ג'יימי מזיע כולו ממאמץ למרות שהשמש כבר ירדה והרוח של הערב קיררה את האויר.
הוא נעשה מיומן וזריז והשתפר עם כל אימון. נשארו לו עוד כמה שיופים והוא יהיה לוחם מעולה.
הוא מתאמץ להגיע אליי עם חרבו שהתנופפה מימין ומשמאל. אני חוסם אותו פעם אחר פעם. הוא מנסה להגיע מלמעלה אך אני צופה את המהלך מכיון שתנועות גופו מסגירות אותו.
אני מחכה שהוא יסיים את המתקפה ויתעייף ושהוא מראה סימני עייפות, אני תוקף ומכה מלמטה. אני מעיף את חרבו בצורה סיבובית ופורק אותו מנשקו. הוא מרים את ידו בהכנעה.
הוא מתיישב על ברכיו ונושם בכבדות. אני מחכה מעט כדי שיסדיר נשימה ואז אני מחזיר לו את החרב ואנחנו ממשיכים באימון.
"מלכי אתה חייב לבוא בדחיפות." תומאס נכנס למתחם האימונים מתנשף.
אין לי זמן לעוד דרמה שאריה בטח יצרה ולכן אני ממשיך להכות בחרבו של ג'יימי, "אחרי האימון תומאס." אני אומר כדי להיפטר ממנו.
"אדוני, זו בהרי." הוא אומר.
אני נעצר באחת, "מה קרה לה?" אני שואל ומחזיר את חרבי לנדן.
אני לא מחכה לתשובה שלו ואני מתחיל לרוץ לחדר של בראנט.
אני פורץ את הדלת בבעיטה חזקה ששוברת את הציר, "איפה היא? מה עשית לה?" אני צורח לחדר ריק.
אני מסתובב ומתחיל לחפש אותה, אני נתקל בתומאס שניסה להדביק את הריצה שלי.
"איפה היא?" אני שואל ותופס בחולצתו.
הוא מצביע לי אל היציאה לגנים ואני משחרר אותו בפראות שגורמת לו ליפול על הריצפה.
אני רואה את בראנט חוזר כשכולו מכוסה בדם ולפי הליכתו שהייתה רגילה לחלוטין הבנתי שהדם לא שייך לו. הלחץ בחזי גובר "מה עשית?" אני נוהם בלחץ.
בראנט מושך מאחוריו גבר גדול מימדים שקשור בידיו עם חבל. אני מגיע אליו ונעמד מולו. אני לא אוהב את הבעת פניו.
"איפה היא?" אני שואל שוב. חשש אמיתי מתגנב לליבי.
משהו רע קרה לה. הוא שותק.
"מה עשית לה?" אני נוהם והוא משפיל את עיניו. "בראנט אני מצווה עליך לענות לי! תענה לי! איפה בהרי?!" אני שואג עליו.
הוא מרים אלי את מבטיו ועניו הכהות מתמלאות בדמעות.
לא... בראנט לעולם לא בוכה. אלוהים אדירים. קרה משהו נורא. "לא הצלחתי... לא הצלתי אותה. אני מצטער מלכי." הוא אומר בקול שבור.
"על מה אתה מדבר?! מה קרה לה " אני צורח מאבד לגמרי את השליטה בכעס שלי.
"ראיתי את בהרי כשהיא נכנסת לשטח ארמון... אבל בגלל שהיא לא הגיע לחדרי. יצאתי לחפש אותה. כשראיתי שהיא יוצאת בריצה מהמבואות האחוריות ומישהו רץ אחריה, עקבתי אחריהם. היא עלתה על הסוס ודהרה לתוך היער בניסיון לחמוק ממנו. הסתבכתי בדרך ואיבדתי את עיקבותיהם. כשהגעתי למקום מצאתי מדורה גדולה. עקבתי אחריו ותפסתי אותו. זה שכיר חרב... היא ניסתה להזהיר אותנו." בראנט אומר שדמעה זולגת על לחיו ונספגת בזקנו, הוא מרים את השרשרת שלה בידו ומראה לי אותה, "הוא רצח אותה. הוא לקח את השרשרת שלה ושרף את הגופה."
