו לקחת אותי לאחת האוניות.
"עכשיו!" שארל פוקד וחץ נורה לחזהו של ג'יימי.
"לא!" אני שואג.
YOU ARE READING
בהרי
Romance"לא. אני לא אשרת אותם. אני מעדיפה להתמודד נגד כל אבירי הצבא האפור ולא לשרת אותו!" היא צועקת על בראנט. אני נעצר במקומי ומחכה לראות עד לאן המורדת הקטנה שלי מתכוונת לקחת את זה. "זה לא נתון לבחירתך. כמו שאמרתי זה ציווי של הוד מלכותו." הוא אומר ומנמיך את...
