"שמעת?!"
אני מהנהנת במהירות, "אני לא אגיד. אני מבטיחה."
הוא נושף בחוזקה, לא נראה שזה הרגיע אותו.
"אנחנו חייבים לחזור לטרקלין וויליאם ישים לב. איך אתם חסרי זהירות? במקום כל כך המוני..." אני כועסת על בראנט. אם הוא יתפס הוא ימות, גם אם באמת לא קורה בניהם שום דבר, זה נראה כאילו כן.
"טעות, זה לא יקרה שוב." הוא מבטיח.
אנחנו חוזרים לכיוון הטרקלין, אדליין נכנסת ראשונה ולפני שבראנט נכנס אני תופסת בזרועו, "מה קרה לטילו?" אני שואלת.
הוא מחויר.
"מי סיפר לך עליה?" הוא עונה לי בשאלה.
"אל תענה לי בשאלה בראנט. מגיע לי קצת יותר מיזה." אני אומרת לחש.
"אני לא יכול לענות לך על זה בהרי. אם את רוצה לדעת מה קרה לה את תצטרכי לשאול את וויליאם. אבל אני לא ממליץ לך." הוא מתכוון למה שהוא אומר ואני יודעת שזה אבוד לנסות לשכנע אותו.
אני הולכת לקחת את כד היין שנמצא על השולחן בכניסה לטרקלין, בראנט מכחכך בגרונו מאחוריי ונוגע בזרועי, הוא רוצה לוודא שהסוד שלו עדיין שמור איתי .
"בראנט תיכנס. שלא יחשדו." אני לוחשת.
"לא יחשדו במה?" קולו של וויליאם מקפיץ את שנינו.
ליבי מתחיל להלום בפראות בחזי. בראנט לא עונה ונראה במצוקה, ניכר שהוא לא שיקר לוויליאם אף פעם.
אני חייבת לחלץ אותנו מהסיטואציה הלא ברורה הזאת.
"ש... אממ..." אני מסתכלת סביבי ורואה את הכד השבור על הריצפה, "שברתי כד יין מלא ביין הכי משובח שלך." וויליאם מביט בנו בחשד, הוא לא קונה את השקר שלי.
בראנט לא פותח את פיו. "הבנתי... אז אני רואה שמצאת אחד חדש. תיכנסו שניכם." וויליאם פוקד.
בראנט ממהר להיכנס ראשון ולברוח מהסיטואציה ואני ממהרת אחריו.
בשאר הארוחה בראנט לא מעז ליצור קשר עין עם וויליאם מה שמקשה על התירוץ שהבאתי להישמע אמין.
כשאני עוברת לידו שוב, אני לוחשת לו, "בראנט אתה חייב להירגע וויליאם שם לב לשינוי בהתנהגות שלך."
הוא מסתכל לכיוון של וויליאם ומסמן לי שהוא צופה בנו. אז זזה ממנו וממשיכה להגיש את האוכל כאילו לא קרה דבר.
בסוף הסעודה אני מזומנת לאגף של וויליאם אני מבינה שזה לא מבשר טובות ומתכוננת נפשית.
כשאני נכנסת לאגף שלו אני מוצאת את וויליאם ואת בראנט ללא חולצה ושניהם מתאגרפים זה בזה.
נראה שהם מותשים הם עצרו שהבחינו בנוכחותי.
"בהרי תתקרבי." וויליאם לא קורא לי בשמי בדרך כלל.
אני במצב נורא משחשבתי. אני מתקרבת בזהירות לעברם, שניהם מיוזעים ומתנשפים. אני נעמדת מול וויליאם אך לא מעזה להתקרב יותר מדי או להביט לתוך עיניו.
"את רוצה לומר לי מה אתם מסתירים?" אני יודעת שאני חייבת איכשהו להוציא אותנו מיזה כי בראנט לא ממש מתפקד.
"מה קרה לטילו?" אני מחליטה לשנות נושא.
בראנט ווויליאם מסתכלים עליי בהפתעה. הוא לא עונה. שתיקה ארוכה נשמעת בחדר.
