ריח העשב מיד אחרי הגשם, זהו ריח שהייתי מקריבה לא מעט בשבילו, ריח של חופש.
אחרי כל היום הזה, נותרה לי שעה אחת, בשבילי.
אני אורזת את התפוח שהרווחתי באותו היום, מכניסה אותו לתיק המאולתר ומתחילה לרוץ.
אני מגיעה אל החלק ביער שאף אחד מלבדי לא הגיע ונכנסת אל פנים המערה. נוחתת על הקרקע הקפואה, רטובה ממי הגשמים שירדו לאורך כל היום .
שקט.
סופסוף בלי מטלות, פקודות, עונשים וצעקות.
רק הרעש של מפל המים, מעומעם.
הירח מלא, כך שהלילה בהיר יחסית ואנייכולה לראות מנקודה זו במערה את השבילים הירוקים של העשב הגבוה ואת אור הירח שמשתקף בשלוליות הגדולות.
המים שירדו היום יחזיקו אותנו למשך שלושה חודשים לפחות.
קוּבַּה לא יצטרך ללכת הרבה כדי להביא מים ויוכל קצת לחלוק איתנו את המטלות שדורשות כוח פיזי, אולי אז נצליח לסיים את העבודה לפני הזמן ונוכל לחגוג בשבוע הבא את יום הולדתי.
השנה אחגוג את החורף התשעה עשר שלי.
אולי את יום ההולדת הזה לא אחגוג במקום הזה, אולי קובה כבר השיג מספיק כסף כדי להבריח אותנו מכאן.
אני מסיימת את התפוח, חופנת מעט מים מצד המפל בידי ושותה, תחושת הרעב מציקה לי עדיין, אבל זה לא שיש משהו לעשות בנידון, אני מתחילה לרוץ חזרה לכיוון האחוזה .
כמובן שאני מאחרת שוב.
הניסיון שלי להתגנב חזרה אל הבקתה בלי שאיש יבחין נכשל, בדיוק כשאני נכנסת על קצות האצבעות אך הריצפה החורקת ומסגירה אותי.
"איפה היית עד השעה הזו?" קובה שואל בזעם.
"סליחה, איבדתי תחושת זמן." אני משיבה, משתדלת לשמור על הטון התמים שלי.
"בְּרִי אני לא אצליח להגן עלייך אם כל הזמן תיעלמי. אני צריך להזכיר לך שג'ייסון עוקב אחרי כל תנועה שלך?!"
"לא אתה לא צריך להזכיר לי." אני מגלגלת את עייני.
ג'ייסון הוא בנו של בעלי האחוזה הוא שנתיים מעליי בגיל וקובה לא כל כך אוהב בלשון המעטה את המבטים שהוא שולח לעברי בזמן האחרון.
"אולי תלמד אותי כיצד אוכל להגן על עצמי, כי שנינו יודעים שלא תוכל להיות שם כל יום, כל היום." קובה גדול ממני בארבע שנים.
הנתונים שלו דיי מרשימים. הוא רחב כתפיים ושרירי עקב הרמת משאות שהטילו עליו כל הזמן.
כך שגופו היה מאיים ואף אחד לא היה רוצה להיכנס לעימות מולו.
"נכון , אני לא אוכל להיות שם כל היום אבל גם בזמן כשאני יכול את נעלמת, לאיפה את הולכת?"
"מסתובבת ביער, מחפשת לנו דרך לצאת מכאן."
קובה מזנק ממקומו, תופס את פי בידו, "תפסיקי לדבר על זה, את תסבכי את עצמך."
אני משתחררת מאחיזתו בתנועה חדה.
YOU ARE READING
בהרי
Romansa"לא. אני לא אשרת אותם. אני מעדיפה להתמודד נגד כל אבירי הצבא האפור ולא לשרת אותו!" היא צועקת על בראנט. אני נעצר במקומי ומחכה לראות עד לאן המורדת הקטנה שלי מתכוונת לקחת את זה. "זה לא נתון לבחירתך. כמו שאמרתי זה ציווי של הוד מלכותו." הוא אומר ומנמיך את...
