אדליין (48)

3.2K 297 38
                                    

לאחר שעיקלתי שלואי רצח את אחותי היחידה.
מישהי שיכולתי לראות בה כמשפחה יחידה הסתגרתי באגפי ולא רציתי לצאת משם במשך שבועות. לא ידעתי מה לעשות.

האשמה כרסמה כל פינה טובה שבי, ידעתי שיכולתי לעצור אותו. אבל עכשיו כבר מאוחר.
לא הנחתי לאף אחד להיכנס לחדרי והוא נשאר נעול כל הזמן. ראיתי רק חושך, הגיע לי החושך.

לואי שלח אליי איומים בכתב שבו הוא הזכיר את עשרת הילדים שנמצאים תחת איומיו ושאזהר שלא אדבר כי הוא יהרוג את כולם. אני מרגישה לכודה.

אני שוקעת במיטתי שוב ואני נותנת לעוד יום לחלוף כשרעש חזק של טריקת דלת נשמעת.
"אדליין , אני יודע שאת יודעת משהו, שאת לא סתם מסתגרת בחדר. תגידי לי עכשיו מה את יודעת." בראנט נכנס לחדרי בפריצת דלת ומבהיל אותי.

אני מתרוממת מהמיטה, "אני לא יודעת דבר."
אני מביטה לכיוון של מרתה שמכרסמת את אצבעותיה בחשש לבן שלה.

הוא מתקרב אלי במהירות, אני קופצת מהמיטה ונסוגה אחורנית אבל הוא משיג אותי. הוא תופס בשמלתי ומושך אותי למעלה כך שרגליי ניתקות מהריצפה.

"את לא יכולה לשקר לי. אני קורא אותך כמו ספר פתוח אדליין." הוא נוהם בטון שקט שמרעיד אותי.

"אני לא... אני לא יכולה לומר לך. אני לא יכולה." אני מתחילה לבכות.
הוא מוריד אותי לריצפה אבל ממשיך לאחוז בי.

"אף אחד לא יפגע בך אדליין. אני אשמור עלייך אני מבטיח. רק תגידי לי." הוא מרים את סנטרי בידו הגדולה, "את יכולה לסמוך עליי." הוא אומר ואני מאמינה לו.

"הוא יהרוג אותם. הוא יהרוג את כולם." אני נשברת.

"את מי? מי יהרוג?" הוא שואל.

"לואי כלא עשרה ילדים בצינוק ואמר שאם אגיד משהו למישהו הוא יהרוג אותם."

"אני אשלח מישהו עוד הלילה לשחרר אותם מישם." הוא מבטיח, "תספרי לי. אף אחד לא יפגע בך."

אני מנענעת בראשי. לא אוכל לספר לו. הוא לא יגיע לשם בזמן.

"אדליין את חייבת לדבר. אריה נמצאת בסכנה ואני די בטוח שזה קשור לאחיך." הוא אומר.

"מה קרה לה?" אני שואלת בבהלה.

"שלחנו איתה אביר כדי לרפא אותה מהמחלה שלה... רק שאני משער שזה לא מחלה. האם אני צודק אדליין? האם יש מצב שאחיך מעורב בזה?" הוא לא מזיז את עיניו ממני והפאניקה מזדחלת לחזי.

אריה תמות, לואי מרעיל גם אותה.

"הוא הרג אותה. הוא הרג את בהרי... היא הייתה אחותי היחידה והוא רצח אותה." אני נשברת ומתחילה לשפוך את כל האמת לבראנט, "הוא הורה למתנקש לרצוח את ג'יימי ואחרי החתונה שלנו לרצוח את וויליאם. הוא אמר שהוא יטפל באריה וכך הוא ייפטר מכל היורשים והוא יוכל לשלוט בכל המחוזות. הוא מממן את המורדים ומספק להם כלי נשק כדי שיהיו לצידו הוא משחד אותם." אני מסבירה בבכי.

"מה עשית אדליין? זו בגידה. איך שמרת את זה ממני?" הוא כועס.

"מה יכולתי לעשות בראנט?!" אני שואלת ברעד.

"לפנות אליי! למען האלוהים." הוא מתהלך בחדר כשהוא מנסה למצוא פיתרון,"אחיך גמור. הוא הולך למות היום. ואני מאמין שברגע שיוודע לוויליאם שיש לך חלק בזה גם את תוצאי להורג." אני יודעת את זה.

"אני אקבל עליי את העונש. בגללי בהרי מתה ואריה גם מתה שלא יהייה לך ספק. הוא הרעיל אותה." הדמעות שוב מתחילות לזלוג מעייני שוב, "אני אקבל את העונש. אני ראויה לו."

"אני אוציא אותך מכאן ליער את תלכי לכיוון מערב במשך שלושה ימים ואת תגיעי לשבטים. הם יתנו לך מחסה ומסתור כשתַראי להם את הפיגיון שלי ותגידי שאני פודה את הטובה שהם חייבים לי." הוא מוסר לידי את פיגיונו ואני מביטה בו המומה .

"אתה... זה נקרא בגידה. זה בגידה בוויליאם." בראנט לעולם לא עשה משהו שיבגוד בוויליאם.

"אין לי ברירה. אני לא יכול לראות אותך מתה." הוא מתקרב אליי ונושק לפי בעדינות נשיקה מהירה ומתרומם. רציתי עוד ממנו אבל הוא לא נתן לי.

לא היה לנו זמן הוא הכין לי תיק במהירות והבריח אותי דרך המנהרות.
רכבנו אל תוך היער עד שנעצרנו, לעולם לא הייתי כל כך רחוק מארמון ולבד.

הוא מוריד אותי מהסוס ומדריך אותי איך ללכת בעזרת המפה שהוא מביא לי.

אני לא מרוכזת כלל במה שהוא אומר כי כל מה שמעניין אותי עכשיו זה לעשות משהו אחד שאני רוצה לפני שכנראה אמות לבדי ביער. באמצע הסברו אני מתרוממת על בהונותיי ומנשקת אותו על שפתיו.

הוא לא דוחה אותי, הוא תופס במותני ומעמיק את נשיקתו. הוא תופס בידו השניה בעורפי ומושך אותי יותר אל גופו הגדול והחם.

"בראנט אני מעדיפה למות ולהיות איתך מאשר לעזוב. אני לעולם לא הייתי לבד אני לא יודעת איך לשרוד." אני לוחשת לשפתיו.

"אני לא אתן לך למות. אכפת לי ממך. את חשובה לי ואני לא יכול ללוות אותך כי אני צריך לנקום את נקמת בהרי ואריה ולעמוד לצד וויליאם במלחמה." הוא אומר, "עכשיו תגידי לי לאן את צריכה ללכת." הוא פוקד.

"ללכת מערבה שלושה ימים ולבקש מסתור אצל השבטים שחייבים לך טובה." שיננתי את דבריו, "בראנט, בחיים אחרים אני אהיה שלך. בגלגול אחר אני אמצא אותך ואהיה שלך לנצח." אני נשבעת.

הוא נושק למצחי, "תשמרי על עצמך." הוא משחרר אותי ואני מתחילה ללכת מערבה.

בהריWhere stories live. Discover now