בהרי

וויליאם (15)

היא שוכבת על האדמה הלחה שמתחתיה קבור אח שלה, חזה עולה ויורד. אני יודע שהיא בוכה שוב. היא לא הפסיקה לבכות לרגע מאז אח שלה מת.
אני לא יכול לדעת כמה קשה לה, אבל אני יודע שהיא כאובה.

אבל במה אני יכול לנחם אותה? לומר לה שאני מצטער? לומר לה שאני מבין אותה?
זה יהיה שקר מוחלט. אני אף פעם לא הייתי במקום הזה ובחיים לא אהיה.

אני מרגיש כיווץ לא מוכר בחזי. אני רוצה לחבק אותה ולומר לה שהכל יהיה בסדר.
האם אני דו פרצופי שבא לי להרוג את ג'ייסון על שגרם לה סבל כזה כשבמקביל המעשה נעשה תחת שלטוני? בהסכמתי.

לאחר נצח היא מתרוממת ומרימה אליי את עניה היפות שנפוחות ואדומות מבכי.
שיערה מלא בזרדים שנתפסו בו כשהיא שכבה על קבר אחיה.

היא נגשת אל ג'יימי שמגיש לה את המימייה שלו והיא לוגמת ממנה ארוכות.
הוא עוזר לה לעלות על הסוס ומתיישב מאחוריה.
במהלך כל שאר הרכיבה היא שקטה.
עניה קבורות ברעמת הסוס ואצבעותיה משחקות בה. אני מסתכל עליה לאורך כל הדרך.

"אני יודע שיש מישהו שיגן עלייך." אני שומע את קולו של קובה בראשי.

הנהנתי לעברו כשהוא אמר את זה. הבטחתי לו ללא מילים שאני אגן על אחותו הקטנה גם אם אני לא יודע אם באמת התכוונתי לזה.
רציתי לתת לו למות בשלווה לתת לו פעם אחת ואחרונה של שקט .

ריחו המלוח של הים מקדם את פניי וחודר לאפי.
אני מביט אל מעבר הצמחייה ורואה את הגלים הבהירים, הגענו.
בהרי מרימה את ראשה ועינייה פוגשות בים רחב הידיים.

היא שואפת את האויר הלח והמלוח אל אפה.
אני יכול להישבע שראיתי חיוך בזוויות פיה.
אני רואה הקלה בפניה היפות.
היא מסובבת את ראשה לג'יימי שמבין את בקשתה.

הוא יורד מהסוס על חול הים ומושיט לה את ידו.
היא אוחזת בה ויורדת על האדמה ברגליה היחפות.

ללא התראה מוקדמת היא מתחילה לרוץ על החול לעבר החוף. אני חולץ את נעלי והולך בעקבותיה.
החול חם ורך, היא ממשיכה בריצתה עד שכפות רגלייה נוגעות בקו המים.

היא קופצת ומתרחקת לאחור. היא מתיישבת על החול ומסתכלת על הגלים.
כשאני מגיע אליה, אני מתיישב לצידה ופניה מביטות אל האופק לעבר השמש השוקעת.

"קובה .. זה אומר 'גדול' בסווהילית שפת אימי..." היא מפתיעה אותי כשהיא שוברת את הדממה, "אתה יודע בגלל שהוא היה בכור. וגם כי הוא באמת היה גדול." היא צוחקת, "אמא שלי סיפרה לי שגם הילדים הגדולים ממנו של האדון פחדו ממנו..." היא מוחה את הדמעה הסוררת שזולגת מעינה.

"הוא אמר שנקראתי 'בהרי' בגלל צבע עייני. בהרי זה 'אוקיינוס' בסווהילית... כשהוא הביא לי את השרשרת הוא אמר שהיא הייתה של אימי אבל הוא צירף לה את האבן כדי שתהייה תואמת לעייני."