אני רואה חושך לפני שאני מצליח להסתכל על השרשרת שמתנדנדת בידו ולוקח אותה אליי.
ראייתי משחירה. אני צועד לעבר שכיר החרב שהרג אותה. הוא פצוע מכף רגל ועד ראש.
אני תופס בחולצתו ומושך אותו באיום.
"איפה השארת אותה יבן זונה." הוא מחייך אליי חיוך מעוות. וירק לפניי.
אני לא מנגב את הפנים ומקרב אותו יותר, "שאסיים איתך אתה תתחנן למות. אבל לא אענה לך. אתה תסיים את חייך לאט וביסורים." אני מבטיח לו.
"תוציאו ממנו מידע אני רוצה לדעת מי עומד מאחורי זה." אני פוקד על תומאס.
"לאגף שלי עכשיו." אני פוקד על בראנט.
אנחנו נכנסים לחדר והוא מאחוריי, אקטור והליאן עומדים איתנו בחדר. אני מסתובב ונותן לבראנט אגרוף לצד פניו. הוא עוד לא מספיק להתאושש ואני נותן לו עוד אחד לצד השני.
הוא לא מנסה להתנגד לי או להילחם חזרה.
אני נותן לו עוד אחד לפניו ועוד אחד עד שהוא נופל על ברכיו שהוא מדמם מפניו. אני לא עוצר וממשיך להתאגרף בו.
הוא נשכב על הריצפה כשהוא לא מצליח להחזיק את עצמו.
"תרימו אותו," אני שואג.
האבירים מרימים אותו ומחזיקים בו ואני ממשיך לאגרף אותו בצלעות.
"היית צריך להגן עלייה." אני שואג, "סמכתי עליך יבן זונה."
כולי מזיע ממאמץ אני מתעייף פיזית ונפשית ואני קורס על ברכיי.
"צאו מכאן. צאו." אני נוהם.
הנרי ואקטור ממהרים לצאת כשבראנט מוחזק בידיים שלהם. "תשאירו אותו כאן." אני פוקד והם עוזבים את בראנט על הריצפה ויוצאים.
בראנט משתעל ושוטף את פניו. אני מתרומם ומתהלך הלוך ושוב בחדר כשאני מנסה לעכל שהיא לא תיהיה כאן יותר.
"איך יכולת לאבד אותה? איך? אני הפקדתי בידך את הדבר הכי חשוב שהיה לי בחיים." אני לא מתאמץ לשקר עוד.
"אני מצטער. אני לא הגעתי בזמן. ניסיתי." הוא משתנק ודמעות שוב מצטברות בעיניו.
"אני נתתי לך אותה כי חשבתי שאתה אוהב אותה. חשבתי שתשמור עליה. חשבתי שאתה מכבד ומעריך אותה. ידעתי שאיתך היא מוגנת. ומה אתה עשית? כדי ללמד אותי לקח באופן הכי מעוות. התעללת בה. אנסת אותה, גרמת לה לדמם והיכית אותה." ליבי נחמץ ואני מרגיש שעייני בוערות.
"אני לא." הוא אומר בקושי, "היא ביקשה ממני ללמד אותה להילחם. היא רצתה לדעת להגן על עצמה להפסיק לפחד. אף פעם לא הרמתי עליה יד או אנסתי אותה. לעזאזל עם זה, היא הייתה כמו אחותי." הוא נשבר בבכי, "אהבתי אותה. אהבתי את הילדה הזאת. לעולם לא הייתי פוגע בה. אלוהים אדירים."
YOU ARE READING
בהרי
Romance"לא. אני לא אשרת אותם. אני מעדיפה להתמודד נגד כל אבירי הצבא האפור ולא לשרת אותו!" היא צועקת על בראנט. אני נעצר במקומי ומחכה לראות עד לאן המורדת הקטנה שלי מתכוונת לקחת את זה. "זה לא נתון לבחירתך. כמו שאמרתי זה ציווי של הוד מלכותו." הוא אומר ומנמיך את...
