ימים ספורים חלפו מאז ששיירה יצאה ליער ובכל יום שעובר אני מנסה להעסיק את עצמי כדי שלא יהייה לי זמן לשקוע במחשבות ובדאגה לג'יימי שהלך איתם. אז החלטתי לשפץ את מתחם האימונים שהתיישן והקמנו מתחם חדש וגדול יותר עם הרבה יותר ציוד.
העברתי את כל זמני במתחם האימונים כשאני מחזק את האבירים בשיטות לחימה חדשות.
מאז מה שג'יימי אמר לי בחדרי לפני שיצא למשלחת, החלטתי שאני חוזר לדרכי.
האבירים שלא התאמנו בזמן הזה שאני לא הייתי מפוקס הרגישו את העומס של הימים האחרונים.
האימונים לא הפסיקו לרגע.
"מה עשית מהמקום הזה?" קולו של בראנט מאחוריי גורם לי להסתובב.
הוא נכנס למתחם האימונים ובוחן אותו כאילו זה גן שעשועים חדש.
"תגיד לי שאתה נושא בשורות טובות ושלא הרגת אף אחד." אני אומר שאני ממשיך להתאגרף בבול עץ.
"בוא נגיד שהייתי קרוב לזה." אני נעצר ומחזיר את מבטי אליו, "אל תסתכל עלי ככה, לא הרגתי אף אחד. יש להם מזל שג'יימי היה שם." הוא ממשיך.
אז אחרי הכל הילד הזה מביא תועלת, אני לא יכול שלא לחייך לפני שאני מחזיר את תשומת ליבי לבול עץ.
"וויליאם הם יגיעו לקראת השקיעה." בראנט אומר ברצינות.
"אני אסיים כאן ואלך להתארגן. תדאג שיסדרו את כיסא המלכות בגן. הם לא נכנסים לארמון ללא הגעה להסכמה בנוגע למשא ומתן." אני פוקד. אני לא יכול לדעת מה מחשבותיהם ואיפה תלויה הנאמנות שלהם למלוכה.
אני ממשיך להתאמן על הבול עץ עד שהשרירים שלי צורחים למנוחה וכשאני מרגיש שזה מספיק לי, אני מסיים את האימון ופונה פונה לאגף שלי כדי להתכונן להגעתם.
בדרכי אני נתקל בג'יימי, הוא קד קידה בפניי "מלכי." אין ספק שהילד הזה התבגר.
"אני גאה בך ג'יימי שמעתי שמיתנת את תגובתו של בארנט, אולי אשים אותך כשותף שלו במשאות." אני תופח על שכמו ובזויית עיני אני רואה את החיוך הגדול שנמרח על פניו. אני מחייך מאחורי גבו וממשיך לחדרי.
השקיעה צובעת את השמיים בגוון אדמדם והעננים יוצרים צורות יפיפיות. אני יושב על כיסא המלוכה של הגנים שפונה אל הנוף המיוער.
בראנט עומד לצידי וג'יימי מהצד השני שלי.
קול פרסות הסוסים שבוקעות מהיער מתחילים להתחזק. עד שמתחילים לצאת לוחמים מהיער. ראשונים שיוצאים רכובים על סוסים ולאחר מכן יוצאים לוחמים שהולכים ברגל.
כל הלוחמים חמושים בשלל אמצעי לחימה. רוב הלוחמים נראים גדולים ומאומנים. אם הם יחליטו לעבוד איתנו, זה יעשה את העבודה. אנחנו ננצח את המלחמה הזאת. כשהם מגיעים לחצר הארמון שמוקף באביריי הצבא שלי וגם הם כולם חמושים.
אני לא סומך עליהם כמו שהם לא סומכים עלי
.
אלה שהיו רכובים על הסוסים, יורדים מהסוסים שלהם ומתחילים ללכת ברגל בכניסת החצר.
"יש עוד כמה מאות של לוחמים. אני מאמין שהם נשארו במחנה שלהם." בראנט לוחש באוזני.
YOU ARE READING
בהרי
Romantik"לא. אני לא אשרת אותם. אני מעדיפה להתמודד נגד כל אבירי הצבא האפור ולא לשרת אותו!" היא צועקת על בראנט. אני נעצר במקומי ומחכה לראות עד לאן המורדת הקטנה שלי מתכוונת לקחת את זה. "זה לא נתון לבחירתך. כמו שאמרתי זה ציווי של הוד מלכותו." הוא אומר ומנמיך את...