"למה אתה ובראנט מתחמקים מהשאלה הזו?" אני שואלת.
הם עדיין שותקים, אבל לפחות אני רואה שבראנט נרגע קצת.
"על זה דיברתם מחוץ לטרקלין?" וויליאם שואל.
"אל תשנה נושא. שאחד מכם יענה לי סוף-סוף." אני אומרת בכעס אבל ההקלה מציפה אותי שאני מצליחה להוריד את בראנט מהכוונת.
"בראנט תשאיר אותנו לבד." ווילאם פוקד.
הוא ממהר לכיוון הדלת ולא מביט אחורה.
"מה את יודעת על טילו?" וויליאם לוקח את חרבו ומעביר על הלהב בד.
לאחר מכן הוא מתיישב ומתחיל לשייף אותה. אם במעשה הזה הוא ניסה ליצור הרתעה, הצליח לו.
"אני רק יודעת שהייתה מישהי בשם טילו ששירתה אותך ועכשיו היא נעלמה." אני אומרת בכנות.
"את ממשיכה לשקר לי. עוד לא הבנת שאני תמיד מגלה את האמת? אני אשאל אותך שוב ואני מצפה לתשובה מלאה וכנה." הוא מרים את עיניו אל פניי מהלב שבידו, "מה. את. יודעת. על. טילו?"
"אם לא אענה לך בכנות תכלא אותי בצינוק כמו שאתה כולא אותה? תשלח עליי את החיילים שלך שיתעללו בי? תתנהג אליי כמו אל חפץ שאין בו צורך?" אני תוקפת.
הוא מניח את החרב וקם לעברי, עם כל צעד שלו קדימה אני הולכת אחד לאחור.
"תענה לי. פעם אחת תיהיה כן איתי. פעם אחת תגיד לי מה אתה מתכנן לעשות בי ברגע שתִמְאַס בי." אני מרימה את הקול בתסכול.
הוא לא נרתע מהצעקות שלי וממשיך להתקרב אליי כשהוא בוחן כל צעד שלי.
"פשוט תדאגי שלא אמאס בך." הוא עונה בקול קר.
"אלוהים... אתה באמת כולא אותה, נכון?" הדופק שלי פועם בגרוני בהיסטריה.
"לא אמרתי את זה." הוא אומר באדישות.
"אני רוצה ללכת לחדר, בבקשה, אדוני." הוא מפחיד אותי.
"טילו נמצאת בצינוק כמו שאמרו לך אבל אף אחד לא אנס אותה. היא נזרקה לשם כי היא נכנסה להריון מגבר אחר בעת שהיא שירתה אותי. לאחר שהיא ילדה את התינוק שלחתי אותם למחוז הצפוני." הוא דובר אמת?
"ומה קרה לגבר שהיה איתה?" אני שואלת בחשש.
"הוא נגע במשהו שהוא לא היה צריך לגעת." הוא נוהם.
"הרגת אותו." אני אומרת בהבנה.
הוא מהנהן בהסכמה.
"אתה אדם אכזרי." אני לוחשת.
"את לא רוצה להרגיש את האכזריות הזו מופנית לכיוונך?" הוא נוהם עליי.
הוא מאיים עלי, הוא מתכוון לבראנט? הוא חושב שיש בינינו משהו? עדיף ככה.
אם הוא ידע על אדליין זה הכי גרוע, היא צריכה להיות המלכה שלו.
אני רק משרתת.
אז אני משתתקת ולא מעמידה אותו על טעותו.
"לכי לחדרך." הוא פוקד בקור.
"כן , אדוני." אני נמלטת אל חדרי במהירות האפשרית.
YOU ARE READING
בהרי
Romance"לא. אני לא אשרת אותם. אני מעדיפה להתמודד נגד כל אבירי הצבא האפור ולא לשרת אותו!" היא צועקת על בראנט. אני נעצר במקומי ומחכה לראות עד לאן המורדת הקטנה שלי מתכוונת לקחת את זה. "זה לא נתון לבחירתך. כמו שאמרתי זה ציווי של הוד מלכותו." הוא אומר ומנמיך את...
